שלום אורח! להרשמה/התחברות לחץ כאן
חיפוש באתר
מלחמה עד טיפת האמוניה האחרונה
לפניכם מאמר דעה של פרופסור אהוד קינן המנתח את תמונת המצב לקראת פקיעת הדד-ליין לריקון מיכל האמוניה בחיפה. המשרד להגנת הסביבה וחיפה כימיקלים עומדים במרכז הביקורת שלו. מה הם חושבים על הדברים של קינן?
  • מאת: פרופסור אהוד קינן
  • פורסם בתאריך: 27/7/2017

ביום שני הקרוב תעמוד חיפה כימיקלים (חכ״ב) בפני אתגר חדש מול בית המשפט העליון, שלתוצאותיו תהיה משמעות תקדימית. שלושת שופטי העליון ניסחו את דרישתם, בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים: "לא יאוחר מתאריך 31.7.2017 דינו של מיכל האמוניה במפרץ חיפה להיות מרוקן עד כלות". ככל הנראה, חכ״ב אינה מתכוונת לרוקן את המכל, מכיוון שהורגלה כי אין צורך להתייחס ברצינות לפסיקתם של בתי המשפט בארץ, כשם שאין צורך בהיתר בניה וברישיון עסק כדי לבנות ולהפעיל עסק.

במשך 30 שנה מתעתעת חכ"ב בבתי המשפט כדי להרוויח זמן ומתנהגת כנער אלים שחוסה בצלו של אב עשיר ורב כוח. אבל כעת השתנו חוקי המשחק וקיים סיכוי כי מנכ"ל חכ"ב יישלח למאסר על בזיון בית המשפט. בית המשפט עלול להטיל אחריות אישית גם על אנשי המשרד להגנת הסביבה הרלוונטיים, בגין אי קיום החלטת בית המשפט, שהיא עבירה משמעתית על פי סעיף 17 לחוק שירות המדינה.

הסיבה לשינוי נובעת מכך שידידי חכ"ב ומיטיביה בקרב גורמי הממשל עסוקים כעת בעניינים חשובים יותר, במרחב שבין היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, חוקרי משטרת ישראל ועד המדינה מיקי גנור. לא רק מנכ"ל המשרד כבר מנוע מלעזור לחכ"ב או לעסוק בכל ענייני האמוניה. גם בכירים אחרים במשרד נמצאים תחת אור הזרקורים, וכך גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, קצינים בפיקוד העורף, סגן ראש המל"ל, זאב צוק רם, שכבר זכה לכינוי "נציג חכ"ב בממשלה", ויש להניח כי גם ראש הממשלה עצמו.

מבצע ריקונו של המיכל הוצג לבתי המשפט ע"י חכ"ב כאילו היה אתגר טכנולוגי מורכב בסדר גודל של שיגור חללית למאדים. לאמיתו של דבר, מדובר בתהליך פשוט ושגרתי שניתן היה להשלימו מזמן בכמה ימים. אין זה הוגן ליגע את הקורא הסבלן בכל מסכת התעתועים וההתפתלויות הצלופחיות של חכ"ב, יחצניה, עורכי דינה ושאר נציגיה מול הציבור, התקשורת ובתי המשפט במהלך חצי השנה האחרונה. בכל הסאגה של ריקון המיכל ישנו רק דבר קבוע אחד, והוא האישור האוטומטי של המשרד להגנ"ס על כל מה שחכ"ב משחררת לאוויר, כמו פזמון חוזר בשיר מרובה בתים. לכן אתמקד רק בנקודות המשמעותיות.

כמה אמוניה יש לרוקן?

השאלה הקריטית היא כמובן כמה אמוניה נותרה במיכל. התשובה לכך תלויה בגובהו של קצה צינור היניקה מעל רצפת המיכל. חכ"ב שיקרה במצח נחושה לכל בתי המשפט בטענתה, כי פתח צינור היניקה נמצא בגובה 100 ס"מ מעל רצפת המיכל, ולכן אמורות היו המשאבות להפסיק לשאוב ולהותיר במיכל 600 טון אמוניה נוזלית. הנתונים האמתיים הוסתרו אפילו מהמומחים המזדמנים שהובאו לארץ באופן מתואם בין חכ"ב למשרד. למרבה המבוכה, בעת עימות רדיו סוער בתכניתה של קרן נויבך, גילה סמנכ"ל התפעול של חכ"ב, עמיחי זיידמן, את הסוד השמור כי פתח צינור היניקה ממוקם 10 ס"מ בלבד מעל רצפת המיכל. משמעות הנתון הזה היא שהשארית מתחת לקו אי ספיקת המשאבות היא 55 טון בלבד ולא 600. זאת הסיבה שבעת הדיון בבית המשפט המחוזי בחודש מרץ, לאחר שעו"ד חכ"ב, יוסי בנקל הסביר בלהט מדוע לא ניתן לסלק את השארית של 600 טון, הגיע דווח מביך כי במיכל נותרו רק 360 טון, מה שהצריך את עו"ד בנקל לבצע פעלולי אקרובטיקה מילוליים ראויים לשבח. לא מפתיע כי שופטי העליון התלוננו על כך שקשה להם לעקוב אחר קצב שינוי הגרסאות המתואם בין חכ"ב למשרד להגנ"ס.

כיצד לרוקן את מיכל האמוניה?

זוהי הפרשה ההזויה ואולי גם המשעשעת ביותר בסיפור הזה. כמובן שניתן לרוקן בקלות כמות של 55 טון אמוניה נוזלית בתוך פחות משבוע, תוך שימוש באחת ממגוון שיטות ידועות ובדוקות, כגון שימוש בחנקן חם, אדי אמוניה חמים, קיטור בצנרת סגורה, קיטור חי, ועוד. קבוצת המהנדסים והמדענים שאותה אני מייצג, קיימה דיונים רבים בנושא. בחוות הדעת שהגשנו לבית המשפט המחוזי הצענו מספר דרכים יעילות, בטוחות וקלות לביצוע. אין זה מפתיע כי חכ"ב התעלמה לחלוטין מההצעות הללו. קצת יותר מוזרה ההתנהלות של אנשי המשרד, שלא גילו בהן כל עניין.

על פי גרסתם המשותפת, הדרך היחידה לריקון המיכל הייתה ע"י שימוש במשאבה טבולה, אותה היו אמורים לשלשל מגובה של יותר מ-30 מטר דרך נקב קטן בגג המיכל. כאשר שמעתי על התוכנית חסרת התקדים לא יכולתי להסתיר את התפעלותי. פרוטוקול הדיון של בית המשפט המחוזי כולל את הודעתי, כי אם הניסוי המדהים הזה יצלח, אציע להכניס אותו לתכניות הלימודים בטכניון.

בהחלטתו מה-6 באפריל, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתה הנחרצת של חכ"ב לבצע את הריקון ע"י משאבה טבולה ונתן לה אורכה נדיבה לסיים את המבצע. אבל חכ"ב הסבירה לבית המשפט העליון (והמשרד להגנ"ס אישר) כי התהליך מורכב מאוד ולכן היא זקוקה לזמן נוסף. ב-28 במאי נעתרו שופטי העליון לבקשה וקבעו כי מיכל האמוניה ירוקן באופן סופי עד ל-31 ביולי השנה. יש לציין, כי דחייה של חודשיים היא מחווה נדיבה מאוד כאשר מדובר בהליך של כמה ימים ובסחבת המסכנת את האוכלוסייה.

במקום להודות לשופטים על המחווה הזאת, העלתה חכ"ב רעיון מקורי חדש. לטענתם, הם לא הבינו את נוסח ההחלטה והציעו פרשנות שהכוונה לרוקן רק עד קו אי ספיקת המשאבות, כלומר לא לרוקן כלל. ההתחכמויות הללו עוררו את כעסם של השופטים והם פסקו שוב בשפה בוטה ובאופן נחרץ, כי בסוף חודש יולי "דינו של מיכל האמוניה במפרץ חיפה להיות מרוקן עד כלות".

לא עבר זמן רב וחכ"ב הודיעה כי נחוצה לה שהות נוספת כדי לייבא את המשאבה מחו"ל. אחר כך הודיעה כי המשאבה הטבולה איננה מוצר מדף ויש להזמינה מהיצרן בחו"ל. מאוחר יותר הסתבר שההזמנה לא בוצעה מעולם. אחר כך הודיעו, כי (למרבה ההפתעה) תכנית המשאבה הטבולה איננה ישימה, כי הנקב בתקרת המיכל צר מדי ולכן לא ניתן לשלשל דרכו את המשאבה שמעולם לא הזמינו. מישהו מבין המהנדסים כנראה שכח את הסרגל בבית בזמן התכנון המקורי. המשרד להגנ"ס אישר שהפתרון הזה אכן איננו אפשרי, ולכן יש לחשוב על פתרון אחר. כל שנותר הוא להתפעל מסבלנותם של שופטי העליון.

למזלם של תושבי חיפה, סיפור המשאבה הטבולה נותר במחוזות האגדה ולא בא לכדי מימוש. מתוך עיון קל במסמכי המפרט הטכני של המשאבה הטבולה, שאותו הגישה חכ"ב לבית המשפט, עולה כי המשאבה המשתלשלת בכלל לא נועדה למשימת הריקון בטווח הטמפרטורות, הלחצים הנדרשים ואופן ההפעלה. אם היו מאפשרים למישהו מחכמי החלם להשתמש בה (באישור מומחי המשרד להגנ"ס) היה עלול להיגרם פיצוץ ואסון סביבתי גדול.

לאחר שהודו, כי רעיון המשאבה המשתלשלת לא היה מעשי, הציעו דרך בלתי מעשית אחרת, בצורת אידוי טבעי בסיוע מפוחים, מה שנשמע כמו אידוי טבעוני בסיוע אקורדיון. הם הציעו שימוש בסקראבר, דבר שהיה מחייב פינוי תושבים רבים מהאזור, והציעו אפילו לשרוף את אדי האמוניה בלפיד פתוח. למזלנו הגדול, לא קיים לפיד באתר, וכך נמנע ממהנדסי חכ"ב ומהמשרד להגנת הסביבה, לזהם את האוויר במפרץ חיפה בעשרות טונות של תחמוצות חנקן!! החלק החשוב הוא הדרישה לדחות הכול עד לשנת 2018, כדי להכין תכנית בלתי מעשית שלישית. 

אם אכן קיימת כוונה לרוקן את המיכל באופן טבעי, כלומר ע"י ניצול אנרגית השמש, אין כל צורך בסיוע מפוחים, לפידים, סקראברים ומומחים בינלאומיים מרומניה ומהולנד. ניתן לצייד שני פועלים בלתי מקצועיים בשפכטלים, להורות להם לקלף את שכבת הבידוד הספוגי מהחלק התחתון של המיכל, ולתת לחום הקיץ ולמדחסים הקיימים לסלק את שאריות האמוניה בזמן קצר. אם היו מפעילים את שני מומחי השפכטל במקום להלעיט את השופטים בקש וגבבה, היה המיכל ריק ויבש מזמן. את הכמות של 235 טון, שנותרה כיום במיכל, ניתן לסלק בנחת בתוך כמה ימים.

המשרד להגנת חיפה כימיקלים

התיאום בין המשרד להגנ״ס לבין חכ"ב הוא מוחלט, כאילו היו שני ענפים של אותו תאגיד. המשרד אישר אוטומטית כל מסמך שיצא מחכ"ב, כולל הקביעה שמיכל האמוניה נבדק באופן תקני, וכי תוחלת חייו צפויה להיות כפולה מזאת של כל המכלים האחרים בעולם, כולל דו"חות שונים שהוגשו לבתי המשפט בשם הרגולטור אבל נכתבו ע"י חכ"ב, כולל הרעיון להספקת אמוניה למפעל באמצעות מיכל אמוניה צף במימי נמל הקישון, כולל הקביעה הבלתי מנומקת כי השימוש באיזוטנקים מסוכן, ומעל לכל, אישור כל תכניות הריקון הבלתי ישימות. בנוסף, על פי דווחי התקשורת, נמסר כי באופן קבוע הועבר מידע רגיש מהמשרד לחכ"ב. על מי שפעלו כחותמות גומי במשך עשרות שנים, הגן לאחרונה השר זאב אלקין מפני מבקר המדינה: "הם עובדי מדינה מסורים ומקצועיים, מהטובים ביותר שאני מכיר בשירות המדינה."

הסיבה למלחמה הנואשת עד טיפת האמוניה האחרונה היא פשוטה. בהעדר מיכל תפעולי, תלויים חייו של המפעל הצפוני במיכל האמוניה ובצנרת שסביבו. תכולת המיכל שייכת אמנם לחכ"ב, אבל המכל עצמו הוא רכוש חברת נמלי ישראל. מאותו הרגע שבו ירוקן המיכל, לא יורשו עובדי חכ"ב להתקרב למיכל וגם לא לצנרת האמוניה שבמסוף הכימיקלים ובנמל הקישון, כלומר חכ"ב תחדל מלהתקיים במתכונתה הנוכחית. כמובן שגורלם של כמה מאות עובדיו מעניין את בעלי המפעל כקליפת השום. מה שמטריד אותם היא הסכנה שייאלצו לשלם כ-600 מיליון דולר עבור פירוק המתקנים, טיהור ושיקום הקרקע המזוהמת לפני החזרתה לבעליה החוקיים. זו הסיבה האמתית לכך שחכ"ב מנהלת מלחמת הישרדות נואשת להרוויח זמן ולהאריך את חייו של מיכל האמוניה עד ליום שבו יצליח ראש הממשלה לעקוף את פסיקת בתי המשפט, להפעיל את קסמיו, כמו אליהו הנביא, ולהחזיר לחיים את מיכל האמוניה המת. לרוע מזלם, הם הימרו על הקוסם הלא נכון.


כותב המאמר - אהוד קינן, פרופסור לכימיה בטכניון, יו"ר וועדת האמוניה, נשיא החברה הישראלית לכימיה, העורך הראשי של כתב העת הישראלי לכימיה ויו"ר ועדת מקצוע הכימיה במשרד החינוך.


תגובת המשרד להגנת הסביבה

כל אחד רשאי לפרסם טור דעה. יחד עם זאת בין הכתוב בטור לבין העובדות קיימים פערים גדולים.

נציין, כי גם בדו"ח הקודם שפרסם קינן בנושא האמוניה יש שגיאות מקצועיות מהותיות. עד היום הוא לא טרח להגיב לחוות הדעת של המשרד בנוגע לכך.

לעניין הטענה בדבר ביזוי לכאורה של החלטת בית המשפט העליון בדבר ריקון מיכל האמוניה, יובהר כי אין שום יסוד להטלת אחריות למי מעובדי המשרד להגנת הסביבה להיבטי ריקון המיכל, כפי שטען קינן במאמר.

כפי שגם הבהירה המדינה בהודעותיה לבית המשפט, הוראת בית המשפט העליון בעניין ריקון מיכל האמוניה מטילה את חובת הריקון והאחריות להליך על חיפה כימיקלים בע"מ בלבד.

עמדת המדינה, אחרי הבדיקות המעמיקות והביקורת המקצועית שנעשו, היא כי נכון לרוקן את המיכל באופן שאושר מקצועית על ידי המשרד, בכפוף להחלטות שיפוטיות - והכל על מנת להגן על בריאות הציבור והסביבה.

תגובת חיפה כימיקלים

פרופ' קינן, המדען מטעם עיריית חיפה, מספק חותמת פסאודו "מדעית" לאידיאולוגיה פופוליסטית ושקרית. הטור האחרון שלו בדיוק כמו קודמיו, אינו יותר מרצף שקרים והטעיות מכוונות של הציבור המעמידות במבוכה אותו עצמו, את הטכניון כמוסד אקדמי עולמי (בו עובד פרופ' קינן) ואת הקהילה האקדמית הישראלית שעומדת אילמת מול הבריונות, ההשתלחות והרדידות של קינן, איש ריב ומדון.

אין לחיפה כימיקלים כל רצון להתייחס לגבב הטענות המופרכות במאמרו האחרון, אולם נסכם את התגובה בהזכרת העובדות הבאות:

  1. קינן נשאל על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי האם הוא מומחה לאמוניה והאם הוא מומחה לריקון מכלי אמוניה, על שתי השאלות השיב במישרין בשלילה. עובדה זו אינה מפריעה לו להמשיך להציג עצמו ככזה ולחתום במאמריו כ"יו"ר ועדת האמוניה". הציבור בוודאי חושב שאם יש יו"ר ככל הנראה ישנה גם ועדה רשמית. אך להד"ם, אין וועדה כזאת ומעולם לא הייתה. לכל היותר "הוועדה" המדוברת כונסה מטעם עצמה על מנת לכתוב דו"ח בהזמנת עיריית חיפה ואף לא אחד מחבריה מומחה לאמוניה או להערכת סיכונים.
  2. הטכניון עצמו התנער מדו"ח קינן ובהודעתו לתקשורת הבהיר, כי מדובר בדו"ח פרטי מוזמן על ידי עיריית חיפה שאינו מייצג בשום צורה את עמדתו הרשמית של הטכניון. לו היה למסמך המביך והמזיק ערך מדעי כלשהו, אז היה הטכניון בוודאי נמנע מהבעת עמדה כה ברורה ביחס אליו.
  3. עד היום נמנע קינן מלהביא את המסמך הנמהר והחובבני עליו הוא חתום לביקורתם של מדענים-עמיתים כפי שמצופה ממדען ראוי המחשיב עצמו לחבר נאמן בקהילה המדעית. חיפה כימיקלים ניאותה לממן את הבאתו של המסמך בפני העיתונות המדעית הבכירה בעולם לנושאי הערכת סיכונים, אולם גם לכך לא הגיב עד היום קינן, וברור מדוע הוא בוחר כך. לעומת קינן, סדרה ארוכה של גדולי המומחים לאמוניה ולהערכת סיכונים, בארץ ובעולם, כינו את הדו"ח "מעוות, מגמתי וחובבני", זוהי גם עמדתה הרשמית של מדינת ישראל ביחס למסמך כפי שמובאת בתגובתה לבית המשפט.
  4. כאילו לא די בכל אלה, בחר קינן להעלות לרשת האינטרנט מסמך החוצה בגסות את כל חוקי ביטחון השדה של ישראל, ובכך העמיד לרשות שונאיה תכנית מפורטת לביצוע פיגוע "איכות" בנמל חיפה.

לסיכום, הבמה שמקבל קינן מפתיעה מאוד ומעמידה במבוכה גדולה את הקהילה המדעית הישראלית כולה. בניגוד לטענות חסרות השחר של קינן, חיפה כימיקלים נוהגת בפתיחות, בכנות ותשתף את כלל הציבור בכל מסמך, מחקר או מידע שיש בידה כדי להסביר את עמדתה. מותר להתווכח, מותר לחלוק על עמדה ולמתוח ביקורת, אפילו אם היא ביקורת נוקבת מאוד. אולם שקרים, חצאי אמיתות, הוצאת דברים מהקשרם ותקיפה פרסונלית של עובדים נאמנים, כל אלו אינם פרקטיקה מדעית מקובלת, אלו הם סימני ההיכר של תרבות אחרת אשר אינה דרכנו.

יש לזכור, כי חיפה כימיקלים מושבתת מזה 4 חודשים ועומדת בפני סכנת סגירה ופיטורי אלפי עובדים באם לא תאושר חלופה מידית, ישימה ובטוחה לאספקת אמוניה לייצור.


קישורים רלוונטיים:

  1. מחלוקת קשה בין המדענים משני צידי המתרס בפרשת האמוניה, 19.07.2017
  2. אלקין: "עושים לדנציגר רצח אופי מסיבה לא מוצדקת", 24.07.2017
  3. חשש לפלילים בפרשת האמוניה, 19.07.2017
  4. חשש לניגוד עניינים של מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, 16.07.2017
  5. הממשלה אישרה את החלופות לאספקת אמוניה, 04.07.2017
  6. עיריית חיפה והמדינה לא מסכימות על חלופה לאספקת אמוניה, 29.06.2017
  7. הממשלה מסכימה: אונייה קטנה תזרים אמוניה, 19.06.2017
  8. מיכל האמוניה | אסון קטסטרופלי או סיכון סביר? 01.02.2017
  9. מידע נוסף על חומרים מסוכנים | infospot