במפגש  שהתקיים לאחרונה בהתאחדות התעשיינים בנושא יישום חוק מיחזור פסולת אלקטרונית התייחסו לשאלה: איך מבדילים בין פסולת אלקטרונית ביתית ושאינה ביתית?

לכאורה מדובר בסוגיה פשוטה שאין צורך לדון בה – הרי פסולת אלקטרונית שמקורה בבית עסק או מפעל – אינה מהמגזר הביתי – לא? אז זהו... שלא. הנושא חשוב משום שישנם הבדלים תפעוליים וחשיפה משפטית שונה לחלוטין עבור המקרים השונים. הפרטים לפניכם.

איך מבדילים בין פסולת מהמגזר הביתי ושאינה מהמגזר הביתי

כמו בהרבה מקרים של אי בהירות ברגולציה סביבתית, גם במקרה זה, אי הבהירות נובעת מניסוח מעורפל של החוק. על פי הגדרת חוק פסולת אלקטרונית (סעיף 2) פסולת אלקטרונית מהמגזר הביתי היא אחד מן הבאים (בתמצית):

1. פסולת אלקטרונית שמקורה במשקי בית פרטיים.
2. פסולת סוללות ומצברים ניידים.
3. פסולת אלקטרונית שמקורה במוצרים המתאימים גם לשימוש ביתי, ואשר מחמת הרכבה, טיבה וכמותה היא בעלת מאפיינים דומים לפסולת אלקטרונית שמקורה במשקי בית פרטיים, גם אם מקורה בבתי עסק, במוסדות או במפעלי תעשייה.

ואילו פסולת אלקטרונית שאינה מהמגזר הביתי מוגדרת בחוק על דרך השלילה כפסולת אלקטרונית ש...אינה מהמגזר הביתי. כלומר ככזו שמחמת הרכבה, טיבה וכמותה היא בעלת מאפיינים שאינם דומים לפסולת אלקטרונית שמקורה במשקי בית פרטיים.

נשאלת השאלה: מה היא כמות, טיב או הרכב של פסולת אלקטרונית המאפיינת משק בית פרטי?

במסגרת המפגש שהתקיים, ג'וש פדרסן מהלשכה המשפטית במשרד להגנת הסביבה הרחיב בנושא זה וציין כי ציוד אלקטרוני שמראש לא מיועד לשימוש ביתי (לדוגמא, אם מתח ההפעלה החשמלי שלו אינו מתאים לשימוש ביתי) הוא ציוד אלקטרוני שאינו מהמגזר הביתי. כמו כן הוא ציין כי ציוד אלקטרוני שניתן לרכוש לטובת שימוש ביתי, אך יכול לשמש גם במסגרות עסקיות/מסחריות, מעבר לכמות מסוימת, נחשב כל"לא ביתי".

מה היא כמות הסף המגדירה פסולת אלקטרונית שאינה ביתית?

פדרסן מהמשרד להגנ"ס ציין: "כשגופי היישום המוכרים (אקומיוניטי ו-מ.א.י) קיבלו הכרה מהמשרד להגנ"ס, נקבעו אמות מידה בהסכמים שאושרו להם וזה לגיטימי. הדברים ייקבעו בפועל ברמת גופי היישום".

לכן, פנינו לגופי היישום המוכרים וכך מצאנו:

באקומיוניטי כמות הסף אינה מצוינת בהסכם ההתקשרות עם בית עסק, אך משיחה עם נציגי החברה נאמר כי הם בדרך כלל באים לאסוף את הפסולת האלקטרונית מבית העסק כשיש אחד או שני משטחים או דולבים המלאים בפסולת אלקטרונית ושעד היום לא נתקלו בויכוח או אי הסכמה עם בית עסק על כמות הסף לפינוי.

בהסכם ההתקשרות של בתי עסק עם מ.א.י (סעיף 4.2) כמות הסף לפינוי מוגדרת כ"פסולת ציוד וסוללות שנוצרה מפעילות ישירה של המחזיק אשר שוקלת 300 ק"ג לכל הפחות או שהינה בעלת נפח של 1.94 קוב לכל הפחות". בנוסף, באתר של מ.א.י מצוין כי "פסולת הדומה לציוד מהמגזר הביתי (לדוגמא מקרר משרדי או תנור מיקרוגל) הכוללת חמישה (5) פריטים או יותר מאותו סיווג יחשבו לעניין פסולת שאינה מהמגזר הביתי ועל כן יש להעבירם לטיפול תאגיד המיחזור באופן ישיר".

מדוע חשוב לדעת את ההבדל בין פסולת אלקטרונית ביתית ושאינה ביתית?

להלן פירוט חלק מההשלכות שיש על הגדרת הפסולת בבית העסק כ"מגזר ביתי" או "שאינה מהמגזר הביתי" (בהתאם להסבר המפורט לעיל):

משפטי: רק לאחרונה דיווחנו על תיקון חוק פסולת אלקטרונית כך שבית עסק או מפעל המחזיק בפסולת אלקטרונית שאינה מהמגזר הביתי חשוף לעונש מאסר של 6 חודשים בגין אי התקשרות עם אחד משני גופי היישום המוכרים  אקומיוניטי או- מ.א.י לטובת פינוי הפסולת האלקטרונית למיחזור. ואילו פסולת אלקטרונית המוגדרת כ"מגזר ביתי", גם אם היא מוחזקת על ידי בית עסק או מפעל (מצב שהוסבר לעיל), לא מחייבת התקשרות עם גוף יישום מוכר ולכן אין לה אותה חשיפה משפטית.

כלכלי פיננסי: ככל הנראה אין הבדל כלכלי משמעותי עבור בית העסק בין אופן הטיפול בפסולת אלקטרונית אותה הוא מחזיק בין אם היא מהמגזר הביתי או שלא מהמגזר הביתי. בשני המקרים, מוסר הפסולת האלקטרונית לא אמור לשלם או לקבל תשלום בגין מסירת הפסולת האלקטרונית שברשותו לרשות המקומית, או איסופה/מסירתה למשווק במעמד רכישה של ציוד חדש, או מסירתה לגוף יישום מוכר.

תפעולי לוגיסטי: עסק המחזיק בפסולת אלקטרונית שאינה מהמגזר הביתי צריך להתקשר עם גוף יישום מוכר לטובת פינוי הפסולת האלקטרונית מבית העסק, במימון הגוף היישום המוכר אך ללא תשלום בין שני הצדדים. עסק המחזיק בפסולת אלקטרונית מהמגזר הביתי (מצב שהוסבר לעיל) צריך לנהוג באופן דומה לתושבים ובהתאם להסדרים של הרשות המקומית הרלוונטית (השלכה למרכז איסוף מקומי ו/או החזרת הפסולת למשווק הציוד האלקטרוני בהתאם להוראות החוק).

ההשלכות בגין הגדרת פסולת אלקטרונית כ"מגזר ביתי" או "שאינה מגזר ביתי"

*ניתן להגדיל בלחיצה

למה להגביל עסקים מלמסור לרשות המקומית את הפסולת האלקטרונית?

מדוע החליטו במשרד להגנת הסביבה, להגביל את בתי העסק המחזיקים בפסולת אלקטרונית המיועדת לשימוש ביתי (מחשבים, מסכים, מיקרוגל, מקרר וכו') אך בכמות "שאינה ביתית" מלמסור אותה לרשות המקומית כמו שאר התושבים?

ג'וש פדרסן מהלשכה המשפטית של המשרד להגנ"ס הסביר כי רשות מקומית מתכננת הסדרי הפרדת זרמי פסולת לציבור, בין השאר, לפי מפתח של כמות תושבים. מבנה תעשייה או בניין משרדים שישליך במרכז איסוף עירוני פסולת אלקטרונית המיועדת לשימוש ביתי, אך בכמות גדולה, יכול בקלות לתפוס את כל הנפח הקיים בתשתית האיסוף וכך לגרום לבעיית תפקוד של תשתית איסוף פסולת אלקטרונית.

פסולת אלקטרונית שאינה מהמגזר הביתי - מקרים מיוחדים

בדיון הוזכר כי אמנם יש חובה על מחזיק בפסולת שאינה ביתית להתקשר עם גוף יישום מוכר, אך סעיף 34ב לחוק מאפשר לפסולת אלקטרונית שלא נאספה ע"י גוף יישום מוכר לעבור לטיפול הרשות המקומית. אך כאמור אין בכך כדי לגרוע מהחובה המוטלת על המחזיק להתקשר עם גוף יישום מוכר.

סיכום | כיצד בית עסק צריך לטפל בפסולת אלקטרונית שברשותו?

במידה ואתם מחזיקים בפסולת אלקטרונית שאינה מהמגזר הביתי, הנה מה שאתם צריכים לעשות:

1. חתימת הסכם התקשרות עם גוף יישום מוכר.
2. פינוי פסולת אלקטרונית באמצעות קבלן פינוי מורשה של אותו גוף יישום מוכר.
3. קבלת אישור הפקדה מקבלן הפינוי המורשה שביצע את פינוי הפסולת האלקטרונית.
4. שמירת אסמכתא/תעודה/אישור מגוף היישום המוכר, לפינוי הפסולת האלקטרונית.

קישורים רלוונטיים:

1. סמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה הציג את עמדתו לעניין יישום חוק פסולת אלקטרונית, 24.09.2015
2. שורת תביעות ייצוגיות נגד משווקים שהפרו לכאורה את חוק הפסולת האלקטרונית, 23.8.2015
3. 6 חודשי מאסר לבעלי עסקים שלא יפנו פסולת אלקטרונית כחוק, 6.8.2015
4. השוואה בין התאגידים המורשים, אקומיוניטי ומ.א.י, 28.06.2015
5. פסולת אלקטרונית – ראשי | infospot

גופים לייעוץ ויישום חוק פסולת אלקטרונית: