פרשת האמוניה במבט לאחור
ביום עיון שנערך בנושא סגירת מיכל האמוניה נבחנו דרכי קבלת ההחלטות שהביאו לסגירת המיכל בחודש ספטמבר. מה השפיע על שיקול דעתם של המעורבים בפרשה? כיצד השפיע כל אחד על התהליך? ומה אפשר ללמוד מהמקרה על החלטות עתידיות?
  • מאת: מערכת infospot
  • פורסם בתאריך: 05/12/2017

ביום עיון שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת חיפה בנושא סיכונים באזורים צפופי אוכלסיה והתייחס לנושא סגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה, נבחנו דרכי קבלת ההחלטות שהביאו לסגירת המיכל בחודש ספטמבר. בין היתר שורה של דוברים התייחסו לסוגיות הציבוריות והמשפטיות שהביאו להחלטה, מי ה"שחקנים" שהיו מעורבים בתהליך, מה השפיע על שיקול דעתם, כיצד השפיע כל אחד על התהליך וכיצד רצוי שהחלטות דומות יתקבלו בעתיד.

איזוטנקים מסוכנים יותר ממיכל האמוניה

בין הדוברים הראשונים היה ד"ר יוסי ענבר, לשעבר מנכ"ל המשרד להגנ"ס וכיום יועץ סביבתי, המכיר את נושא האמוניה מתפקידו כסמנכ"ל תעשיות במשרד להגנ"ס שתחת אחריותו היה גם הנושא של מיכל האמוניה. ענבר הבהיר כי אינו עובד כיום עם חיפה כימיקלים, כי"ל או כל תעשייה רלוונטית אחרת לנושא ומביע את דעתו כאזרח פרטי, ולא כנציג המשרד להגנ"ס.

לדבריו, בהערכות סיכונים שבוצעו במלחמת לבנון ה-2 היה צפי שאם מיכל האמוניה ייפגע קיים היה חשש לפצועים והרוגים בקנה מידה קטן יחסית. "שקלנו האם לסגור את המיכל, אבל החלטנו שלא, ואני חושב שקיבלנו אז החלטה נכונה. לאחר מכן לקחנו חלק בהקמת הוועדה לבחינת ההערכות והטיפול בחומ"ס ברגיעה ובחירום, בראשות האלוף הרצל שפיר. זאת משום שגם אנחנו חששנו ורצינו שהדברים ייבדקו לעומק, למרות הערכות הסיכונים לפיהן ניתן לחיות עם מיכל האמוניה".

לדבריו, המסקנה בדו"ח שפיר הייתה כי המצב שהיה קיים אז הוא הרע במיעוטו, וניתנו המלצות  שהוטמעו ברובן דרך רישיונות העסק והיתרי הרעלים של המפעלים הרלוונטיים.

בהתייחסו למצב כיום, אמר ענבר, כי סגירת מיכל האמוניה ויבוא האמוניה באיזונטקים יותר מסוכן מאשר המשך הפעלת המיכל. מכיוון שהאמוניה במיכל נמצאת במצב צבירה של נוזל בטמפרטורה נמוכה של מינוס 36 מעלות, ואילו כל איזוטנק הוא בלחץ של 11 אטמוספירות כך שכל דליפה ממנו תגרום לנזק רב בדומה לפגיעה במיכל.

"מצב של שינוע מיכלי איזוטנקים בלחץ גבוה בנמלים ועל הכבישים יוצרים סכנה גדולה יותר מאשר המיכל וכל אמצעי המיגון שלו. לא רק שיש שינוע מוגבר, אלא שעקב חוסר היציבות והוודאות שנגרמו במשק סביב נושא יבוא אמוניה, מפעלים שוקלים לאחסן אצלם כמות גדולה יותר של אמוניה, כי אין אספקה סדירה. דבר שמגביר עוד יותר את הסיכון".

סגירת מיכל האמוניה | מקרה נימבי (NIMBY) מובהק

לדברי ענבר, הנושא של מיכל האמוניה הוא מקרה נימבי מובהק בו אף אחד לא רוצה מתקן אמוניה ליד הבית. בדיוק כפי שהטיפול הכי נכון לפסולת ביתית ממוינת הוא  שריפתה לאנרגיה, אך מאחר ואף אחד לא רוצה מתקן כזה ליד הבית שלו, נמשיך להטמין בדרום. הסביר ענבר.

"אני חושב שצריך לקחת דוגמא מהמקרה של נאות חובב. במקום להחליט לא להקים את עיר הבה"דים בסמוך לאזור התעשייה, השתמשנו בזה כמנוף לשדרוג אזור התעשייה, ממנו ייהנה כל האזור, ובמיוחד באר שבע הנמצאת במרחק 10 ק"מ בלבד. זה לא היה קל, ואף מפעל לא התנדב להשקיע עשרות מיליוני ₪ בשדרוג, והיינו צריכים לעבור דרך בתי משפט אבל המטרה שלנו לא הייתה סגירת המפעלים, אלא טיפול במפגעים הסביבתיים ובסופו של דבר המפגעים הסביבתיים הצטמצמו משמעותית ואזור התעשייה משגשג".

לסיכום אמר ענבר, שכמו בנאות חובב, צריך לקחת את משבר האמוניה ולמנף אותו לשדרוג המפעלים ולא הוצאתם מהמפרץ. לדבריו, איכות סביבה ופתוח בר-קיימא, זה למצוא את הדרך בה ניתן לקיים פעילות תעשייתית המספקת מקומות עבודה ומוצרים שכולנו משתמשים בהם, למרות הקרבה לאוכלוסייה. "בערי נמל גדולות בעולם המערבי מתגוררים תושבים על הגדר של מתחמי התעשייה והנמל. ואין סיבה שכך לא יהיה גם אצלנו. בכל מדינה מערבית יש איומי טרור. לא רק כאן".

סגירת המיכל הוא ניצחון היסטורי חשוב לחברה האזרחית

מנכ"לית עמותת "צלול", מאיה יעקבס, טענה שלמרות שיש אנשים הסבורים שסגירת מיכל האמוניה הייתה טעות, מדובר בניצחון היסטורי חשוב למפרץ חיפה ולתושבים שהצליחו לראשונה לשנות את המציאות באמצעות מאבק אזרחי. החשיבות נובעת גם מעצם סגירת מיכל האמוניה אך גם מכך שההישג החזיר תקווה ואמונה שאפשר לעשות שינוי ויש לכך אפקט פסיכולוגי חשוב שמתגבר ומתמרץ את שאר המאבקים.

יעקבס הסבירה כיצד העמותה ניהלה את המאבק לסגירת המיכל, לדבריה, התהליך החל בלימוד העובדות ברמה המקצועית בכדי שיוכלו לבסס את טענותיהם על עובדות מדעיות ומקצועיות. על בסיס הטיעונים המקצועיים הם ייצרו פעילות ציבורית רחבה שכללה: הפגנות, פעילות בכנסת, הופעות בתקשורת, פרסומי חוצות, מודעות בעיתון ועוד.

יעקבס הוסיפה שאחד מההישגים המשמעותיים ביותר היה צירוף ראש עיריית חיפה, יונה יהב, למאבק, לאחר תקופה ארוכה שהוא לא עמד לצידם. "בסופו של דבר יהב שם את רצון הציבור בראש, כראוי וכנדרש ממנהיג ציבורי. יהב הבין שהציבור רוצה שידאגו לשלומו ולבטחונו ושמפחדים מהאמוניה.. הוא דואג לציבור ששלח אותו ולכן אין פסול בכך שאומרים שהוא עושה מהלך פוליטי. הציבור יבחר בו על המהלך הזה, כי יוקירו לו טובה על שהגן על האינטרס הציבורי".

לגבי המצב כיום, לדברי יעקבס, הדיון על החלופות היה צריך להתנהל מזמן ולא עכשיו כשחרב הפיטורין מונחת על הצוואר תוך השבתת המפעלים. "אבל המדינה וחיפה כימיקלים לא ניהלו את הסגירה של המיכל כמו שצריך".

הטיעון של סבירות נמוכה הוא שגוי ומסוכן

לדברי פרופ' אהוד קינן, מהפקולטה לכימיה בטכניון, ממחברי דו"ח המומחים, הגורמים המצדיקים את פעילות מיכל האמוניה וחלופת האוניה, מתבססים על טיעון אחד מרכזי: התרחיש לפגיעה במיכל או באוניה הוא בעל סבירות נמוכה. אלא שטיעון זה בעייתי ושגוי הסביר קינן, חומרת הסיכון לעולם אינה ניתנת לביטוי ע"י סבירות בלבד, אלא ע"י מכפלה של סבירות האסון בגודל הנזק הצפוי. שנית, הסביר קינן, כי על פי דו״ח רפא״ל משנת 1985, יש להבחין בין 2 תרחישי סיכון: תרחיש  פגיעה מוגבלת בו יש לחשב את הסיכון כפי שפורט לעיל, לעומת תרחיש אסון המוני בו אין חשיבות להערכת כוונות האוייב אלא ליכולתו בלבד.

קינן סיפר כיצד החלה מעורבותו בנושא: "לפני 3 שנים נתקלתי בדו"ח מחקר של משמר החופים האמריקאי שמצא כי כשאמוניה נוזלית באה במגע עם מים, מחציתה הופכת מייד לגז. אז הבנתי שאם אוניה של 16,000 טון אמוניה נפגעת מפעולת טרור, והאמוניה נשפכת לים, נוצר ענן של 8,000 טון אמוניה, ותנועת הענן הזה תלויה בתנאי מזג האוויר. השתמשתי בתוכנת ALOHA להערכת סיכונים, והגעתי לתוצאה כל כך מזעזעת שהייתי בטוח שטעיתי. הזמנתי למשרדי מהנדס בכיר שסמכתי על דעתו וחזרנו ביחד על כל החישובים. בסוף הערב הגענו למסקנה שהחישובים נכונים, כלומר האנייה מהווה גורם סיכון חמור בהרבה מהמיכל. במשך שנתיים ניסיתי להגיע לתקשורת ללא הצלחה. בחודש יוני 2016 נוצר הקשר עם יונה יהב ונולד הרעיון של דו"ח המומחים, והשאר היסטוריה".

חוסר משילות הביאה להפסד של כל הצדדים

ניר קנטור מנהל איגוד כימיה, פרמצבטיקה ואיכות סביבה בהתאחדות התעשיינים, ציין, כי משבר האמוניה נבע מחוסר משילות. לטענת קנטור, טיפול במשבר האמוניה באמצעות התקשורת, במקום בשיח שקוף ומקצועי בין כל בעלי העניין, הביא לתוצאות שמהוות פגיעה כלכלית מיותרת במשק. לדבריו, על השיח  להתקיים תוך הבנה שהתעשייה והציבור צריכים ויכולים לשכון האחד בצד האחר, כשם שקיים בערי נמל רבות באירופה.

לדברי קנטור, המשבר הזה ודומים לו מתחיל בלחץ שמפעילים ארגוני הסביבה שלא נותנים אמון בתעשייה ובממשלה ותוקפים אותם. כתוצאה מכך הממשלה מחמירה עם התעשייה, כדי להראות שהיא פועלת. מנגד התעשייה נמנעת מלפעול מחשש להחמרות נוספות מצד הרגולטור ולבסוף הוויכוחים בממשלה מודלפים החוצה ומשמשים קטליזטור לקבלת החלטות שגויות. כל אלה גורמים לכך שההחלטות משתנות באופן תדיר, בהתאם ללחצים לא ענייניים, ואז ברירת המחדל היא פניה לבתי המשפט. התוצאה היא הפסד של כל הצדדים, מסביר קנטור, כי הפגיעה של תעשיה שנסגרת או נפגעת לא משפיעה בטווח הארוך על בעלי ההון שמעבירים את הפעילות למקום אחר, אלא בעיקר בהזדמנויות התעסוקה ובכלכלה הישראלית.

באשר לסוגיית המעורבות של אנשי אקדמיה, קנטור העלה מספר סימני שאלה: האם אנשי אקדמיה יכולים לכתוב "דוח מומחים" כל אשר עולה על רוחם  ולאחר מכן להצדיק את המעשה בכך שזה לא מאמר מדעי" האם לא הגיע הזמן לקוד אתי למקרים כאלה? לאקדמיה תפקיד חשוב בשיח, ובכוחה להוות גוף מקצועי שיכול לשקף באופן אובייקטיבי את המציאות הסביבתית בחיפה. חבל שאנשי אקדמיה פוגעים באמון באקדמיה, טען קנטור.

לסיכום, התייחס קנטור לחזון הראוי למטרופולין חיפה, שלדבריו צריך להתבסס על מספר שלבים: הכרה וקבלת השכנות של התעשייה עם האוכלוסייה, חשיפת הציבור לנתונים מבוססים ומאומתים, שימוש בנכסים הייחודים של חיפה - הנמל, התשתיות הלאומיות, האוניברסיטה והטכניון - לפיתוח תעשייה מתקדמת, יעילה ונקייה בעיר; הפיכת התעשייה למנוע צמיחה כלכלי, תעסוקתי וחברתי - מנוע של חדשנות וקידמה; מעבר לתהליכי ייצור מתקדמים ויעילים, תוך השקעה בציוד ומערכות להפחתת המזהמים; פיתוח התעשייה מבלי לפגוע באיכות החיים ובאטרקטיביות התיירותית של חיפה, בדומה לערי נמל אחרות.

-------------

קישורים רלוונטיים:

  1. האם תרחיש האסון ממיכל האמוניה הוא בעיה מדומיינת? 23.11.2017
  2. "מה השתנה לאחרונה שהביא לסגירתו של מיכל האמוניה? לדעתי יחסי ציבור", 19.11.2017
  3. ביה"ד לעבודה אישר את סגירת מפעל חיפה כימיקלים בצפון, 13.11.2017
  4. "אם עיריית חיפה הייתה יודעת שניתן לקבל החלטה בלעדיה היא הייתה כבר מגיעה להסכמה", 14.09.2017
  5. מידע נוסף על חומרים מסוכנים | infospot