לפני 4 שנים בג"ץ הכריע כי רשויות מקומיות יוכלו לגבות מבתי עסק אגרה ייעודית בגין איסוף פסולת מסחרית עודפת. אלא שבג"ץ התנה את יישום האגרה בקביעת קריטריונים אחידים על ידי משרד הפנים שיגדירו מה היא אותה פסולת עודפת. שאלה זאת לא נפתרה ב 4 השנים שחלפו מאז פסק הדין של בג"ץ ומגיעים כעת להכרעה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

אגב, כיום התחום לא מוסדר באופן אחיד, כאשר יש רשויות מקומיות המפנות פסולת מעסקים ותעשייה ללא גביית אגרה מיוחדת, ברשויות אחרות על המפעלים והעסקים לדאוג לפינוי עצמי של הפסולת, בעוד שברשויות אחרות, אף על פי שאין קריטריון ארצי, גובים היטל פסולת מהעסקים על בסיס תקנות עזר עירוניות קיימות.

רקע | עיריית חולון נגד משרד הפנים

באוקטובר 2012, ניתן פסק דין מעניין בבית המשפט העליון, בעתירה של עיריית חולון כנגד משרד הפנים. במקרה המדובר, עיריית חולון עתרה לבג"ץ משום שלא קיבלה את עמדת משרד הפנים שמנע ממנה לגבות אגרה מבתי עסק (בנוסף לארנונה) בגין פינוי פסולת מסחרית, כפי שמתירה פקודת העיריות.

כאמור, בפסק הדין, בית המשפט הכיר בזכותה של עיריית חולון, וכל רשות מקומית אחרת, לגבות אגרה בגין "פסולת עודפת" שנוספת על הפסולת ה"רגילה", על פי עקרון המזהם משלם. זאת במטרה להשגת צדק חברתי לפיו הגורם המזהם הוא שישא בעלויות הטיפול בזיהום ולא כלל החברה, ועל מנת להביא להפנמה של עלות הטיפול בפסולת אצל יצרן הפסולת, שתגרום לכך שהוא יפחית את ייצור הזיהום עד למינימום הכלכלי האפשרי מבחינתו.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי על משרד הפנים לקבוע קריטריונים שיהוו מעין קווים מנחים לרשויות מקומיות המעוניינות לקבוע אגרה בגין פסולת "עודפת". קריטריונים אלה, יעסקו מן הסתם  בהבחנה בין הפסולת ה"בסיסית" הנכללת במסגרת שירותי הליבה המוניציפאליים ובין הפסולת "העודפת" אשר בגינה רשאית רשות מקומית לגבות אגרה נוספת.

עיריית יבנה נגד משרד הפנים

מאז אוקטובר 2012 משרד הפנים לא קבע את הקריטריונים להם התבקש על ידי בג"ץ. בינתיים, לפני כשנה, הגישה חברה פרטית עתירה לבג"ץ כנגד עיריית יבנה, משרד הפנים, המשרד להגנת הסביבה וגורמים ממשלתיים נוספים, על כך שהעירייה מסרבת לפנות את הפסולת שלה אלא אם תשלם בגינה אגרת פסולת עודפת.  

בינתיים, משרד הפנים אישר לעיריית יבנה, למשך תקופה מוגבלת של שנה, לגבות אגרת פסולת עודפת לפי חישוב המבוסס על כמות העובדים בעסק.

כך, לאחר כ 4 שנים מאז פסק הדין, הדיון בקביעת הקריטריונים נמשך ומתגלגל כעת לפתחו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ. בגלל המעורבות של גורמי ממשלה ככה רבים. דיון שהיה אמור להתקיים בבג"ץ השבוע, נדחה ל 1 לדצמבר.

עמדת משרד הפנים

ממשרד הפנים נמסר: "בניגוד לאמור בכתבה, בג"ץ לא התנה גביה של אגרה עבור פינוי פסולת עודפת בקביעת קריטריונים אחידים על ידי משרד הפנים,  אלא ביקש לקיים דיון עקרוני במטרה להבחין בין פינוי אשפה בסיסית שאותו אמור לכסות תשלום הארנונה לבין פינוי אשפה אחרת וזאת באמצעות קביעת הנחיות שיקלו על הגשת חוקי העזר.

משרד הפנים בשיתוף המשרד להגנת הסביבה והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה שוקדים בימים אלה על קביעת ההנחיות."

עמדת התאחדות התעשיינים

התאחדות התעשיינים מסבירה כי בשנים האחרונות גדל באופן משמעותי חלקה של התעשייה במימון הטיפול בפסולת כך שכיום היא נושאת בעלות ניכרת מתוך כלל העלויות (פסולת אריזות, פסולת מכלי משקה ופסולת אלקטרונית). בנוסף, התעשיינים מסבירים כי עלות הטיפול בפסולת תעשייתית זולה יותר בשל אחידותה וריכוזה. מסיבות אלה ונוספות, התאחדות התעשיינים סבורה כי אין מקום להשית עלות נוספת על המגזר העסקי, המשקיע גם כך במערכי איסוף והובלה של פסולת.

יחד עם זאת, התאחדות התעשיינים מציעה מודל לחישוב הפסולת הבסיסית והפסולת העודפת, המבוסס על תעריף הארנונה שמשלם העסק ושטחו (מ"ר). מודל זה מוצע כתחליף למודל המבוסס על כמות העובדים בעסק שהוצע על ידי עיריית יבנה.

עמדת המשרד להגנת הסביבה

נמסר מהמשרד להגנת הסביבה: "המשרד להגנת הסביבה תומך בעמדה העקרונית שנקבעה על ידי בית המשפט בעניין עיריית חולון לפיה יש להבחין בין פינוי אשפה בכמות "בסיסית", שאותו אמור לכסות תשלום הארנונה, לבין פינוי אשפה עודפת - בשל כך שהוא קובע תמריצים נכונים להפחתת כמויות הפסולת המיוצרות על ידי גורמים שונים, ותואם מודלים מקובלים בלא מעט מדינות מערביות.

המשרד להגנת הסביבה גיבש הצעה ראשונית לאמות מידה בעניין, אשר נבחנת בדיונים המתקיימים במשרד המשפטים בין הגורמים הנוגעים בדבר."

עמדת מרכז השלטון המקומי

תגובת מרכז השלטון המקומי: "הרשויות המקומיות פועלות על פי ההנחיות הניתנות להן כחוק. ומחכות להחלטת בית המשפט בנושא, על מנת לפעול ליישומה".

עמדת מרכז המועצות האזוריות

במרכז המועצות האזוריות מסבירים כי הסדרת הטיפול בפסולת עסקית נשען על שלושה היבטים מרכזיים: היבט חוקי, סביבתי וכלכלי. היבטי המדיניות החוקתית נשענים על שלושה עקרונות: 'המזהם משלם', עקרון המניעה ועקרון אחריות היצרן. הכללתם של עקרונות אלה איננה מורידה מאחריותה החוקית של הרשות המקומית, אלא תומכת במדיניות ההפחתה במקור והפרדת פסולת למיחזור ומעניקה תמריץ לבתי העסק להשתתף באופן פעיל במיחזור הפסולת שנוצרת בחצרותיהם.  

כך, המועצות האזוריות סבורות כי נטילת אחריות של כלל השחקנים, כל אחד לפי חלקו,  מהווה הדרך המיטבית לפתרון הסוגיה והיא מתבססת על הגיון כלכלי ותפעולי:

1. פסולת הנוצרת בתהליכי יצור, מלאכה ושירות היא באחריות בית העסק, לרבות פסולת למיחזור.
2. פסולת ביתית הנוצרת על ידי העובדים בבית העסק תפונה על ידי הרשות המקומית, בהתאם למספר העובדים בבית העסק (הכמות הנורמטיבית/בסיסית).
3. פסולת למיחזור שמקורה בפסולת ביתית תהיה באחריות הרשות המקומית. פסולת למיחזור שמקורה בתהליכי יצור ושרות תהיה באחריות בית העסק.

במרכז המועצות האזוריות מדגישים כי מימון הטיפול בפסולת עסקית עודפת חוטא לעקרונות המוצגים לעיל ובכך מחייב את הרשות למימון הטיפול מכספי הציבור.

עמדת אדם טבע ודין

אדם טבע ודין תומכים בהטלת אגרה על פסולת עודפת של בתי עסק ומפעלים. אדם טבע ודין מזכירים כי בפסק הדין בפרשת חולון, קבע ביהמ"ש במפורש כי העיקרון המנחה הוא יצירת קשר ישיר בין יצרן הפסולת (מפעל או עסק) ובין היקף הפסולת שהוא מייצר "בבחינת – איש איש "כפרי מעלליו"" (המזהם משלם).

אדם טבע ודין לא מציעים קריטריון להגדרת פסולת עודפת אך כן נוקטים עמדה ומסבירים כי הם מתנגדים לקריטריון מבוסס על שטח בית העסק משום שאינו תואם את תפיסת החיסכון במשאבים וצמצום הפסולת ולכן אינו לגיטימי.

--------------

קישורים רלוונטיים

1. פסק דין: חולון נגד שר הפנים, משרד המשפטים, [pdf]
2. נייר עמדה של אדם טבע ודין [pdf]
3. דרישות חדשות לדיווח של אתרי פסולת, 16.08.2016
4. ראיון עם סמנכ"ל בכיר במשרד להגנת הסביבה | גיא סמט, 25.07.2016
5. מנגנון החזר כספי היטל ההטמנה לרשויות המקומיות יוצא לדרך, 04.07.2016
6. חובת דיווח על רווחים בשוק הפסולת, 07.03.206
7. פסולת | infospot

​