המשרד להגנת הסביבה פרסם לאחרונה מסמך המרכז מידע לעוסקים בשמן משומש, וכולל מידע על העוסקים בשמן משומש אשר חייבים בהיתר רעלים. בהמשך המסמך מתוארים גם סוגי ההוראות שבעל היתר רעלים העוסק בשמן משומש מחוייב לעמוד בהן, ביניהן הוראות המתייחסות לאופן האחסון והשילוט של השמן המשומש, היעדים המותרים לפינוי שמן משומש, הוראות לטיפול בדליפת שמן משומש והוראות דיווח.

איסוף, הובלה, איחסון, מיחזור או פינוי של שמן משומש נחשב כ"עיסוק בשמן משומש". כל עיסוק בשמן העולה על 5 טון מחייב קבלה של היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה על פי התוספת הראשונה לתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור) 1996. שמן משומש מוגדר כרעל בחוק החומרים המסוכנים ועיסוק בו לא לפי החוק והתקנות למניעת מפגעים (שמן משומש) מ- 1993, עלול לגרום לפגיעה קצרה או ארוכה בבריאות הציבור ובסביבה. לפיכך דורשות התקנות עיסוק מאוד קפדני בשמן משומש, הכולל הצבת מתקן לאיסופו, סילוקו לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב, או לחילופין למתקן מיחזור. עבירה על התקנות הללו מהווה עבירה פלילית.

בנוסף, התקנות למניעת מפגעים מבדילות בין 3 סוגים שונים של משתמשים בשמן משומש, בהיקף קטן מזה המוגדר בחוק חומרים מסוכנים (5 טון):

1. מוכר שמן: מוסכים, תחנות סיכה.
2. משתמש בשמן: משתמש בשמן בכמות של יותר מ – 20 ליטר לחודש לצרכי סיכה, בידוד וכו'.
3. צרכן שמן:  משתמש בכמות שלא עולה על 20 ליטר

על פי התקנות שלושת הסוגים (מוכר/משתמש/צרכן) חייבים בהצבת מתקן לאיסוף שמן משומש ואילו המוכר או המשתמש בשמן משומש מחויבים לסלקו לאתר הפסולת הרעילה בנאות חובב של החברה הממשלתית לשרותי איכות הסביבה או למתקן מִחזור אחר. הנחיות נוספות מפורטות בתקנות.

קישורים רלוונטיים:

1. מידע לעוסקים בשמן משומש, המשרד להגנ"ס, 2015
2. תנאים לאיסוף, איחסון וטיפול במסנני שמן משומשים, המשרד להגנ"ס, 2002
3. תנאים לאיסוף, איחסון ומחזור שמנים משומשים, המשרד להגנ"ס, 2002
4. תנאים לשינוע שמנים משומשים, המשרד להגנ"ס, 2002
5. תקנות מניעת מפגעים (שמן משומש) 1993, המשרד להגנ"ס

חברות לניהול וטיפול בפסולת מסוכנת: