באיחור של חצי שנה המשרד להגנת הסביבה פרסם אמש להערות הציבור את תזכיר החוק לתיקון חוק האריזות, כפי שהתחייב לעשות בהתאם להמלצות ועדה בינמשרדית שבחנה הכנסת תחרות בענף.
כזכור, הוועדה המליצה לפתוח את הענף לתחרות באמצעות הכרה בתאגידי מיחזור פסולת אריזות נוספים, מלבד תאגיד תמיר, שמאז כניסת החוק לתוקף בשנת 2011 משמש גוף היישום היחידי בישראל. כדי להבטיח את השגת התועלות מהתחרות, ובמקביל כדי להימנע מהכשלים האפשריים, הוועדה המליצה שהמשרד להגנ"ס יכין תיקון חקיקה שיסדיר את הנושא ושיפורסם בתוך שנה (תאריך היעד היה יוני 2025).
כחלק מההסדרה של התחרות בענף, מוצע כי יוקם מנגנון בקרה ואיזון בין תאגידי המיחזור שיקבלו הכרה מהמשרד להגנ"ס, שיוכל לשמש גם בענף פסולת אלקטרונית, וגם בחוק הפיקדון על מכלי משקה.
מלבד הסדרת התנאים לתחרות בפסולת אריזות, המשרד להגנ"ס מנצל את ההזדמנות, ומוסיף תיקונים נוספים לחוק האריזות, בינהם:
קישור לטיוטת ההצעה לתיקון חוק האריזות מופיע בתחתית הכתבה.

כתבות רלוונטיות:
תזכיר החוק מציע להעלות בהדרגה את יעדי המיחזור של פסולת האריזות, בהתאם לאלה של האיחוד האירופי. כך יעד המיחזור הכללי יטפס מ-60% כיום ל-70% החל משנת 2031, ויעדי המיחזור לסוגי החומרים השונים יעלו גם הם לפי הטבלה הבאה.
השוואת יעדי מיחזור פסולת אריזות: כיום, הצעת חוק, אירופה
כמו כן, מוצע כי גם אריזות רב-פעמיות ייכללו בחוק האריזות, יבואנים ויצרנים יצטרכו לדווח עליהן ולשלם בגינן דמי טיפול לתאגיד המיחזור, ולא רק על אריזות חד-פעמיות כפי שהחוק מגדיר כיום. זאת משום שגם אריזות רב-פעמיות הופכות לפסולת לאחר מספר שימושים.
נושא נוסף שמטופל בהצעת החוק, הוא העלאת האיסוף של פסולת אריזות מהמגזר הביתי, באמצעות קביעת יעד איסוף של 50% לפחות מהמגזר הביתי. לפי סקר הרכב הפסולת שפורסם לפני כחצי שנה, 25% ממשקל הפסולת שמושלכת לפח הירוק היא פסולת אריזות שהרשויות המקומיות משלמות עליה ללא צורך עלויות איסוף, דמי טיפול והיטל הטמנה, משום שהן בפח הירוק, ולא הכתום. קביעת יעד איסוף תחייב את תאגידי המיחזור לשפר את השירות למגזר הביתי ולהגדיל את הפרסום וההסברה, כדי ששיעור ההשתפות של משקי הבית ייגדל.
כיום אין יעדים נפרדים לאיסוף/מיחזור פסולת אריזות מהמגזר הביתי ומהמגזר המסחרי/מוסדי. התוצאה היא שרק כרבע (25%) מפסולת האריזות שנאספת על-ידי תאגיד המיחזור תמיר מגיעה מהמגזר הביתי, והיתר (75%) מהמגזר המסחרי/מוסדי – שם קל וזול יותר לאסוף פסולת אריזות, משום שהיא לרוב מופרדת במקור לסוגים השונים (פלסטיק, מתכת, נייר וקרטון, זכוכית, עץ), וגם בכמות גדולה יותר בכל נקודת איסוף.
חידוש נוסף שהחוק מציע, הוא להכיר לטובת יעדי המיחזור החדשים של המגזר הביתי גם בפסולת יבשה מחומרים שמתאימים לפח הכתום (נייר וקרטון, מתכת, פלסטיק) אך אינה פסולת אריזות. פסולת עץ הוחרגה מהסדר זה, כיוון שאריזות העץ המשווקות למגזר הביתי זניחות ויש סיכון שההסדר ינוצל להכרה בפסולת עץ וגזם ללא הצדקה.
כאמור, הסיבה העיקרית להצעה לתיקון חוק האריזות היא הכנסת תחרות לתחום. מאז כניסתו לתוקף של חוק האריזות בשנת 2011 ועד היום רק תאגיד מיחזור האריזות תמיר קיבל הכרה מהמשרד להגנ"ס כגוף מוכר ליישום חוק פסולת האריזות.
המשרד להגנ"ס טען לאורך השנים כי נוסח החוק כפי שהוא לא מתאים להכנסת תחרות, ולכן נדרש תיקון לחוק, שמגיע עכשיו.
כדי לשמור על האינטרס הציבורי, מוצע לקבוע כי המשרד להגנ"ס יוכל להכיר רק בתאגידי מיחזור שהם חברה לתועלת הציבור, שלא יכולה למשוך רווחים לבעלי המניות.
לפי הצעת החוק, יוקם מנגנון תיאום ובקרה שיבטיח תנאי שוק מאוזנים ושיוויוניים בין תאגידי המיחזור שיקבלו הכרה מהמשרד להגנ"ס. האיזון בין תאגידי המיחזור נדרש כדי למנוע מצבים שונים שיפגעו ביישום החוק, למשל מצב של 'מירוץ לתחתית' שבו התאגידים מתחרים בינהם על בסיס הורדת מחירי דמי הטיפול כדי למשוך יבואנים/יצרנים אך נותרים ללא תקציב הולם לתת שירות לרשויות המקומיות.
תרחיש אחר שהאיזון מבקש למנוע הוא כזה שתאגיד אחד מחזיק בנתח שוק קטן של יבואנים/יצרנים, אך בנתח שוק גדול של רשויות מקומיות – ולכן אין לו מספיק הכנסות מהיבואנים/יצרנים כדי להבטיח שירות לרשויות המקומיות. תרחיש נוסף הוא שהתאגידים נמנעים מלהתקשר עם רשויות מקומיות קטנות ו/או רחוקות בפריפריה – שעלות האיסוף מהם יקרה יותר.
לכן החוק מציע איזון בין תאגידי המיחזור לפי שיעור משקל האריזות שמדווח על-ידי היצרנים והיבואנים הקשורים עימם. זאת משום שדמי הטיפול שהיבואנים/יצרנים משלמים לתאגידי המיחזור, נקבעים לפי פרמטר זה – משקל האריזות.
לפי הצעת החוק, מנגנון התיאום שיקום יוכל לקבוע לתאגיד מיחזור את היקף ההתקשרויות עם יצרנים, יבואנים ורשויות מקומיות שהוא נדרש להן, לדרוש מתאגיד מיחזור לפנות פסולת אריזות מרשות מקומית שלא התקשרה עמו, ולהחליט על העברת תשלומים בין תאגידי המיחזור או הרשויות המקומיות, כדי לשמור על האיזון הנדרש.
החוק מציע עוד שמנגנון התיאום יוכל גם להחליט שהתשלומים בין הרשויות המקומיות, תאגידי המיחזור המוכרים, היבואנים/יצרנים ויתר השחקנים בענף, יתבצעו באמצעות מנגנון תשלומים מרכזי (מסלקה).
המשרד להגנ"ס מציע שמנגנון האיזון שיוקם להסדרת התחרות בין תאגידי מיחזור בענף פסולת אריזות, יוכל לשמש להסדרת התחרות גם בענף פסולת אלקטרונית שבו קיימים כיום שני תאגידי מיחזור מוכרים, וגם בחוק הפיקדון על מכלי משקה.
נושא נוסף שהצעת החוק רוצה לטפל בו הוא היבואנים/יצרנים ה'טרמפיסטים' שלא מתקשרים עם תאגיד מיחזור, ולכן גם לא מדווחים ולא משלמים דמי טיפול, ומפרים את החוק, תוך כדי יצירת יתרון תחרותי לא מוצדק מול היבואנים/יצרנים שנושאים בנטל של יישום חוק האריזות.
לכן, מוצע להקים מרשם שיחייב כל יבואן ויצרן של מוצר ארוז או אריזת שירות לדווח למרשם, שיהיה פתוח לציבור ויוכל לשמש את העוסקים בתחום. כדי שהמרשם יהיה אפקטיבי מוצע כי המכס לא ישחרר אריזות שירות או מוצרים ארוזים ליבואן שלא רשום במרשם.
זה המקום להזכיר שהנושא של פתיחת ענף פסולת האריזות לתחרות היה על הפרק מאז כניסתו לתוקף של חוק פסולת האריזות בשנת 2011. במהלך השנים ניסו עוד תאגידים לקבל הכרה מהמשרד להגנ"ס ולשמש גופים מוכרים ליישומו לצד תאגיד המיחזור תמיר, אך בלי הצלחה.
לאורך השנים דיבר המשרד להגנ"ס למעשה בשני קולות: מצד אחד הוא לא אישר בקשות הכרה נוספות חוץ מאלה של תמיר, בלי לומר שמדובר במדיניות רשמית שמתנגדת לתחרות. מצד שני התבטאו בכירי המשרד בעד הגברת התחרות בענף פסולת האריזות, אך בכפוף לעדכון החוק כדי להבטיח תחרות הוגנת ומוצלחת. אלא שהמשרד להגנ"ס לא קידם את הנושא וחזר והצהיר שאי-אפשר לפתוח את הענף לתחרות, בלי להסדיר את החקיקה, שאותה הוא לא קידם, וחוזר חלילה.
בשנת 2022, עמותת צלול וחברת נטלי תאגיד מיחזור אריזות, עתרו לבית המשפט נגד המשרד להגנ"ס שדחה פעמיים את הבקשות של תאגיד נטלי להיות גוף מוכר ליישום חוק האריזות. זמן קצר לאחר מכן, נכלל בחוק ההסדרים שנלווה לתקציב המדינה לשנת 2023–2024 סעיף (שהפך להחלטת ממשלה) שלפיו תוקם ועדה בינמשרדית שתבחן דרכים להגברת התחרות בתחום הפסולת בישראל, עם דגש על פסולת אריזות.
במקביל, בחודש ינואר 2024 נתן בית המשפט פסק דין בעתירה שהגיש תאגיד נטלי שבו קבע כי על המשרד להגנ"ס לקדם תחרות בענף הטיפול בפסולת האריזות, וכי על הוועדה הבינמשרדית להגיש את מסקנותיה עד מחצית חודש יולי 2024. כאמור, לפני כשנה וחצי פורסמו מסקנות הוועדה שקבעו שיש להגביר את התחרות באמצעות הכרה בעוד גופים וכי המשרד להגנ"ס צריך לפרסם תזכיר לתיקון החוק שיעגן את הנושא בחוק.
עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה: "אנחנו ממשיכים בקידום מהפכת הפסולת והפעם עם פתיחת שוק האריזות לתחרות מבוקרת בין גופים מוכרים באופן בו נשפר את השירות לצרכנים ונעלה את יעדי המיחזור. התיקון לחוק האריזות יקדם צעדים מעשיים להפחתת ההטמנה, לקידום כלכלה מעגלית ומיקוד בפסולת הביתית בה זרם האריזות משמעותי. בכך נייצר חיסכון של מיליוני שקלים בשנה לרשויות המקומיות ונעניק שירות טוב יותר לציבור".
אלעד עמיחי, סמנכ"ל בכיר שלטון מקומי: "פסולת האריזות היא הזרם היבש הגדול ביותר בפסולת הביתית. הגדלת שיעורי המיחזור שלה תקטין את ההטמנה ותביא לחיסכון משמעותי לרשויות. זהו צעד מרכזי ביישום אסטרטגיית המשרד לשנת 2030".
---
מסמכים רלוונטיים: