ארגון איגודן ו"המועצה לישראל יפה" פרסמו לאחרונה דו"ח מקיף אודות המזהמים התעשייתיים בשפכי גוש דן, כחלק מתוכנית חדשה בשם "משחור לירוק". התוכנית שמה לה למטרה לאבחן, להבין ולהניע את השינויים הנדרשים במפעלים, לצורך הפחתת המזהמים בשפכים.

עפ"י הדו"ח, הזרמת שפכים באיכות ירודה גורמת לנזקים תברואתיים וכספיים הן בשל פגיעה בתשתיות ההולכה, והן בשל עלות המשאבים הנדרשים לצורך תהליך טיהורם המיוחד במתקן טיהור השפכים (המט"ש). בנוסף, הדו"ח מתמקד בשפכי תעשייה, המהווים בממוצע רק 16% מכלל השפכים המגיעים למטשי"ם, משום שבמקרים רבים הם גורמים לפגיעה ולנזקים חמורים בהרבה מחלקם היחסי.

נתוני הדו"ח מתייחסים רק ל - 23 רשויות מקומיות שתחת אחריות איגודן, בהן 2.5 מיליון תושבים. מתוך 7,000 מפעלים הפועלים בגוש דן, הדוח מתמקד ב 682 מפעלים אשר קיים פוטנציאל זיהום גבוה בשפכיהם. בין ענפי התעשייה שנכללו בדגימות:

• אולמות אירועים מסעדות וקניונים
• בתי חולים ובתי מלון
• מוסכים
• מפעלי טקסטיל
• מפעלי כימיה
• מפעלי מזון
• מפעלים לציפוי מתכת
• משחטות
• תחנות דלק

בכתבה זו לא נתייחס לענף אולמות האירועים, המסעדות והקניונים, ענף המוסכים וענף תחנות הדלק.

החומרים המזהמים

הדוח מתמקד בקבוצות חומרים להם עוצמת השפעה משמעותית על תהליך טיהור השפכים. אלה הקבוצות:

• מתכות כבדות דוגמת עופרת וקדמיום
• תמלחות: נתרן, כלורידים ובורון
• שמנים ושומנים
• שמן מינרלי
• עומס אורגני (COD)
• דטרגנטים ומוצקים מרחפים (TSS).

מקור הנתונים בבדיקות מדגמיות שמבצעת יחידת איכות הסביבה של איגודן בפתחי היציאה של צנרות השפכים של המפעלים.

מדד איגודן

מדד מיוחד שפיתח איגודן מאפשר להשוות בין המפעלים ולדרג אותם על פני רצף אחד, שבו ככל שהערך גבוה יותר - כך השפכים של המפעל יותר מזוהמים. הפרמטרים ששוקללו במדד הם כמות השפכים השנתית, טיב וכמות החריגות בשפכים חריגים, וסוג ומידת החריגה בשפכים אסורים. בראש רשימת המפעלים בעלי הדירוג השלילי ביותר: "פפושדו",מפעל מזון, שקיבל 100 נקודות, אחריו עם 96 נקודות נמצאת "אונ' ת"א- מתחם מסעדות" ואחריה "קניון איילון" עם 92 נקודות.

הדו"ח כולל טבלה עם דירוג של חמשת המפעלים המזהמים ביותר בכל ענף וטבלה נוספת עם פירוט הניקוד שקיבל כל אחד מ – 682 המפעלים שנדגמו. 

מתכות כבדות

בהקשר הסביבתי - מתייחס המושג 'מתכות כבדות' לכל מתכת בעלת השפעה מזיקה או רעילה על הסביבה. הרגישות הסביבתית למתכות כבדות מקורה בהיותן חומרים מחוללי סרטן, ועל כן שפכים המכילים אותן מסווגים כשפכים אסורים. %86 מכמות המתכות הכבדות שנמצאו בדגימות השפכים, מקורם בענפי המוסכים וציפויי המתכות.

תמלחות

תמלחת הינה תמיסה של מלח במים בריכוז הגבוה מריכוזם במי- ים. בהקשר הסביבתי, חלחול של תמלחות למי תהום עלול לזהמם ולהפכם לבלתי ראויים לשתייה. בנוסף, חומרים אלו הם בעלי פוטנציאל להרס מבנה הקרקע ועל כן בישראל, המבססת את מרבית החקלאות שלה על שימוש נרחב במי קולחין, השמירה על ריכוז נמוך של מלחים בשפכים הינה חובה.

להלן תמצית הממצאים על מידת הימצאות תמלחות בשפכי המפעלים:

תמלחות נתרן:

הריכוז המרבי המותר בחוק הוא 230 מיליגרם לליטר, כאשר 55% מהדגימות התגלו כחריגות. ממוצע הימצאות הנתרן במפעלי הטקסטיל הוא 547 מיליגרם לליטר, יותר מפי 2 מהמותר. הממוצע במפעלי המזון הוא 372 מיליגרם לליטר – חריגה של 50%.

תמלחות כלורידים:

הריכוז המרבי המותר בחוק הוא 430 מיליגרם לליטר, כאשר 21% מהדגימות התגלו כחריגות. ענפי התעשייה עם אחוז הבדיקות החורגות הגבוה ביותר הם מפעלי המזון עם 27% מהבדיקות שחרגו ומפעלי הטקסטיל עם 24%.

תמלחות בורון:

הריכוז המרבי המותר בחוק הוא 1.5 מיליגרם לליטר, כאשר 18% מהדגימות התגלו כחריגות. עיקר החריגות מקורן בענפי המוסכים וציפוי המתכות – 28% ו - 18% בהתאמה. בענף ציפוי המתכות ממוצע ההזרמה של בורון הוא 2.37 מיליגרם לליטר, חריגה של 58%.

שמנים ושומנים:

שמנים הינם חומר עתיר אנרגיה, בעל קצב פירוק איטי במיוחד, שמקשים על הטיפול בשפכים ובהמשך התהליך גם בבוצה. הריכוז המרבי המותר בחוק הוא 200 מיליגרם לליטר, כאשר 39% מהדגימות התגלו כחריגות. הענפים שממוצע הימצאות שמנים ושומנים בשפכיהם גבוה מהמותר הם מפעלי המזון עם ממוצע של 528 מיליגרם לליטר (חריגה של 164%!), בתי חולים/בתי מלון עם ממוצע של 445 מיליגרם לליטר ומשחטות עם ממוצע 299 מיליגרם לליטר. אחוז הבדיקות החורגות הגבוה ביותר קיים בבתי חולים/ מלון (46%) ולאחר מכן במפעלי מזון (22%).

שמן מינרלי:

שמן מינרלי מופק כתוצר לוואי בתהליך זיקוק הנפט. זהו שמן שקוף וחסר ריח, המשמש בתעשיות שונות, כמו הביו-רפואה, הקוסמטיקה, ציוד מכאני ואלקטרוני, ואף בתעשיית המזון (תחת הסימון E905). הריכוז המרבי המותר בחוק הוא 200 מיליגרם לליטר, כאשר 27% מהדגימות התגלו כחריגות. אחוז הדגימות החריגות הגבוה ביותר נרשם בענף הטקסטיל (50%) ובענף ציפוי מתכות (10%).

דטרגנטים:

דטרגנטים (Detergents) הוא שם כללי לקבוצת חומרים סינתטיים, המשמשת לניקוי. ריכוז גבוה של דטרגנטים המגיעים למערכות טיפול בשפכים יוצר קצף הפוגם בתהליך הטיפול. הריכוז המרבי המותר בחוק הוא 1 מיליגרם לליטר לדטרגנטים נוניונים ו 40 מיליגרם לליטר לדטרגנטים אניוניים כאשר 29% מהדגימות התגלו כחריגות. ממוצע הימצאות דטרגנטים הגבוה ביותר הוא בענף המשחטות עם הזרמה של 166 מיליגרם לליטר במקום 40 מיליגרם. אחוז הבדיקות החורגות הגבוה ביותר נמצא בבתי חולים/מלון (28%) ובמפעלי מזון (18%).

עומס אורגני:

עומס אורגני הוא ריכוזם של כלל החומרים האורגניים במי השפכים. חומרים אורגניים הנמצאים בשפכים הם תוצר של פעילות אורגניזמים, או שרידיהם של האורגניזמים עצמם. מתקני טיהור שפכים מתמודדים עם עומסים אורגניים אך הם אינם בנויים להתמודד עם ריכוז גבוה הגורם להאטה ואף לקריסה. שפכים שבהם נמדד ערך COD הגדול פי 4 מערך ה- BOD - מסווגים כשפכים אסורים.

44% מהדגימות נמצאו חריגות. במרבית ענפי התעשייה שנדגמו, מלבד ענף ציפוי מתכות ומפעלי הכימיה, ממוצע העומס האורגני נמצא מעל הסף המותר: ממוצע מפעלי המזון הוא 5,039 מיליגרם לליטר. ממוצע הזרמת עומס אורגני בענפי המשחטות, הטקסטיל ובתי חולים/מלון גבוה מ-3,000 מיליגרם לליטר. אחוז הבדיקות החורגות הגבוה ביותר קיים בבתי חולים/מלון (51%), במפעלי מזון (50%) ובמשחטות (31%).

מוצקים מרחפים:

מוצקים מרחפים (TSS) הינם חלקיקים קטנים מאוד אשר אינם מומסים במים. מקורם של חלקיקים אלו בשאריות מזון זעירות, מלחים לא מסיסים, חול וחרסית, אשר הצליחו לעבור את מערכות הסינון ולהמשיך את דרכם עם השפכים. ריכוז גבוה מ - 1000 מיליגרם לליטר נחשב בחוק כחריג וטעון אישור. ענפי התעשייה שממוצע ההזרמות שלהם עובר רף זה הם מפעלי המזון עם ממוצע הזרמות של 1,166 מיליגרם לליטר.

סיכום:

ניתן לראות כי אכן יש חריגות רבות מערכי הסף המותרים בחוק, בכל המזהמים ובכל הענפים. לאור התוצאות, נראה כי היוזמה של תוכנית "משחור לירוק" יכולה לסייע למפעלים לעמוד ביעדי ההזרמות שלהם מחד, ולסייע בהפחתת הזיהום מאידך.

---

קישורים רלוונטיים:

1. הסקר הסביבתי השנתי 2014 – מזהמים תעשייתיים בשפכי גוש דן [pdf]
2. שפכים תעשייתיים - עמוד ראשי