פרשת האמוניה הציבה בחזית התקשורת את מר אהוד קינן, פרופסור-גמלאי של הטכניון. דמותו של קינן מוכרת סביב מתווה הגז, שם הוזמן לשמש כעד מומחה בבית המשפט, אולם פרשת האמוניה הפכה אותו לאושיית מדע והוא מרבה להתראיין ולכתוב בכלי תקשורת שונים. בדיקת טיעוניו בפרשה, כמו גם הדו"ח שחיבר בנושא מכל האמוניה, חושפים בעיה קשה במרכיב יסודי של עבודת חקר ראויה - העובדות.

מר קינן הוא כימאי עתיר זכויות, על כך אין ויכוח. בשנותיו כמדען פעיל בטכניון תרם תרומה משמעותית בתחום הביו-קטליזה. פועלו לקידום מדע הכימיה בתכניות הלימודים של משרד החינוך היא תרומה חשובה מאוד לחינוך ילדי ישראל למדעים ולטכנולוגיה, ואת פועלו זה יש לציין ולהעריך באופן מיוחד משום שזוהי תרומה לעתידה של ישראל ולחוסנה, לא פחות מכך. אולם, מר קינן אינו מומחה לאמוניה או לריקון מכלי אמוניה, כך העיד הוא עצמו בבית המשפט המחוזי. הוא גם אינו מומחה להערכת סיכונים, לטרור ולביטחון והוא אינו כלכלן או מהנדס ייצור. הוא כימאי, אבל עובדה זו אינה מכשירה אותו להתבטא באופן פסקני ולעגני כלפי סדרה ארוכה של מומחים מטעם רשויות המדינה, או כלפי מומחי מכוני המחקר החשובים והחברות המובילות בעולם לתחומים אלו.

מדוע אם כן קינן בוחר להתבטא בכל דרך בשלל תחומים שהם אינם מומחיותו, אגב קביעת עובדות בלתי מבוססות ופשוטות להפרכה? מדוע אינו משכיל לראות את הנזק האדיר שהוא גורם לשמו הטוב כמדען, לטכניון כמוסד מחקר עולמי מפואר, ולאקדמיה הישראלית כולה בשל התנהלות שאינה הולמת אדם במעמדו? איזה הסבר מניח את הדעת יש לעובדה שבחר בערב פסח האחרון לקרוא בקולו ברדיו לתושבי חיפה להימנע מלחגוג את ליל הסדר בעיר, אם חלילה תותר כניסת אניית אמוניה לתחומי המפרץ, כפי שמתרחש מידי חודש כבר למעלה משלושה עשורים? סליחה אדוני, בכל הכבוד שאתה ראוי לו, האם מישהו מינה אותך למשרת המתריע הלאומי? ראש אמ"ן? אלוף פיקוד העורף??

קינן מחזיק אתר אינטרנט אישי מרשים הכולל קישורים לכל ראיון שנתן או מאמר שכתב בשלל נושאים, מחינוך ועד פרסי נובל, מגז טבעי ועד אמוניה. תפקידיו באקדמיה ומחוצה לה מאפשרים לו להישמע ולהביא את דבריו בכמעט כל במה שהוא בוחר, וזה כמובן לגיטימי ומבורך. אלא שכאן מתגלה הבעיה, משום שהתבטאויותיו לאחרונה בנושא האמוניה וחיפה כימיקלים אינן נסמכות על עובדות, אלא על ספקולציות ופרשנויות. כך היה כשקבע שחיפה כימיקלים כמעט ואינה משלמת מסים, כך היה כשאמר כי אחד הסודות הגדולים במדינה הוא כמה טונות של אמוניה נותרו במכל וכי חיפה כימיקלים מסתירה את הנתונים האלה במכוון, וכך היה כשקבע כי רווחי החברה הם מיליון דולר ליום או כי החברה לא תוכל להמשיך להתקיים ללא מכל האמוניה שבמפרץ. למרבה הצער, אלו הן רק דוגמאות אחדות מרשימה ארוכה של אמירות שגויות וטיעונים חסרי אחריות, כולם בנויים על מסקנות חפוזות.  

לרוב, מדענים הם אנשים צנועים ונחבאים אל הכלים, ראשם נתון למדע, לא לפרזנטציות אישיות ולפיאור עצמי. האם זה מקרי שקינן היה זה שכינס לפני מספר שבועות כנס בנושא משבר האמוניה תחת הכותרת "ממגדל השן למגדל האור"? כמה יוהרה  וניתוק דרושים כדי לקרוא כך לכנס שמתיימר לעסוק בסוגיה הנטועה בלב הוויכוח הציבורי? אולי כאן נעוצה התשובה לשאלה מדוע קינן מתבטא בתחומים שאינם מומחיותו, הוא פשוט משוכנע שהוא יודע טוב מכולם מהי האמת. אולי לכן זה לא פלא שהוא מתעמר תדיר במומחי רשויות המדינה השונות, או במומחים שגויסו על ידה כדי לבחון את המצב לאשורו ולהמליץ על הפעולות שיבטיחו את השמירה על האינטרס הציבורי הכללי. הוא פשוט חכם מכולם גם יחד. אני ואפסי עוד.

חשוב שאנשי אקדמיה ייקחו חלק בדיון הציבורי משום שתרומתם לדיון, כאשר היא נעשית בשום שכל ובמתינות, היא יקרה מפז. חשוב לשמור על עצמאותם של דוברים מהאקדמיה, לנהוג בהם בכבוד ולהקשיב להם קשב רב, משום שעולם המחקר עוסק בניתוח מעמיק של מצבים מורכבים. הצטרפותם של אנשי אקדמיה לשירות הציבורי ולפוליטיקה המקומית או הארצית גם הם נושאים לרוב ברכה, שכן ישנו סיכוי שיביאו אל מקומות אלו סטנדרטים של עומק ורצינות המאפיינים את האקדמיה. אולם השפעתן של התבטאויות קשות וחסרות ביסוס, הן כשל חרב פיפיות. הגורמים המותקפים בהם המשרד להגנת הסביבה, פיקוד העורף, המל"ל ואחרים, בוודאי אינם מפיקים מכך כל תועלת, והמשתלח בהם פוגע בעצמו וביוקרת האקדמיה. כאשר טיעוני המלהג ניתנים להפרכה ללא קושי וטעויותיו חושפות מבוכה גדולה, התמונה המתקבלת היא של מי שמונע מאינטרסים זרים ואנוכיים.

הכותב של מאמר הדעה לעיל הוא ד"ר עדו חורש, מדען בחברת חיפה כימיקלים

תגובתו של פרופסור אהוד קינן

אתייחס למאמר זה כאילו נכתב ע"י מי שחתום עליו, ולא ע"י משרדי היחצנים והלוביסטים של חיפה כימיקלים, כפי שראינו פעמים רבות בחודשים האחרונים. לא תמיד טורח המחבר לציין את העובדה שהוא מייצג את החברה.

באופן כללי, המאמר משמח אותי מכיוון שהתקפה אישית היא עדות לכך שאזלו הנימוקים הענייניים, והם כמובן חסרים. לא יהיה זה ראוי להתייחס לניתוח הפסיכולוגי של אישיותי (משתלח, מלהג, מונע מאינטרסים זרים ואנוכיים). כך עשה המחבר גם במאמרו הקודם שבו הוא מסביר לקוראיו כי הכוח המניע אותי הוא שנאת חינם, לא פחות.

הבעיה המרכזית של הכותב היא חוסר הבנה בסיסי לגבי אופייה ודמותה של האקדמיה, מה שמשתקף בטענה החוזרת כי אני כימאי בהכשרתי הפורמלית ולכן אינני מוסמך ואין לי זכות להתבטא בתחומים שחורגים מהכשרתי הפורמלית או שלא מוניתי לעסוק בעניין. ברצוני להסביר לו כי כמעט כל תרומותיי למדע במהלך כמה עשורים של מחקר מדעי, היו בתחומים שחורגים מהשכלתי הפורמלית. הייתה לי אפילו החוצפה לפרסם מאמרים חשובים על מחשבים מולקולריים למרות שלא שמעתי בחיי קורס פורמלי במדעי המחשב. כל ששת הישראלים זוכי פרס נובל, קיבלו את הפרס על עבודה שחרגה מתחום הכשרתם המקצועית. למען האמת, הייתי נעלב אם מישהו היה מעליל עלי שפעילותי מוגבלת רק לתחום המקצועי שבו הוענק לי דוקטורט לפני 40 שנה.

כדי להבין מהי רוחה של האקדמיה, אני ממליץ לכותב לקרוא כמה הערות שכתבתי לאחרונה בביטאון הכימאים בישראל על הסיבות לכך שבתי המשפט בישראל בכל הערכאות קיבלו את הדו"ח שלנו בשלמותו ופסקו כנגד הקואליציה של חיפה כימיקלים והרגולטור. כפי שכתבתי לאחרונה, הרגולטורים שלנו, כולל המשרד להגנת הסביבה, פיקוד העורף והמל"ל, הרוויחו ביושר את תדמיתם הציבורית השלילית.

מכל מקום, המאמר הזה לוקה באנכרוניזם, מכיוון שמסקנות הדו"ח שלנו כבר מזמן אינן נושא שמעסיק את בתי המשפט, הציבור והתקשורת. גם אישיותם ויושרתם של מחברי הדו"ח אינם טעונים הוכחה, כולל העובדה שפעלו ללא שכר או טובת הנאה כלשהי.    

קישורים רלוונטיים:

1. דשן מייצרים מאמוניה. לא ממילים, 04.07.2017
2. חשש לניגוד עניינים של מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, 16.07.2017
3. הממשלה אישרה את החלופות לאספקת אמוניה, 04.07.2017
4. עיריית חיפה והמדינה לא מסכימות על חלופה לאספקת אמוניה, 29.06.2017
5. מיכל האמוניה | אסון קטסטרופלי או סיכון סביר? 01.02.2017
6. מידע נוסף על חומרים מסוכנים | infospot