פרופ' אמנון שטנגר, מחותמי המסמך המכונה "דו"ח המומחים" בנושא מערך האמוניה במפרץ חיפה, העניק למערכת זו לפני ימים אחדים ראיון מקיף. איש של אמת הוא שטנגר וניכר שהוא מתבטא בכאב וביושר. למרות שאיני מכירו אישית, התרשמתי מכנות כוונותיו ודבריו, ביחוד בהם הוא מצר על פיטוריהם של עובדי חיפה כימיקלים צפון. איני יודע אם התנסה בעצמו אי פעם בפיטורי עובדים, אך זוהי חוויה קשה ביותר המדירה את שנתו ומעיקה על נפשו של מי שנדרש אליה בצוק העתים. יחד עם זאת, חלק מהטיעונים של שטנגר בלתי מתקבלים על הדעת, ותהיה זו עוולה שלא להתייחס אליהם ולהעמיד דברים על דיוקם. לא חלילה כדי להתנצח עמו, אלא כדי להניעו לחשוב על העתיד ועל הפעולה המתבקשת בעת הזאת ממנו ומחבריו מחברי הדו"ח.

פתרון האנייה הקטנה הוא הבטוח ביותר

לא ארצה להרחיב במסגרת זו על טיעונים טכניים שונים שגויים מיסודם בדברי שטנגר, חלקם מעידים לצערי על חוסר הבנה והכרות בסיסיות בכימיה תעשייתית. לנושאים אלו היטיבו להתייחס אנשי המשרד להגנת הסביבה בתגובתם לראיון שנתן שטנגר. רק אסכם באומרי, כי פתרון האנייה הקטנה לחידוש אספקת האמוניה לישראל, הוא הבטוח ביותר מכלל החלופות שנבחנו למיכל במפרץ חיפה, והוא ישים בטווחי זמן של שבועות ספורים, ובלבד שעיריית חיפה והעומד בראשה יסירו את החסמים הבירוקרטיים המונעים את יישומו. לא חיפה כימיקלים אומרת זאת, אלא המומחים המובילים בעולם להערכות סיכונים, שהגיעו רק לפני שבוע לכנס בנושא בטיחות אמוניה בטכניון. מפתיעה מאוד היא העובדה כי פרופ' שטנגר לא נכח בכנס זה, היה ראוי ונכון שחבר סגל בפקולטה לכימיה שבחר להוסיף את שמו ל"דו"ח המומחים" שעסק באמוניה וסיכוניה, יכבד את הכנס בנוכחותו וישפיע על הדיון. גם מארגן הכנס ודיקן הפקולטה להנדסה כימית בטכניון, ומי שתמך במהלך המשבר באופן מוצהר בפתרון האיזוטנקים, הודה בגילוי לב בתום הכנס כי השתכנע בכך שאופציית האנייה הקטנה היא הבטוחה יותר. קוראים לזה אומץ לב מדעי, אחריות מדעית ופרקטיקה מדעית ראויה, וכאן פרופ' שטנגר הנכבד, קיים פגם משמעותי בראיון שהענקת.

דו"ח המומחים – נייר עמדה או דו"ח מדעי?

אינני מאמין כי איש מחותמי "דו"ח המומחים" פילל למצב בו אנו נמצאים היום, אני משוכנע כי הם הוסיפו את חתימתם משום שהאמינו (ואולי חלקם עודם מאמינים), כי עשו שירות חשוב לתושבי ישראל בכלל, ולתושבי חיפה וסביבתה בפרט. אלא שלמסמך הזה קרה משהו שלא קורה לרוב למסמכים מסוגו, והוא הוגש לבית המשפט על ידי עיריית חיפה. לא כנייר עמדה הבא לחזק את עמדת הצד המגיש, או כפטיציה של אזרחים מודאגים, אלא כדו"ח מדעי אמין ומבוסס הראוי להתייחסותם המיוחדת של השופטים. לראייה חתומים עליו עשרה מדענים בשמם המלא, בתוארם ובקורות חייהם המרשימים.

פרופ' שטנגר, כאשר הוספתם חתימתכם לדו"ח היה חשוב לך ולעמיתיך שנדע כולנו מי אתם, אלו זכויות רבות צברתם בחייכם ושיעריכו את עמדתכם, ואתם בהחלט וללא יוצא מהכלל ראויים לתשומת הלב הציבורית. אלא שלא יכול להיות שעכשיו תתפתלו ותסבירו כי הוספתם את שמכם "משום שזהו איננו מסמך מדעי", או כפי שאמר אחד החותמים מעל בימת הכנס בטכניון "אני כתבתי רק את פרק 8, על שאר הפרקים בדו"ח איני יכול לענות"...סליחה אדוני, זוהי היתממות שאינה ראויה למדען בעל מחויבות עמוקה לאתיקה מדעית. הגדיל לעשות פרופ' שכטמן שאף חתם על תצהיר בפני בית המשפט, כאומר: אני מתחייב שמה שכתוב בדו"ח – אמת הוא! האם באמת נראה לך משנה אם מדובר במסמך המוגש לספרות המדעית או לבית המשפט? כלום בית המשפט אינו מושפע מההוד וההדר של מסמך שיקיר הקהילה המדעית סומך עליו את ידו? אולי היה נכון להשתמש במילה נוקבת יותר מאשר "היתממות", אבל זוהי בוודאי איננה פרקטיקה מדעית ראויה, אלא טעות מצערת שאסור היה לו לעשות. אם תרצה פרופ' שטנגר לחזות בעיניך לאילו עוד תהומות הידרדרה האתיקה המדעית, אנא הטרח עצמך לאחת מהרצאותיו של פרופ' קינן הניתנות ברחבי הארץ. בטוחני כי בדומה למדענים אחרים שנכחו בהרצאה, תזדעזע מדברי האבסורד והרהב אשר בוודאי לא להם פיללת כשסמכת ידך על הדו"ח.

סיכום

אחרית דבר, בעולם של fake news, שבו התשתית הכי בסיסית של השיח כבר לא נמצאת בהסכמה, האקדמיה נותרה כמעט לבדה, מגדלור של תבונה אנושית הנסמך על עובדות ולוגיקה. מוטב כי ברוח אקדמית זו, של אחריות ציבורית והבנה כי תוצאות הפרשה חרגו שלא מדעת מכל פרופורציה, יגידו חותמי הדו"ח בקול צלול וברור: די. לא עוד. ל"דו"ח המומחים" היה מקום משמעותי והוא תרם את חלקו בדיון הציבורי לסילוקו של המכל, אולם עתה המכל הוא היסטוריה, ויש מקום שאחריות והיגיון יתפסו את מקומם בשיח הציבורי, כדי לאפשר פתרון למצב ולמנוע את פיטוריהם הסופיים של מאות עובדים. 

הכותב הוא ד"ר עדו חורש, מדען בחברת חיפה כימיקלים

התייחסויות

תגובתו של פרופ' אמנון שטנגר: "השאלה אם התנסיתי בפיטורין אינה רלבנטית. למרות זאת, אני יודע שלעבור ממצב של עובד מרוצה למצב של מפוטר הוא תהליך טראומטי בעליל. בשל כך, אתייחס לדבריך כאילו נכתבו בשעת משבר, והרי אין דנים אדם בשעת צערו.

באשר לפתרון האנייה הקטנה: אמנם אינני מתמחה בכימיה תעשייתית, אך המומחה (למתקני אמוניה) ההולנדי שהביא המשרד לאיכות הסביבה התנה את פתרון האנייה הקטנה בהקמת מכל תפעולי של 1000 טון. משהוסבר לו (לתדהמתו) שאין מכל כזה, תגובתו הייתה (ואני מצטט) I am very much against it. לצערי הרב, לא הוזמנתי לכנס בטכניון, אך מהסתכלות על רשימת המרצים בכנס, ברור לי שכותרתו הייתה צריכה להיות "מדוע הפתרון הנוח לחיפה כימיקלים (במקרה זה – האנייה הקטנה) הוא הפתרון הנכון". כעובדה, אף אחד מהמתנגדים לפתרון האנייה לא הוזמן לדבר, לא בדיוק מה שהיית מצפה מכנס שבא לבדוק נושא מכל הכיוונים האפשריים. מצד שני, לפחות לחלק מהדוברים יש היסטוריה של תמיכה בכל מה שחיפה כימיקלים רצו (וגם היו מועסקים על ידה). כמובן שאיני יכול להגיב בשם פרופסור גרדר, אבל אני מציע שתשאל אותו מה הוא חושב היום.

אינני בוחן כליות ולב, כך שאינני יודע למה פללו החותמים האחרים על "דו"ח קינן". אני יודע למה אני קיוויתי. קיוויתי שהאסון הקרוי מכל האמוניה ייסגר ושחיפה כימיקלים ימצאו דרך להמשיך להפעיל את החברה בצפון בצורה בטיחותית. כמדען למדען, בוא נבחן את העובדות. לחיפה כימיקלים היה הרבה זמן – שנים – להיערך לסגירת מכל האמוניה. עד כמה שזכור לי, הנושא התגלגל כ-12 שנה בערכאות משפטיות שונות לפני שהדו"ח שלנו הוגש. ב-6 לאוקטובר 2013 החליטה הממשלה על הקמת מפעל לייצור אמוניה במקום המכל שייסגר (החלטה מספר 766). אז איך קרה שהמעסיקים שלך בחרו להתעלם מכך? איך קרה שגם כשבתי המשפט בערכאות שונות (עד העליון) החליטו שהמכל צריך להסגר, חיפה כימיקלים בקשה (וקבלה, עד הפעם האחרונה שלא) אישור למלא שוב את המכל במקום להיערך ליום שאחרי? כיצד קרה שגם כשהיה ברור שאין אישור למלא, הוערך זמן הייבוש בסדרי גודל יותר ממה שהיה במציאות?

יש לשאלות אלו שתי תשובות אפשריות. האחת – הנהלת חיפה כימיקלים עשתה את כל השגיאות האפשריות. השנייה – לא נעשו שום שגיאות והתנהלות זו הייתה מכוונת. אשמח ללמוד על אפשרות נוספת שלא חשבתי עליה. פתרון האנייה הקטנה עולה בקנה אחד עם האפשרות השנייה. התעקשות על פתרון שהמומחים מתנגדים לו, שהוא בלתי בטיחותי בעליל, שהוא מסוכן משיקולי ביטחון ושברור שלא ייושם. הרי חיפה כימיקלים דרום עברה לייצור מאמוניה מאיזוטנקים ללא שום בעיות. מדוע, אם כן, לא יפעל אותו פתרון בדיוק, באותה חברה, בסניף הצפוני שלה?

וברוח הדברים שכתבת בסיפא של מאמרך, בהסתמכות על עובדות ולוגיקה, ברור לי כשמש בצהרי יום קיץ שהאנייה הקטנה הוא עוד אחד מהפתרונות הבלתי מתקבלים על הדעת להמשך הפעילות (כביכול) של חיפה כימיקלים צפון, ושהאחריות על סגירת המפעל ועל הפיטורים המצערים יושבת במשרדי ההנהלה של חיפה כימיקלים, ורק שם".

תגובתו של פרופ' אהוד קינן: "קשה להתייחס ברצינות למאמריו של עדו חורש באופן ענייני מכיוון שהוא מתנסח באופן אמוציונלי ומתבדר, מערבב עניינים שונים ואיננו מצליח להציג נושא כלשהו באופן קוהרנטי ומובנה עם קו מחשבה ברור. את מאמריו, האישיים כביכול, יש לראות במסגרת מאמץ משולב של יח"צנים, לוביסטים ועורכי דין במימון נדיב של חיפה כימיקלים. במאמרים קודמים שלו, הוא כלל לא רק השמצות, אלא גם איומים בתביעות דיבה, בסגנון שנראה מתואם עם עורכי הדין. כך יש לראות גם את דרישתו הנוכחית מפרופ' שטנגר "להניעו לחשוב על העתיד ועל הפעולה המתבקשת בעת הזאת ממנו ומחבריו מחברי הדו"ח."

בעניין "התהומות שאליהן הידרדרה האתיקה המדעית, דברי האבסורד והרהב של פרופ' קינן, אשר מרבה בהרצאות ברחבי הארץ" וכו'. ברצוני לציין כי אני אכן מוזמן להרצאות רבות ע"י קהלים גדולים המתעניינים באתיקה מדעית ובאחריות ציבורית. מסתבר כי פרשת האמוניה זוכה לעניין רב במערכת האקדמית, הציבורית, הפוליטית והמשפטית, והיא כבר כלולה במספר תכניות לימודים באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי הארץ. מסתבר כי המאבק הבלתי סימטרי של קבוצת מדענים הפועלים למען הציבור ללא כל תשלום, לעומת גופים עתירי ממון וקשרים פוליטיים, מעורר עניין רב.

ברצוני להדגיש כי לכל הרצאה שלי, אפילו במקומות נידחים ובפורומים כמעט סגורים, מופיע לפחות נציג אחד של חיפה כימיקלים, אשר טורח לצלם ולהקליט את ההרצאה ולהעביר את החומר לעורכי הדין וליח"צני החברה כדי שיעשו בו שימוש ראוי. לטעמי, ההתקפות האישיות עלי ועל הדו"ח שלנו הן קצת פתטיות ואנכרוניסטיות, מכיוון ששדה הקרב ההוא כבר שומם והמלחמה מתרחשת כיום במחוזות אחרים. עדו חורש וחבריו בהנהלת החברה, חוזרים וטועים בזיהוי המטרות הרלוונטיות בזמן אמיתי. זוהי הסיבה לכך שהפסידו בכל המאבקים המשפטיים על מיכל האמוניה וכעת זה כבר מאוחר מדי להחזירו לחיים".

------------

קישורים רלוונטיים:

1. ראיון עם פרופ' שטנגר, 19.11.2017
2. ביה"ד לעבודה אישר את סגירת מפעל חיפה כימיקלים בצפון, 13.11.2017
3. האם מצלמה נסתרת תערער את מהימנות דו"ח הפרופסורים? 30.10.2017
4. "אם עיריית חיפה הייתה יודעת שניתן להחליט בלעדיה היא הייתה מסכימה", 14.09.2017
5. מחלוקת קשה בין המדענים משני צידי המתרס בפרשת האמוניה, 19.07.2017
6. מידע נוסף על חומרים מסוכנים | infospot