המשרד להגנת הסביבה פרסם להערות הציבור טיוטת מדיניות ארוכת טווח לים המלח בעקבות החלטת ממשלה שהטילה עליה לגבש מדיניות בנושא. המסמך מציג ניתוח של אגן ים המלח בהווה ותחזית לעתיד עד לשנת 2070 במקרה של שני תרחישים: הראשון, המשך "עסקים כרגיל" והשני, ייצוב המפלס. בסוף המסמך המשרד ממליץ על ייצוב המפלס בעזרת תעלה מים סוף ועל צעדים נוספים, ביניהם להגביל את שאיבת מי ים המלח מצד התעשייה ולחייב בתשלום על שאיבה עתידית.

לפי המשרד להגנת הסביבה, בתרחיש של עסקים כרגיל מצב ים המלח ימשיך להתדרדר ועד 2070 המפלס יירד ב-60 מטרים נוספים.

משרד האוצר פרסם הסתייגויות מהמדיניות המוצעת.

קישורים למסמך המדיניות ולהסתייגות של משרד האוצר, בתחתית הידיעה.

כתבות רלוונטיות:

1. שימוע למנהלי מפעלי ים המלח בגין דליפה, 09.6.2022
2. נחל אשלים נפתח, התביעה נגד המפעל עדיין מתנהלת, 25.6.2020
3. לראשונה: תביעה ייצוגית ממשלתית על פגיעה בטבע, 03/05/2018
4. חקירה פלילית בגין דליפת החומצה במפעל רותם אמפרט, 04/07/2017
5. דליפת שפכים חומציים ממפעל רותם לנחל אשלים, 02/7/2017
6. מידע נוסף על שפכים תעשייתיים | Infospot

ההמלצות של המשרד להגנת הסביבה לים המלח

כאמור, המשרד להגנת הסביבה, שגיבש את טיוטת המדיניות הנוכחית בשיתוף המכון הגיאולוגי, רשות ניקוז ים המלח ומכון ירושלים למחקרי מדיניות, ניתח את אגן ים המלח והציג תחזית לעתידו בהתאם לשני תרחישים שונים:

התרחיש הראשון הוא של המשך "עסקים כרגיל", ללא התערבות במאזן המים הגירעוני. בתרחיש זה עד שנת 2070 מפלס הים יירד בכ-60 מטרים נוספים, ושטחו יצטמצם בעוד כ-15%, צמצום המבטא אובדן נפח מים של כ-21 מיליארד מ"ק. בעקבות כך תמשיך להתדרדר התשתית הסובבת את ים המלח.

לפי המשרד להגנת הסביבה, מאז שנות ה-80 ירד מפלס ים המלח ב-36 מטרים. המפלס ממשיך לרדת בקצב של 1.15 מטרים בשנה. כתוצאה מכך נסוג קו החוף ונוצרו אלפי בולענים, נחלים מתחתרים ומעיינות נודדים ומתייבשים. כל אלה הם תהליכים שפוגעים בסביבה וגורמים להרס תשתיות ומקשים על ההתנהלות היום-יומית באזור.

לפי התרחיש עליו ממליץ המשרד להגנ"ס מפלס ים המלח יתייצב בזכות הזרמת מים בתעלה מהים האדום והגבלת שאיבת המים על ידי המפעלים באזור. מי ים סוף שיגיעו בתעלה, ישמשו גם מקור מים למתקן התפלה שישרת את ירדן. בטיוטת המדיניות המליץ המשרד להגנת הסביבה על ייצוב המפלס לצד המלצות נוספות, ביניהן:

• לחייב את המפעלים להציג תוכנית מפורטת למערך קציר המלח כדי ליצור ודאות תכנונית
• להגביל את שאיבת תמלחת ים המלח המשמשת לייצור התעשייתי לנפחים שאינם עולים על הממוצע בשני העשורים האחרונים
• לחייב את המפעלים במכרז העתידי לשלם בעד השימוש במי ים המלח. התשלום יבטא את חלקם הישיר של המפעלים בירידת המפלס ויסומן מקור תקציבי למימון השתתפותה של ישראל במיזם לייצוב מפלס ים המלח.
• להחיות את נהר הירדן
• להבטיח את הרציפות התפקודית של כביש 90
• לפתח את ההתיישבות, התיירות והחקלאות באזור ים המלח
• לשמור על מערכות אקולוגיות ועל ערכי טבע

מסמך המדיניות מתייחס למרחב שבין מצוּק ההעתקים במערב לים המלח במזרח ומצומת קליה בצפון ועד לצומת הערבה בדרום, בדגש על האגן הצפוני – כולל מצרי לינץ'.

ההסתייגויות של משרד האוצר

משרד האוצר פרסם את תגובתו המסתייגת למדיניות המשרד להגנת הסביבה. ככלל, הוא מתנגד לכלול המלצה על הקמת מוביל מים מהים התיכון או הים האדום בכדי לייצב את מפלס ים המלח – בשל המחיר הגבוה והיעדר וודאות לגבי הערך הכלכלי שהפרויקט מייצר

מנגד, האוצר תומך בעמדת המשרד להגנת הסביבה לפיה יש להגביל את השאיבה מים המלח ולחייב את המפעלים בתשלום, אולם לדעתו יש לקבוע את מידת המגבלה ואת גובה התשלום על השאיבה בשלב מאוחר יותר, במסגרת גיבוש הזיכיון העתידי.

משרד האוצר אף הסתייג מהעברת הכסף שייגבה מהמפעלים לייצוב מפלס ים המלח. לדבריו הדבר עלול לבוא על חשבון גמישות הממשלה בניהול התקציב.

הסתייגות נוספת של משרד האוצר נגעה להחייאת הירדן. האוצר טען שאין לכלול המלצה זו במדיניות משום שהיא לא קשורה ישירות לעתיד ים המלח.

התייחסויות

גלית כהן, מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה: "אזור ים המלח הוא חבל ארץ ייחודי, משאב טבע נדיר, ששמירה עליו היא אינטרס לאומי ובין-לאומי חשוב. מסמך המדיניות מציג לראשונה את המשמעויות לאזור במצב 'עסקים כרגיל' ל-50 השנה הבאות וממליץ לייצב את המפלס מוקדם ככל הניתן, בצד המלצות להתנהלות מושכלת המאזנת בין שימור לפיתוח. אני קוראת לציבור לעיין בחלופות שנבחנו לייצוב המפלס ולהשמיע את עמדתו בעניין החלופה המומלצת. להמשך גריעת המים מהאגן יש משמעויות כבדות משקל לעתיד האזור, ועל הממשלה לפעול בנחישות ובמהירות כדי להבטיח שגם הדורות הבאים ייהנו ממשאב טבע ייחודי זה".

---

מסמכים רלוונטיים: