כתבה שלישית בסדרה. בכתבה לפני שבועיים למדנו כי בישראל מתפרסמים כ- 20 דו"חות אחריות תאגידית מדי שנה, וכי המספר הזה נמצא בגידול איטי מאוד, אם בכלל. לפני שבוע ענינו על השאלה האם כדאי לחברה לפרסם דו"ח אחריות תאגידית? כעת נבדוק את מגמות החקיקה בתחום.
בעבר היה ניסיון להקים שדולה לאחריות תאגידית בישראל בראשות חבר הכנסת איתן כבל, ואף גובשה הצעת חוק הקוראת לחייב חברות ישראליות להגיש דו"ח אחריות תאגידית שנתית, אך ההצעה לא עברה וגם השדולה לא הוקמה. כיום אין חובת הגשה של דו"ח אחריות תאגידית בישראל וככל הידוע לנו, הנושא לא נמצא כלל על סדר יומה של הכנסת.
בדצמבר 2014 אושרה מדיניות חדשה של האיחוד האירופי (דירקטיבה 2014/95/EU) העתידה לחייב כ- 6,000 תאגידים המעסיקים למעלה מ 500 עובדים אשר יוגדרו כבעלי עניין לציבור, ביניהם חברות בורסאיות, בנקים וחברות ביטוח, לדווח על ביצועיהם והשפעותיהם הסביבתיות והחברתיות, מדי שנה, החל משנת 2017. החברות יורשו לבחור את שיטת הדיווח העדיפה עליהן, האם לדווח על פי הנחיות דיווח מדינתיות, או הנחיות דיווח כלל עולמיות, כגון ה Global Compact של האו"ם, ISO 26000 או אחרות.
המדיניות התגבשה בעקבות הרצון של האיחוד האירופי לעודד שקיפות ציבורית, להגביר את מספר החברות המתייחסות לאחריות תאגידית וליצור סטנדרט אחיד שיאפשר השוואה בין דו"חות שונים, לפחות עבור חברות מאותו ענף. עם זאת, הביקורת כלפי המדיניות החדשה גורסת כי היא מאפשרת מידת חופש גדולה מדי שלא תאפשר להשוות בין הדו"חות. דבר זה ימנע, לדברי המבקרים, את אפשרות הציבור להסיק מהדו"חות מסקנות ממשיות ולפעול בהתאם להן.
ייתכן והביקורת השפיעה, כי כעת האיחוד האירופאי פרסם להערות הציבור סדרה של שאלות שיסייעו לו לקבוע קווים מנחים, לא מחייבים, לדיווח המדובר. בין השאלות שהוצגו:
על מנת ללמוד יותר לעומק על מצב החקיקה במדינות האיחוד האירופאי, פנינו לליעד אורתר, מנהל המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ועסקים במכללת רמת גן, שחזר לאחרונה מכנס בינלאומי שעסק בנושא והתקיים בבריסל.
ליעד, איך אתה רואה את ההשפעה של הדירקטיבה האירופאית החדשה על תחום האחריות התאגידית?
אנחנו בפתחו של עידן חדש בדיווחי אחריות תאגידית. בסוף הרבעון הראשון של 2018, יפורסמו לראשונה הדיווחים של 6,000 החברות האירופאיות עליהן חלה הדירקטיבה. הדיווח יתייחס לשנת הפעילות של 2017. לשם השוואה, בכל העולם מתפרסמים כיום בערך רק כ- 4,000 דו"חות אחריות תאגידית מדי שנה.
איך המדינות השונות באירופה מקבלות את הדירקטיבה החדשה?
כל אחת מ- 28 המדינות החברות באיחוד האירופאי, מחויבות להטמיע את הדירקטיבה, המהווה מעין חקיקת-על, בחוקי המדינה הספציפיים. בהתאם, המדינות השונות נמצאות בשלבי חקיקה שונים.
כיום מתנהל מאבק פוליטי גדול באירופה בשאלה איזה שיטת דיווח תאומץ בכל מדינה. יש ריבוי סטנדרטים והדירקטיבה של האיחוד מאפשרת לכל מדינה להתבסס על מתודולוגיות בינלאומיות או לאומיות שונות, שבחלקן יותר כלליות ומקלות וחלקן מאוד מפורטות ומקיפות. בנוסף, המדינות לא ממהרות לוותר על הריבונות שלהן ולהפנות מהחקיקה הפנימית שלהן לתקנים בינלאומיים שונים שלא נמצאים בשליטתן.
בתוך כך, שתיים מהמדינות החזקות באיחוד מנסות להרחיב כל אחת את ההשפעה שלה גם בתחום זה. מצד אחד צרפת, בה קיימת מסגרת חוקית המחייבת חברות בדיווח מידע לא פיננסי כבר משנת 2001 [Grenelle 2], אשר דחפה מלכתחילה לאימוץ רחב יותר של הדירקטיבה החדשה. מצד שני גרמניה, בה קיימת יוזמה וולונטרית שהגרמנים רוצים כי תהיה שיטת הדיווח המובילה, ובהתאם מקדמים תהליך חקיקה פנים-גרמני שיבוסס על המתודולוגיה הזאת ומקיימים מגעים עם מדינות נוספות.
ברור שבמדינות דוברות הגרמנית, כגון אוסטריה וליכטנשטיין, יאמצו את השיטה הגרמנית. אך ניתן גם לראות את ההשפעה הגרמנית על יוון שהודיעה כי תאמץ את השיטה הגרמנית וניסיון לשכנע את מדינות מזרח אירופה לאמץ את השיטה הגרמנית.
האם העובדה שאלפי חברות אירופאיות יידרשו כעת לפרסם מעין דו"ח אחריות תאגידית מדי שנה, לא יגרום לזילות או פיחות ביוקרה של דו"חות אחריות תאגידית?
חשוב להבין שהדיווח במסגרת הדירקטיבה החדשה, הוא פחות מקיף מדו"חות אחריות תאגידית, וצריך להמתין ולראות כיצד תראה החקיקה הספציפית במדינות השונות. ייתכן ונראה יותר חברות המרחיבות את הדיווח שיידרש מהן במסגרת החוק, לכדי דו"ח אחריות תאגידית שלם, ומנגד יהיו הרבה חברות שייצמדו לחוקים החדשים וידווחו את המידע הנדרש בלבד, יחד עם הדו"חות הכספיים, מדי שנה, בצורה שלא תהווה תחליף לדו"ח אחריות תאגידית כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.
האם לדעתך החקיקה האירופאית תשפיע על מדינות נוספות, שלא באיחוד?
בוודאי. יש מעגל קרוב של מדינות אירופאיות שלא חברות באיחוד האירופאי, כמו איסלנד ושווייץ, שבוודאי יושפעו. יש גם מעגל של מדינות שכנות המקיימות יחסים הדוקים עם האיחוד ויושפעו גם הן, ביניהן ניתן למנות את טורקיה וכמובן ישראל.
איך החקיקה החדשה באירופה תשפיע על חברות בישראל?
בשלב ראשון, אני מעריך שחברות ישראליות המספקות מוצרים או שירותים לחברות באירופה עליהן חלה חובת הדיווח, יתבקשו לספק גם הן מידע על סוגיות חברתיות וסביבתיות כחלק משרשרת האספקה של אותן חברות.
בשלב שני, זה יכול גם לבוא לידי ביטוי במסלולי המענקים והרכש של האיחוד האירופאי. אם כ"בונוס" בניקוד הצעות של חברות אשר גם מדווחות באופן דומה, או בדרישת חובה.
החקיקה הסביבתית בישראל עוקבת אחרי החקיקה האירופאית. אתה חושב שחוק דומה יגיע גם לישראל בשנים הקרובות?
לוקח לדירקטיבות זמן להתבסס באירופה ולנדוד לישראל. אבל ברור שזה יגיע במוקדם או במאוחר. בזמנו קידמתי הצעת חוק מאוד מפורטת וספציפית לחובת דיווח אחריות תאגידית שלצערי לא התקדמה. אני חושב שהייתה, ועדיין יש לישראל, הזדמנות להיות בעמדה של הובלה, להראות לאיחוד האירופאי שאנחנו מתייחסים ומגיבים לתהליכים באירופה ולקדם אצלנו תהליכים דומים. הצעת החוק עדיין מונחת על שולחנו של חבר הכנסת איתן כבל, יו"ר וועדת הכלכלה של הכנסת ואני אשמח לקדם אותה.
ליעד, יש משהו אחרון שאתה רוצה לומר לקוראים של infospot?
ב- 18 במאי, ייערך כנס ה-GRI השנתי באמסטרדם. זהו הכנס הבינלאומי המרכזי בתחום האחריות התאגידית. אני מזמין את כל מי ששוקל לנסוע לכנס, להגיע למפגש פתוח ולא מחייב שיתקיים ב- 12 לאפריל, בו נעבור ביחד על לוח הזמנים המתוכנן, בניסיון להבין מה צפוי בכל מושב ולחשוב ביחד איך נוכל לנצל את המיטב מכנס עולמי חשוב זה.
סדרת כתבות לסיכום שנת 2015 באחריות תאגידית. קישור ל- 2 הכתבות הקודמות:
-------
קישורים רלוונטיים