בחודשים האחרונים אנו מדווחים על המון מקרים של אכיפה סביבתית בגין עבירות הקשורות בשפכים ובפרט שפכים תעשייתיים. אך נדמה כי תופעה אחת נשארת מתחת לרדאר למרות שהיא משפיעה על כל ענף השפכים התעשייתיים.

מדובר במקרים בהם קבלן פינוי שפכים עם רכב ביובית או מיכלית מפנה מבית עסק שפכים תעשייתיים האסורים בהזרמה למערכת הביוב העירונית. אלא שבמקום לפנות את השפכים המזוהמים לאתרים ייעודיים לטיפול בשפכים אסורים, הביובית מזרימה בעצמה את השפכים האסורים למערכת הביוב העירונית וזאת על מנת להתחמק מתשלום דמי הטיפול לאתר המוסדר. כל זאת, ללא ידיעת העסק, שמקבל מבעל הביובית אסמכתא על פינוי השפכים האסורים.

התופעה כביכול שולית, אך משפיעה על כל ענף השפכים התעשייתיים ועל תעריפי הפינוי והטיפול בשפכים אסורים אותם משלמים העסקים. הפרטים לפניכם.

מדוע קשה לאכוף הזרמת שפכים אסורים לביוב העירוני על ידי ביובית?

המשרד להגנת הסביבה, הרשויות המקומיות ותאגידי המים מבצעים ניטור ואכיפה על הזרמת שפכים תעשייתיים אסורים למערכת הביוב העירונית. אך הם מתמקדים היכן שהם יודעים שייתכנו חריגות – בריכות הביוב שביציאת השפכים של מפעלים ועסקים רלוונטיים. לעומת זאת, רכב ביובית נייד יכול להתחבר לאחד מעשרות אלפי פתחי ביוב עירוניים ולהזרים תוך דקות ספורות את אותם שפכים אסורים למערכת הביוב העירונית, מבלי שאף אחד ידע.

היות והרשויות לא דוגמות, מנטרות ומצלמות את כל פתחי הביוב שבשטחן, הן לא יגלו את עקבות השפכים האסורים, אלא רק במכון טיהור השפכים העירוני, אחרי שהם כבר מעורבבים עם שפכים עירוניים אחרים, שעות או ימים לאחר שההזרמה האסורה בוצעה.

אם כך, נדמה כי הפתרון טמון במערכת הרישיונות, האסמכתאות והדיווחים המלווה את פינוי השפכים האסורים. אך גורמים בענף הסבירו לנו כי המערכת כיום קלה להונאה ולא נבדקת על ידי גורמי הפיקוח.

הבעיה הסביבתית בהזרמת שפכים אסורים

הבעיה הסביבתית הישירה הנוצרת מהזרמת אותם שפכים אסורים למערכת הביוב העירונית היא שהם עלולים לחלחל ולגרום לזיהום קרקע ומי תהום. הבעיה הסביבתית העקיפה היא שהמזהמים מגיעים למט"ש האזורי, שם הם פוגעים באיכות השפכים העירוניים (סניטריים) המיועדים להשקיה של שדות חקלאיים. כך, אותם מזהמים עלולים להגיע לתוצרת החקלאית שאנו אוכלים.

הבעיה הכלכלית בהזרמת שפכים אסורים

המניע העיקרי להתחמקות מפינוי השפכים האסורים למתקן טיפול מוסדר הוא מניע כלכלי אותו ננסה לנתח. כללי שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב העירונית, מגדירים את סוג וריכוז הסף של המזהמים אותם אסור להזרים למערכת הביוב העירונית.

לעסק קטן או בינוני, כמו למשל מוסך או מסעדה, המייצר כמות קטנה של שפכים אסורים, לא כלכלי להקים בשטחו מתקן קדם לטיפול בשפכים האסורים. לכן, הוא יעדיף לפנות את השפכים האסורים לאתר טיפול מוסדר. בעל העסק יכול להתקשר ישירות עם אחד מאתרי הטיפול המוסדרים או עם קבלן פינוי מורשה שבבעלותו רכב ביובית שיבצע עבורו את הפינוי לאתר מוסדר ויגלם במחיר הפינוי גם את עלות הטיפול בשפכים שהוא יצטרך לשלם לאתר הטיפול.

במידה וקבלן הפינוי בוחר לפעול באופן לא חוקי ולהזרים את השפכים האסורים למערכת הביוב העירונית, הוא חוסך את התשלום בגין הטיפול בשפכים שאתר הטיפול המוסדר היה גובה ממנו. כך הוא גם מגדיל את רווחיו, וגם יכול להציע מחיר זול יותר לבעלי העסקים.

הנזקים הכלכליים הנגרמים כתוצאה מהתנהלות זו רבים, הנה כמה מהם:

1. קבלני פינוי עצמאיים הפועלים כחוק: לא יכולים להתחרות במחירים שמציעים קבלני פינוי המזרימים את השפכים למערכת העירונית ולכן נגררים גם הם לפעול בצורה דומה, מה שמחמיר ומעצים את הבעיה.
2. אתרי הטיפול המוסדרים לשפכים אסורים: מאבדים הכנסות בגין אותם שפכים אסורים המוזרמים באופן לא חוקי למערכת העירונית ולא מגיעים אליהם לטיפול. ההיתכנות הכלכלית למתקני טיפול בישראל מוגבלת בגלל גודל שוק קטן, כך שכל איבוד הכנסה הוא מהותי.
3. מכוני הטיפול בשפכים העירוניים: מקבלים דרך מערכת הביוב העירונית שפכים אסורים המכילים מזהמים בהם אין להם יכולת לטפל ולכן נאלצים לפנותם על חשבונם לאתר טיפול מוסדר. במקרים בהם מדובר במזהמים בהם יש להם יכולת לטפל, הטיפול המיוחד מייקר מאוד את העלויות ומגולם בתעריפי המים שכולנו משלמים.
4. תאגידי המים העירוניים האחראים על מערכת הביוב העירונית: חלק ניכר מהשפכים האסורים פוגעים בצנרת ההולכה ושאר מתקני התשתית של מערכת הביוב העירונית, כך שעלויות התחזוקה גדלות ושוב מגולמות בתעריפי המים שכולנו משלמים.

מקרה לדוגמא של הזרמת שפכים אסורים למערכת הביוב העירונית

לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה פסק דין שניתן לפני כשנה אך עוסק במקרה משנת 2006. על פי הודעת המשרד להגנ"ס, 2 עובדים בחברה אשר עוסקת בין השאר בפינוי והובלה של שפכים באמצעות ביוביות הזרימו שפכים המזוהמים בשמן מינרלי ובשמנים ישירות מרכב הביובית לשוחה/תעלה בחצר מפעל החברה ומשם למערכת הביוב העירונית. בנוסף, החברה לא התקינה מפריד שומנים תקני בחצר המפעל כנדרש, ושפכיה זרמו למערכת הביוב העירונית ללא כל טיפול. כמו כן, החברה הפעילה את הסניף הצפוני ללא רישיון עסק בעת ביצוע העבירות.

פסק הדין | קנס בגובה 100,000 ₪

לדברי המשרד להגנת הסביבה, במקרה זה הוחלט להגיע להסדר טיעון, במסגרתו הורשע מנהל הסניף הצפוני בתקופה הרלוונטית בעבירות של זיהום מים. בית המשפט גזר עליו קנס על סך 100,000 ₪. החברה הנאשמת, נמחקה מפסק הדין. לפרטים נוספים בהודעת המשרד להגנת הסביבה לחץ כאן.

סיכום | והתייחסויות

הזרמת שפכים אסורים למערכת הביוב העירונית היא עבירה פלילית הגורמת לנזק סביבתי וכלכלי. אמנם הבאנו דוגמא למקרה בו האכיפה הצליחה, אך משיחות שקיימנו עם גורמים בענף עולה כי מדובר בתופעה רחבת היקף שלא מטופלת כלל ואשר מפעילה לחץ על כל הגורמים הפועלים בענף להתנהל בצורה דומה, אחרת הם לא יכולים להציע מחיר תחרותי. כך נוצר מעגל קסמים המגדיל ומעצים את היקף התופעה החמורה. אנחנו נמשיך לעקוב.

תגובת המשרד להגנת הסביבה: "רוב העסקים והמפעלים במדינת ישראל מזרימים שפכים תעשייתיים למערכת הביוב העירונית במידה והם עומדים בדרישות החוק. במקרים בהם המפעלים לא יכולים להביא את השפכים לערכים הנדרשים בחוק, קיימת אפשרות להפנות שפכים אלו לאתרים המורשים לקבלם. יצוין כי מדובר במקרים מועטים. המשרד להגנת הסביבה בוחן בימים אלה את הדרישות הקיימות בתנאי רישיון העסק של בעלי הביוביות על מנת למנוע מקרים בהם תכולת הביובית נשפכת לאתרים שאינם מורשים ובכך עלולים לגרום לנזק סביבתי גבוה". 

-------

קישורים רלוונטיים

1. 200,000 ₪ קנס בגין הזרמת שפכים לנחל, 03.04.2016
2. מי קיבל קנס סביבתי של 18 מיליון ₪ ?, 14.03.2016
3. בדיקת מעבדה לא תקינה מזכה מאישום בגין הזרמת שפכים תעשייתיים, 19.01.2016
4. 700,000 ₪ קנס והרשעת בכירים בשל זיהום נחל, 19.10.2015
5. שפכים תעשייתיים | infospot

------------

חברות לטיפול בשפכים תעשייתיים: