לראשונה בישראל פורסמה תוכנית פיתוח מקצועית מפורטת לרשת החשמל שעונה על השאלה כיצד להיערך ליעדי האנרגיה המתחדשת לשנים 2025 ו-2030, וגם למקרה שהם לא יושגו. התוכנית מתייחסת ל-3 תרחישים של שילוב אנרגיות מתחדשות עד שנת 2030: 18%, 24% והשגת היעד המתוכנן כיום לפי החלטת הממשלה - 30%. בהתאם לתרחיש, מוצעים צעדים ופתרונות.
מפתחת התוכנית היא חברת נגה, החברה הממשלתית המנהלת את מערכת החשמל הארצית, והיא קובעת כי לקראת השנים 2029-2028 יהיה צורך להקים 2 תחנות כוח מבוססות גז נוספות, מעבר למתוכנן כיום, כדי לעמוד בהספק החשמל שיידרש.
ניתן להגיש הערות לתוכנית עד לתאריך 19.9.2022.
כתבות רלוונטיות:
לפי הדוח שפורסם, בשנים 2029-2028 יהיה צורך בתוספת של 670 מגה וואט בגז טבעי – בכל אחת מהשנים. לשם כך יש להקים 2 תחנות כוח גזיות חדשות, בנוסף לתחנות שהקמתן כבר אושרה ואשר אמורות להיכנס לפעילות בשנים 2022-2023: יחידות הגז החדשות באורות רבין שאמורות להחליף את התחנות הפחמיות, הגדלת ההספק באתגל, צומת אנרגיה, ואלון תבור MRC.
הסיבה להמלצה להקים 2 תחנות גז נוספות נובעת מאי הוודאות לגבי היקף ביקושי החשמל בעתיד והיקף השימוש באנרגיות מתחדשות ואגירת חשמל. בהתאם לכך בנתה חברת נגה תוכנית פיתוח מומלצת של מערכת הייצור שתיתן מענה לטווח רחב של תרחישים אפשריים.
בחלקו הראשון עוסק הדוח במיפוי האתרים הפוטנציאלים לייצור אנרגיות מתחדשות בפריסה גיאוגרפית. לראשונה, תוכנית הפיתוח כוללת את הערכת מנהל המערכת להתפתחות הייצור הסולרי הצפוי לקום בישראל.
היקף השטחים שאותרו, שעליהם יש סיכוי סביר להקים אנרגיה סולרית, הוא כ-180,000-170,000 דונם. השטחים לא כוללים את שטחי מערכת הביטחון, מתקנים אגרו-וולטאיים ומתקנים על מטמנות, בתי קברות וכו'. נמצא כי עיקר פוטנציאל השטחים מתרכז באזור הנגב המערבי, הגולן, עמק בית שאן, עמק יזרעאל והערבה. באזורים אלה, וככל הנראה בערד בנוסף, נדרשת תוספת של השנאה.
חלק גדול מהשטח הפנוי להקמת מתקנים סולריים הוא גגות. כך ניתן יהיה להרחיב את ייצור החשמל עם דגש על מרכז הארץ – היכן שהביקוש גבוה, אין שטחים פנויים למתקנים קרקעיים והגגות מהווים את עתודת השטח המשמעותית ביותר. בנוסף, אין צורך בפיתוח מערכת הולכה משמעותית במרכז, היות והמערכת הקיימת מסוגלת כבר כיום לקלוט היקפי ייצור משמעותיים. התוכנית הנוכחית מתכננת ייצור סולרי על 51,472 דונם גגות.
אחד הסיכונים המשמעותיים שמצוינים שוב ושוב בדוח הוא הסיכון מפני אי היציבות באספקת חשמל. אם ישראל תעמוד ביעד 30% אנרגיות מתחדשות עד 2030 – 27% מתוכם יתבסס על אנרגיה סולארית (ועוד אחוזים בודדים של אנרגיות מתחדשות אחרות), קרי ייצור חשמל מהשמש.
כיום מערכת החשמל היא יציבה ובעלת אופי מונוטוני לגבי שינויים בעומס, בעוד שהמעבר לאנרגיה סולארית תהפוך את מערכת החשמל לדינמית ולכזו שיש בה שינויים דרמטיים בעומס החשמל בהתאם לשעות השמש – בשעות הבוקר תהיה עלייה חדה בהיקף ייצור החשמל ולקראת השקיעה תהיה ירידה.
בבחינה שערכה חברת נגה, היא מצאה ששילובם של אמצעי אגירה במצברים הוא הכלי היעיל ביותר להתמודדות עם בעיות התפעול הללו, אולם עד כה טרם קודמה אגירה בהיקפים משמעותיים כאלה בארץ ומדובר באתגר משמעותי.
הדוח אמנם מציג את היקף מתקני האגירה הנדרשים לעשור הקרוב, אך מציין כי בימים אלו מבוצעת עבודה שבוחנת את היקפי מתקני האגירה ופריסתם המומלצת לצורכי מערכת ההולכה בשנים הקרובות, בדגש על פריסת מתקני אגירה באזור הצפון.
סיכון משמעותי נוסף קשור לאי הוודאות בנוגע לביקוש שיהיה לחשמל בעתיד. בשנים האחרונות התרחשו מספר אירועים שגרמו לגידול מאוד משמעתי באי-הוודאות לגבי הביקוש לחשמל הצפוי בעתיד:
אם הכלכלה תואט שוב בשל משבר הקורונה או משבר בריאותי אחר, יהיה צורך בפחות חשמל בתעשייה, אולם הביקוש במשקי הבית הפרטיים יעלה. הטענת הרכבים החשמליים תצריך חשמל רב גם כן.
בין ההמלצות שמציין הדוח על מנת לעמוד בתוכנית המאתגרת להמשך:
---
מסמכים רלוונטיים: