על רקע אירועי הזפת בחופי בישראל המשרד להגנת הסביבה מפרסם להערות הציבור תזכיר חוק למוכנות ותגובה לתקריות של זיהום הים והסביבה החופית בשמן.
החוק צפוי להגביר את היערכותם של כל הגורמים הרלוונטיים להתמודדות עם תקריות זיהום ים, לרבות החלת חובה להכין תוכניות להתמודדות, פירוט האחריות המוטלת על כל אחד מהגורמים, התייחסות לעניין העלויות, תנאים לפיצוי ועוד.
לפי הצעת החוק, רשויות מקומיות בעלות חוף ים, מפעלים ומתקנים בעלי השפעה על הים וגורמים נוספים יידרשו להכין תוכנית להיערכות לאירוע זיהום ים ולאשרה מול המשרד להגנ"ס, לבצע הדרכות על מנת לשמר מוכנות לאירוע חירום של זיהום ים ולהצטייד בהתאם.
ניתן להעביר הערות עד לתאריך 12.05.2021 באמצעות אתר החקיקה הממשלתי. קישור בתחתית הכתבה.
כתבות רלוונטיות:
בעקבות התרחשותם של מספר אסונות ימיים גדולים שבמהלכם נשפכו אלפי טונות של שמן לים ונגרמו נזקים סביבתיים בלתי הפיכים לסביבה הימית, נחתמה אמנה מיוחדת בלונדון ב-1990, שנועדה להבטיח שיתוף פעולה בין מדינות בהתמודדות עם תקריות זיהום ים.
האמנה נועדה להביא את המדינות החופיות להתכונן באמצעות תכניות חירום, הקמת מערכת לתגובה מהירה באמצעות ציוד, ספינות וכוח אדם מיומן לטיפול בזיהומים של הים בשמן, והקמת מנגנון לשיתוף פעולה בין-לאומי. האמנה שמה דגש על היערכות מוקדמת ונקיטת אמצעי זהירות מראש לפני התרחשות תקרית הזיהום.
ישראל הכינה תוכנית לאומית להתמודדות עם תקריות זיהום ים וסביבה חופית ואישררה את אמנת לונדון בשנת 1999. מטרת הצעת החוק הנוכחית היא ליישם את עקרונות האמנה במדינת ישראל.
יש לציין שבשנת 2012 כבר הופץ תזכיר חוק בנושא אך הוא לא אושר עקב התנגדות חלק ממשרדי הממשלה. בעקבות אירוע זיהום הזפת שאירע לאחרונה בחופי ישראל, הורתה הממשלה לשרה להגנת הסביבה להפיץ תזכיר חוק בנושא.
החוק עתיד להיות רלוונטי לכל הגופים שבתחומם או באחריותם יש רצועת חוף, וכן לגופים הפועלים בים - רשויות מקומיות, הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, נמלים, מפעלים ומתקנים ביטחוניים, ובעלי מתקנים לחיפוש ולהפקה של נפט וגז טבעי.
בתזכיר החוק מוצע כי הגורמים הרלוונטיים יידרשו להכין תוכניות להתמודדות עם תקריות של זיהום ים, להצטייד בציוד מתאים ולתרגל תגובה לתקרית אמיתית. את התוכנית יש לאשר מול המשרד להגנ"ס ולעדכנה מדי 5 שנים.
תוכנית ההיערכות אמורה לכלול פרטים לגבי אמצעים וציוד שעומדים לטובת הטיפול בזיהום, ביצוע הדרכה, הכשרה ותרגול, הקצאת אתר לטיפול במרכיבי הסביבה החופית שזוהמו בשמן, דרכי הטיפול המתוכננים בתקרית וניתוח האמצעים הנדרשים לטיפול בהתחשב בנפח פסולת הזיהום.
תכנית של מפעל תכלול בנוסף גם תיאור של מתקני המפעל וכמויות השמן בהם. כמו רשות מקומית, גם מפעל נדרש לפרט פעולות להיערכות מקדימה, לרבות הכנת אמצעים וציוד, ולהקצות אתר מתאים לאחסנה זמנית של פסולת מזוהמת בשמן.
לגבי מיתקן ביטחוני, אם בתחומו נמצא מקור העלול לגרום לזיהום, כגון מכלי אחסון של דלק או כלי שיט, יחולו עליו ההוראות שנקבעו לגבי תכנית של מפעל, ואם אין בתחומו מקור זיהום, יחולו עליו ההוראות שנקבעו לגבי תכנית של רשות מקומית.
בתוך כך, בעל התוכנית יידרש לבצע את התרגולים, ההדרכות ושאר חלקי התוכנית בזמנים קבועים ולוודא שהציוד שברשותו תקין ומוכן לסייע בצמצום הנזק במקרה של אירוע זיהום. כמו כן, בעל התוכנית יידרש להודיע לנציג המשרד להגנ"ס לפני ביצוע ההדרכות כדי שהאחרון יוכל להשתתף בהן, וגם לדווח לו עליהן ועל היערכותו בכלל אחת לשנה.
המשרד להגנ"ס יוכל לתת פטור מהכנת תוכנית היערכות במקרה שבו השטח שאמור להיות מנוקה או פעילות הניקוי הנדרשת מכוסים בתוכנית שהגיש גורם אחר. בהקשר זה המשרד להגנ"ס מציין את החשיבות של הגשת עזרה ההדדית ושל שיתוף הפעולה בין בעלי תוכניות סמוכים, כאשר המצב בשטח מצריך זאת.
בתזכיר החוק מוצע לסווג את תקריות זיהום הים ל-3 רמות, לפי היקפן ורמת חומרתן:
תקריות ברמה ג' עשויות לחייב שימוש במשאבי המדינה הן בכח אדם והן בציוד לצורך הטיפול בתקרית. במקרים מסוימים עשוי להידרש גם סיוע בינלאומי.
לפי התזכיר, חובתו של בעל תכנית היא לפעול למניעת תקרית הנובעת מפעילותו או ממקור זיהום בתחומו, ובעת תקרית - לפעול להפסקת הזיהום, למניעת התפשטותו ולצמצומו.
הטיפול בתקרית ובתוצאותיה כולל גם ניקוי הזיהום שנגרם והחזרת המצב לקדמותו, וכן פינוי הפסולת שנוצרה.
תזכיר החוק מציע כי במקרה של הפרת הוראות של החוק העתידי, יושתו עיצומים כספיים שינועו בין 25,000 ₪ ל- 50,000 ₪ ליחיד ובין 200,000 ₪ ל-400,000 ₪ לתאגיד.
בנוסף לכך, במקרה של הפרת חלק מההוראות תוטל אחריות פלילית על המפרים. כך, במקרה של אי הגשת תכנית מעודכנת או מתוקנת, אי ביצוע פעולות הדרכה, הדרכה ותרגול, רכישת ציוד וחומרים ושמירתם כראוי, ואי מסירת הודעה על תקרית, העונש צפוי להיות חצי שנת מאסר או קנס בסך של כ- 75,000 ₪, וכפל קנס לתאגיד.
עוד לפי תזכיר החוק, בגין עבירות חמורות יותר כמו אי הגשת תכנית לאישור הממונה, אי פעולה בהתאם לתכנית בעת תקרית, אי מילוי הוראות של הממונה בעת תקרית, אי פעולה להפסקת זיהום, למניעת התפשטותו או לצמצום נזקיו, אי מילוי הוראות בדבר ניקוי והחזרת המצב לקדמותו, ואי קיום צו להפסקה, לצמצום ולטיפול בזיהום, העונש יהיה מאסר של שנה או קנס בסך של כ- 226,000 ₪ וכפל קנס לתאגיד.
בתזכיר החוק מצוינת לדוגמה ההיערכות שנדרשת מרשות מקומית מבחינת הצטיידות: על הרשות להצטייד בציוד חירום כגון מגרפות ואתים לגריפת החול המזוהם בשמן, דליים, מריצות, יריעות פלסטיק לאיטום, חליפות בגדים חד-פעמיות, כפפות הגנה, מסיכות נשימה, שירותים ניידים ואמצעים לסגירת שטחים. כמו כן, עליה להתקשר עם ספקי שירותים שיידעו לספק לה במצבי חירום ציוד מכני כבד, טרקטורים, מכולות אשפה ועוד.
בהמשך הדברים מצוין כי להערכת המשרד להגנ"ס, עלות הציוד לרשות מקומית ממוצעת היא בסדר גודל של עשרות אלפי ₪ בלבד, ואינה עולה על מאות אחדות של אלפי ₪.
תוכנית ההיערכות שתוגש למשרד להגנ"ס ותאושר על ידי הממונה תידרש להתעדכן כל 5 שנים. אך ככל שהממונה יניח שהתוכנית הקיימת לא נותנת מענה מספק להתמודדות עם זיהומי ים וחופים או שיימצאו טכנולוגיות חדישות לטיפול בזיהומי שמן, הוא יהיה רשאי לקבוע מועד חדש לעדכון התוכנית.
מבחינת לוחות זמנים להגשת התוכנית למשרד להגנ"ס, כבר כיום נדרשים מפעלים הפועלים בסביבה החופית להכין תכניות מוכנות ותגובה לתקרית של זיהום, מכוח רישיון עסק, היתר הזרמה לים או היתר סביבתי אחר. ככל שכבר הוכנה תוכנית בעבר תחול חובה להגישה בתוך 30 יום מרגע כניסת החוק לתוקף. אם הגורם הרלוונטי טרם הכין תוכנית היערכות הוא יוכל לעשות זאת ולהגיש אותה בתוך 90 יום. הכוונה היא למפעלים, מתקנים ביטחוניים, רשויות מקומיות וגורמים נוספים.
במקרים שבהם זהות המזהם אינה ידועה, או שאחריות המזהם הוגבלה, או שלא ניתן לגבות פיצוי מאת המזהם בשל חדלות פירעון, כספי הקרן למניעת זיהום ים ישמשו למימון ניקוי הזיהום או לפיצוי הגורמים שטיפלו בו על אף שלא היו אחראים עליו. הסכום שתשמור הקרן לטובת העניין יהיה 15 מיליון ₪.
---
מסמכים רלוונטיים: