מהו חוק המפל"ס
חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה -חובות דיווח ומרשם) התשע"ב-2012 המכונה מפל"ס (מרשם פליטות לסביבה) או PRTR (Pollutant Release and Transfer Register) נועד להציג לציבור מידע על פליטת חומרים מזהמים לאוויר, לים ולקרקע, על הזרמת שפכים ועל העברות של פסולת לטיפול או לסילוק.
עקרון מרשם פליטות הוצג כבר בפרוטוקול קייב (2003)[1] עליו חתמה ישראל בשנת 2013. פרוטוקול קייב הינו הבסיס הבינלאומי למרשמי פליטות. בפרוטוקול רשימת פעילויות תעשייתיות החייבות בדיווח, חלקן בהתאם לערכי סף. בנוסף, מופיעה רשימת 86 חומרים מזהמים עליהם יש לדווח (במידה וסוג הפעילות חייב בדיווח) וכן קביעת ערכי סף לדיווח. הפרוטוקול מדגיש כי מטרת המרשם הוא הצגת מידע סביבתי לציבור ולא יצירת תקן לפליטה. מרבית המדינות, ובהן ישראל, הרחיבו את רשימת החומרים החייבים בדיווח ושינו את ערכי הסף לדיווח.
בשנה הראשונה ליישום החוק בישראל (2012) דיווחו כ- 430 מפעלים[2].
ישראל מול אירופה
מרשם הפליטות האירופאי, E-PRTR, פעיל משנת 2007 ונחשב למרשם הפליטות המקיף והגדול בעולם. מדווחים בו כ - 30,000 מתקנים תעשייתיים מכ - 30 מדינות שונות. כמו כן, האיחוד האירופאי נחשב למוביל עולמי בחקיקה ומודעות סביבתית ולכן מעניין להשוות את המרשם הישראלי למקבילו האירופאי. נכון שכל מדינה באירופה יכולה להחליט להחמיר מעבר לדרישות ה - E-PRTR, אך לאחר בדיקה מדגמית, נראה שרובן לא עושות כן.
סוגי הפעילויות החייבות בדיווח וערכי הסף שלהן: בישראל הוגדרו 74 סוגי פעילויות החייבות בדיווח, בחלקן מוגדר סף היקף פעילות מינימאלי שרק היקף פעילות שווה או גדול לו, מחייב דיווח. באופן דומה, באירופה מוגדרים רק 65 פעילויות החייבות בדיווח[3]. למרות שהרשימות לא חופפות באופן מושלם, ניתן לומר כי ערכי הסף זהים בישראל ובאירופה, אך בישראל יש יותר פעילויות החייבות בדיווח.
כמות חומרים החייבים בדיווח: בישראל 114[4] חומרים מזהמים חייבים בדיווח, לעומת 91 באירופה[5].
ערכי הסף לפליטה לאוויר המחייבים ציון כמות פליטה: ב - 29 מתוך 65 החומרים הנפלטים לאוויר, הנבדקים גם באירופה וגם בישראל, הדרישות הישראליות והאירופאיות שוות, אולם בשאר 36 החומרים, ערך הסף בישראל מחמיר מערך הסף האירופאי. לדוגמא:
חומר מזהם | ערך דיווח באיחוד האירופאי [ק"ג בשנה] |
ערך דיווח בישראל [ק"ג בשנה] |
הפרש |
---|---|---|---|
Ammonia (NH3)אמוניה - | 10,000 | 200 | 50 X |
Carbon Monoxide (CO)- פחמן חד-חמצני | 500,000 | 10,000 | X 50 |
Benzene- בנזן | 1000 | 5 | X 200 |
מבקרי המרשם בישראל טוענים כי ישנם חומרים מזהמים, שסף הדיווח שלהם, עדיין גבוה מדי (למרות שהוא נמוך מהסף האירופי) או שסוג השימוש בהם לא מחייב דיווח עפ"י החוק. לטענתם, הדבר גורם לכך שמתקבלת תמונה חלקית בלבד של הפליטות. אך לפחות מההשוואה החלקית לאירופה, נראה שדווקא בישראל המרשם מקיף ומחמיר יותר.
העובדה שישראל קבעה סל חומרים רחב יותר וערכי סף מחמירים מאירופה מאפשר לציבור, למחוקק ולבעלי עניין לקבל מידע מקיף יותר על מצב הפליטות בישראל ומידע מפורט יותר על כל מפעל מדווח, אך מצד שני מכביד את נטל הדיווח על המפעלים, דבר שמיתרגם לעלויות גבוהות יותר ופגיעה בתחרותיות.
האם המרשם בישראל באמת מחמיר יותר ביחס לעולם? ואם כן, מה הסיבות לכך? והאם יש לכך הצדקה? – על מנת לענות על שאלות אלה במלואם יש צורך בבדיקות נוספות.
[1] - עוד בנושא פרוטוקול קייב - infospot
[2] - ידיעת חדשות: סיכום של הדיווחים השנתיים לשנת 2012 PRTR [30.01.2014]
[3] - רשימת הפעילויות התעשייתיות החייבות בדיווח באתר האיחוד האירופי - pdf
[4] - תוספות לחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה -חובות דיווח ומרשם) התשע"ב-2012 - pdf
[5] - רשימת המזהמים וערכי הסף החייבים בדיווח באתר האיחוד האירופי [pdf]