*תאי המיטרל הם כבר חלק מהמוח, ההפרדה כאן היא לצורך פישוט ההסבר.

כל קולטן מפעיל את הגלומרולוס באופן אחר מבחינה חשמלית, ומייצר שדר חשמלי ייחודי שיוצא לכיוון תאי המיטרל. תאי המיטרל משנים את התדר המגיע מהגלומרולוס ושולחים אותו (לאחר השינוי) להמשך עיבוד במוח. עם הגעת השדר החשמלי למוח, אנו חשים בתחושת ריח הבננה.

נקודה מעניינת

כאשר באים לנתח לאיזה ריח גורמת מולקולה מסויימת, ישנם 3 אלמנטים הדורשים התייחסות:

1. המבנה הכימי של המולקולה.
2. אופן הפעולה החשמלי שמולקולה זו מייצרת בגלומרולוס.
3. תחושת הריח המתקבלת.

בעוד שתחושת הריח היא דבר סובייקטיבי שקשה להעריך אמפירית, כל ריח גורם לאופן פעולה שונה של הגלומרולוס. בדרך זו ניתן להתייחס לאופן הפעולה של הגלומרולוס כמין קוד מזהה ייחודי עבור כל ריח. במידה וניתן היה למפות את כל אופני הפעולה השונים של הגלומרולוס, ניתן היה לקשר בין מולקולה לבין דפוס פעולה וריח באופן חד ערכי. בשלב מתקדם יותר של התהליך ניתן היה באופן זה לאפיין ולייצר באופן מלאכותי את כל הריחות בעולם. כרגע, הנושא, שנחשב להיות מורכב למדי, נתקל בקשיים בעיקר עקב העיבוד הנוסף שהשדר החשמלי עובר בתאי המיטרל, (מעין "הצפנה חשמלית נוספת" מבחינתנו בדרך למוח).

כמה סוגי ריחות שונים אנו מסוגלים להריח?

בבני האדם מוערך שישנם כ - 10,000 סוגי קולטנים, כך שלמעשה אנו מסוגלים להבחין בין כ-10,000 ריחות שונים. ב-DNA  ישנם גנים המכילים את המידע כיצד לבנות כל אחד מהקולטנים הנ"ל. במידה ואחד הגנים הללו חסר או פגום, לא נוכל להריח ריחות מסויימים, באופן חלקי או מלא. חוסר היכולת לחוש ריחות מסויימים קרויה "תתרנות".

ומה לגבי כלבים?

בעוד שלנו יש כ - 6 מיליון קולטני ריח (מ - 10,000 סוגים שונים), לכלבים יש מאות מליונים. החלק האחראי במוחם על ניתוח ריחות גדול פי 40 משלנו, והם רגישים להימצאות ריחות פי 10,000-100,000 מאיתנו. אם היינו מקבילים את חוש הריח לראיה, בעוד שבני אדם רואים היטב למרחק של 600 מטר לערך, כלבים מסוגלים לראות היטב למרחק של 4,800 ק"מ. מרשים מאוד.

[1] ההגדרות הנ"ל הן קצת יותר מורכבות בפועל, (עקב העובדה שהן תלויות בלחץ החיצוני, בלחץ האדים של החומר ובטמפרטורה. בנוסף קיימים גם חומרים שהם נדיפים למחצה), אבל לצורך ההסבר שלנו כאן החלוקה הזו מספיקה.

[2] זה המקום לומר כמה מילים על אופן בחירת השמות של מולקולות בכימיה: בקרב בני אדם קיימת הנטייה לתת שמות לא שגרתיים לילדים מסיבות רבות ומגוונות. למרות שממבט ראשון אפשר להניח שמי שנתן למולקולה זו את שמה ניחן באותה הנטייה, הרעיון כאן קצת שונה. בכימיה השם הוא כזה שאמור לאפשר לך להבין את מבנה המולקולה בעצמך, כל עוד אתה מבין קצת בכימיה.  אם זה אינו המצב, לגיטימי בהחלט לשאול למה פשוט לא קראו לה "ריח בננה".