במסגרת ועידת קלינטק 2018, שהתקיימה לפני כשבוע, התקיים מושב שהוקדש לפסולת בניין, תחום המהווה מטרד לאומי בשל השלכה פיראטית ובהעדר חקיקה שתסדיר את הענף. המשרד להגנ"ס מנסה בשנים האחרונות לקדם חקיקה רלוונטית ורק לאחרונה דיווחנו על שינוי מתווה החוק המוצע בעקבות לחץ השלטון המקומי כך שהאחריות לפינוי פסולת בניין הועברה מהרשויות המקומיות ליצרן פסולת הבניין.
מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנציגר, הסביר בכנס כי ממש בימים האחרונים הגיעו להסכמות אחרונות עם מרכז השלטון המקומי בשאיפה שהצעת החוק תובא לאישור וועדת הפנים והגנת הסביבה כבר בשבועות הקרובים.
זרם פסולת הבניין הוא זרם הפסולת המשמעותי האחרון בישראל בו עדיין קיימת הבעיה הבסיסית של פינוי הפסולת לאתרי טיפול/הטמנה מורשים. מדי שנה נוצרים כ-6.2 מיליון טון פסולת בניין, מתוכם 1.5 מיליון טון פסולת בניין מושלכים בשטחים הפתוחים ולא באתרי פסולת מוסדרים.
כולנו מכירים את המפגע הנופי של ערימות פסולת הבניין בהם אנו נתקלים בשטחים הפתוחים. אך מעטים יודעים כי פסולת בניין שלא מפונה כחוק, עלולה להכיל חומרים מסוכנים כדוגמת אסבסט, דבקים, חומרי איטום, צבעים, מדללים ועוד. חומרים מסוכנים אלה, כשהם באים במגע עם גשם, עלולים לחלחל ולגרום לזיהום קרקע ומי תהום.
להלן עקרונות החוק המוצע להסדרת ענף פסולת הבניין:
המשרד להגנת הסביבה מעריך את התועלת הישירה למשק מיישום החוק, מלבד הקטנת הפגיעה בשטחים הפתוחים, ב-210 מיליון ₪ בשנה.
גורמים שונים בכנס הביעו חשש מהעברת השליטה בענף לבעלי אתרי הפסולת משום שמדובר במעט אתרים (כ-30 בפרישה ארצית), חלק מהאתרים עם אותם בעלים, והעובדה שיש רגישות כלכלית גבוהה למרחק ההובלה – כך שכל יצרן פסולת 'רואה' רק 2-3 אתרי פסולת רלוונטיים עבורו.
גם היום, כל פסולת הבניין אמורה להגיע לאותם 30 אתרים, כך שלכאורה אין שינוי במצב התחרותיות בשוק, אלא שכיום יצרן הפסולת לרוב לא מתקשר ישירות עם אתרי הפסולת אלא עם אחד ממאות מובילי פסולת הבניין שבתורם מובילים את הפסולת לאחד האתרים ומשלמים באתר את היטל ההטמנה ו'דמי הכניסה' המגולמים במחיר המקור שהם גבו מיצרן הפסולת. כלומר במצב היום למובילי הפסולת יש מעט יותר כוח אל מול אתרי הפסולת.
אלא שהמשרד להגנ"ס אכן מנסה להוציא את השליטה בתהליך מידי מובילי הפסולת, משום שכיום, חלק (אמנם קטן) מאותם מובילים, הם אלה שגורמים לבעיות בענף משום שיש להם תמריץ כלכלי שלא להוביל את פסולת הבניין לאתר מסודר ולשלם בו את היטל ההטמנה ודמי הכניסה אלא להשליך את הפסולת בשטחים ציבוריים. בנוסף, המשרד להגנ"ס מעדיף לפקח על עשרות בודדות של אתרי פסולת גדולים מאשר על מאות מובילי פסולת קטנים.
מי שממש לא מרוצה מהצעת החוק החדשה הם מובילי הפסולת, שבמצב החדש, במקום לעבוד באופן עצמאי, יוכלו לעבוד רק תחת בעלי אתרי הפסולת שמצידם אינם מחויבים לעבוד איתם או לספק להם עבודה ויכולים אף להקים חברות הובלה משלהם.
בנימין נחום יו"ר התאחדות משנעי הפסולת, דיבר בכנס וציין כי באיגוד חברים כ-1,000 עסקים להובלת פסולת, המעסיקים אלפי אנשים נוספים, כך שהם הגורם הכי גדול בענף פסולת הבניין, אלא שלא לקחו אותם בחשבון במתווה החוק החדש. האיגוד מתנגד כמובן למתווה החוק, מכל הסיבות שציינו לעיל, אך מציין כי חבריו מעוניינים לפתור את בעיית ההשלכה הפיראטית שפוגעת במרבית העוסקים בתחום הפועלים כחוק. לכן, ציין נחום, האיגוד דורש לקיים דיון מחדש על מתווה החוק בו ייקחו חלק כל בעלי העניין.
אחת הסוגיות הקשורות לבעיית פינוי פסולת בניין נוגעת לעידוד השימוש בחומרי בניין ממוחזרים. למרות החלטת הממשלה בנושא משנת 2003 המחייבת משרדי ממשלה וחברות ממשלתיות להשתמש בכל פרויקט בנייה ב-20% פסולת בניין ממוחזרת, ההחלטה לא מיושמת בהעדר אמצעי אכיפה.
במידה והביקוש לחומרי תשתית ובנייה העשויים מפסולת בניין ממוחזרת היה גדל, אתרי פסולת הבניין היו נהנים ממקור הכנסה נוסף ובמקביל משלמים פחות היטל הטמנה ולכן היו יכולים לגבות מחיר נמוך יותר, כך שהמחיר ללקוח היה יכול לרדת.
לדברי דנציגר כרגע אין למשרד אמצעי אכיפה ליישם את החלטת הממשלה בנושא. אך יש תוכנית לשנות את המצב: "הייתי בפגישה עם חברות התשתית הממשלתיות הגדולות כגון מעצ, רכבת וכו'. זה חייב להפוך לדרישה ברת אכיפה ואנחנו מתכוונים לבצע את שינויי החקיקה הנדרשים." בנוסף, גילה דנציגר, הי המשרד מתכנן קול קורא לתמיכה בגורמים המעוניינים לרכוש מוצרים מפסולת בניין ממוחזרת, בדומה לקול הקורא שפורסם לעודד שימוש בחומרים ממוחזרים מצמיגים.
הדברים נאמרו במסגרת ועידת קלינטק 2018
---------
כתבות רלוונטיות לנושא: