רובנו נחשפנו לעמדות שהציגו 'נבחרת הפרופסורים' בראשותו של פרופ' אהוד קינן המצדדים בסגירה מיידית של מכל האמוניה בחיפה. אך רבים לא שמעו את הצד השני של המטבע. ד"ר אלכס כהן הוא מומחה לניהול סיכונים תהליכיים בתעשייה ומנכ"ל של חברת הייעוץ הזמט, שלבקשת 'חיפה כימיקלים' הכינה לבית המשפט העליון חוות דעת נגדית לאותה חוות דעת מקורית של פרופ' קינן. תפסנו אותו לשיחה קצרה, להבין מה הוא חושב לגבי המחלוקת על מכל האמוניה החיפאי. הנה הדברים.

ד"ר אלכס כהן, אתה יכול להציג את עצמך בקצרה לקוראים?

אני ד"ר לכימיה מאונ' תל אביב העוסק במקצוע של ניתוח סיכונים תהליכיים וחומרים מסוכנים משנת 85', עוד מימי השירות הצבאי שלי כעתודאי. כבר 10 שנים אני משמש כמנכ"ל של חברת הזמט, חברת ייעוץ בתחום ניהול סיכונים ותכנון מערכות הפחתת סיכונים הפועלת משנת 85'.

בקיץ האחרון, לבקשת מפעל חיפה כימיקלים, הכנת חוות דעת נגדית לחוות הדעת המקורית שהגיש פרופ' אהוד קינן לבימה"ש העליון, בנושא הסיכונים הנובעים ממערך יבוא האמוניה בחיפה. מה תמצית חוות הדעת שלך אומרת?

חוות הדעת המקורית של פרופ' קינן מהקיץ לקתה במספר שגיאות מקצועיות מהותיות, ש- 5 מהן הופכות את חוות הדעת של קינן לבעייתית כמקור מקצועי לקביעת הסיכון ממערך יבוא האמוניה. אנסה להסביר אותן בקצרה:

1. צפיפות: אמוניה בלחץ אטמוספרי היא גז קל מהאוויר. הצפיפות שלה היא כ-60% מזו של אוויר. לכן, כשאמוניה גזית משתחררת היא עולה למעלה. בדיוק אותו עקרון שמעלה לשמיים את בלוני ההליום של הילדים. זה לא אומר שאמוניה שמשתחררת בכמות גדולה בבת אחת לא יכולה לסכן אנשים במורד הרוח, אבל אי אפשר להתעלם מהעילוי. המודלים בהם השתמש קינן לא מתחשבים בעילוי וזאת טעות משמעותית שמשפיעה על חישוב הסיכון.
2. מסיסות במים: אמוניה מסיסה במים (עד ריכוז של כ-20%). לכן, בהקשר של אניית האמוניה שמסביבה, בים, יש כמות מים גדולה בהרבה מכמות האמוניה שהיא מכילה, במידה ומשתחרר ממנה אמוניה, בין 60%-98% מהאמוניה תתמוסס במים ולא תהווה סיכון לאוכלוסייה. כך על פי ניסוים שנעשו בעולם. גם נקודה זו לא נלקחה בחשבון בחוות הדעת המקורית של קינן.
3. טוקסיקולוגיה ומקרים דומים מהעולם: אמוניה היא חומר מסוכן המוגדר כגז רעיל. אבל, יש רמות שונות של רעילות, ואמוניה נמצאת בקצה ה'פחות רעיל' מבין החומרים הרעילים. זה לא אומר שאמוניה לא מסוכנת, אלא שפרופ' קינן הציג בחוות הדעת שלו אסונות של חומרים מסוכנים מהעולם להמחשת הסיכון ממכל האמוניה בחיפה, והוא השתמש במקרים בהם החומרים שהשתחררו לא היו אמוניה אלא חומרים אחרים שרעילים פי 100 [כלור] עד  פי 10,0000 [מתיל איזוציאנט באסון בהופאל בהודו] ביחס לאמוניה. לכן האנלוגיה מטעה. 
   השימוש באמוניה בעולם הוא שכיח, ולכן התרחשו הרבה תאונות אמוניה בעולם מהן ניתן ללמוד. אחת התאונות הכי קטלניות התרחשה בליטא, בשנת 1989, במפעל עם מיכל אחסון אמוניה בעל קיבולת מרבית של כ-10,000 טון (בחיפה הקיבולת המרבית היא 12,000 טון) בו היו בעת התאונה כ–7,000 טון. המקרה בליטא הוא דוגמא להצטברות של נסיבות שגרמו ל 'worst case scenario'. המכל לא היה מוגן במאצרה, ללא קירות מגן, לא תוכנן נכון וקרס כך שהאמוניה השתחררה בבת אחת. התוצאה הייתה 7 הרוגים, כולם מבין עובדי המפעל (בו עבדו כמה מאות). ענן האמוניה הורגש בעיר הסמוכה (12 ק"מ) אך לא גרם למקרי מוות נוספים. זאת דוגמא רלוונטית לאנלוגיה למיכל של חיפה, עם התאמות רלוונטיות בהתאם להבדלים במאפיינים בין 2 המקומות. 
4.  רלוונטיות של המודל 1: קינן השתמש במודל לא מתאים שנקרא ALOHA. אסביר. ALOHA פותחה לניתוח סיכונים במצבי חירום, כאשר צוות חירום רוצה לעשות חישוב און ליין זריז בזמן אמת. למצבים האלה היא טובה ומתאימה. אלא שהיא לא מיועדת לתכנון. חשוב לציין שקינן לא אשם בעניין הזה, כי בישראל אוהבים להשתמש ב-ALOHA משום שהיא חינמית וחוסכת תשלום של 8,000 אירו לתוכנה טובה להערכת סיכונים. אחד החסרונות שלALOHA  היא שהיא לא מיועדת להערכת סיכונים מגזים קלים, וזה רשום במפורש בהוראות שלה. לכן השימוש בה לא נכון למקרה של אמוניה.  
5. רלוונטיות של המודל 2: חומר מסוכן במצב צבירה גזי יכול להשתחרר ב-2 מצבים, ALOHA יודעת לחשב את שניהם, אלא שקינן הפך בין המודלים ובמקרה או שלא במקרה, הוא לקח את המודל שנותן את הטווח הגדול יותר. אלה המצבים:
   1. PLUM – למשל ענן מארובה שנמרח בשמיים כמו שובל. אופייני לשחרור בקצב קבוע לאורך זמן.
   2. PUFF - כשחומר מתפרץ בבת אחת.

אם חוות הדעת של קינן כל כך בעייתית, מדוע ביהמ"ש קיבל החלטה לסגור את המכל, למרות חוות הדעת הנגדית שלכם?

אנחנו מדברים על כמה ערכאות משפטיות שונות. בדיונים בביהמ"ש המחוזי בחיפה בהם הוחלט לרוקן את מכל האמוניה לא היה שלב הוכחות בו הוצגו חוות הדעת המדוברות. חוות הדעת כן הגיעו לדיון בבג"ץ, שם משרד הביטחון והמשרד להגנ"ס לא אמרו שהם קיבלו את ניתוח הסיכונים של קינן, וביהמ"ש העליון ביקש מהמדינה והמפעל למצוא פתרון למצב, משום שהמדינה אמרה שהיא אינה מעוניינת שמיכל האמוניה החיפאי ימשיך לתפקד.

האם אתה יודע לומר, תחת המצב שבו נמצא מכל האמוניה כיום, לאחר ריקונו הכמעט מוחלט, האם ניתן למלא אותו מחדש, או שיש פה מצב חדש שדורש לבחון כיצד הריקון השפיע על הבטיחות של המכל?

לא בחנתי את המצב לעומק, אבל אנסה לענות, לפחות לגבי היבט אחד שהבנתי שעלו טענות לגביו. החשש הוא מחדירת מים או אוויר לתוך המכל. אמנם המכל בנוי מפלדה ואמוניה לא מעכלת פלדה, אבל פלדה כן קורוזיביטית בנוכחות מים, חמצן ואוויר. כלומר, אם חודרים מים או אוויר למיכל, יכולה להיווצר קורוזיה מזיקה.

אלא שהאמוניה במכל נמצאת תחת בקרה ששומרת על לחץ וטמפ' קבועים. מכיוון שזה המצב, כל עוד יש בו אמוניה נוזלית, גם בכמות קטנה, אוויר ומים לא יכולים להיכנס, שכן הלחץ במכל גדול מהסביבה. לכן לא צפויה להיות במכל קורוזיה ובהיבט הזה אין השפעה על החוזק המבני שלו.

אתה יכול להבין את החששות של תושבי חיפה?

אני מבין את החששות וגם אני כאזרח רוצה לגור באזור עם מינימום סיכונים. אבל החששות לא תמיד תואמים את דירוג הסיכונים. בחיפה, למשל, יש בעיה משמעותית של זיהום אוויר מתחבורה, אבל אתה שומע בתקשורת רק על הבעיות עם המפעלים, וזה גורם לתפיסת סיכון מסוימת של הציבור. זכותו של כל אחד לבחור את מקום המגורים שלו ולהחליט שהוא לא רוצה לגור גם ליד מפעל שיש סיכוי של אחד למיליון שיגרום לו לכאב ראש. לגיטימי לחלוטין. כמו שכל אזרח מאזן בין שיקולים שונים בבחירת מקום המגורים שלו: קירבה לתחבורה ציבורית, קירבה למרכזי תעסוקה, חינוך, זיהום אוויר, עלות הנכס ועוד, כך גם המדינה צריכה לעשות תעדוף ולאזן בין השיקולים השונים, באופן שקול ומקצועי, שבהחלט יש מקום שיהיה פתוח לדיון ציבורי. אלא שמה שקורה עם מכל האמוניה זה דיון היסטרי, בו לא בוחנים את הדברים בצורה שקולה.

אחת הטענות השכיחות כלפיך היא שאתה 'מומחה חרב' המוטה לטובת מזמין הדו"ח. האם הערכת הסיכונים שלך זהה בלי קשר לזהות המזמין?

יש לי 3 דברים לומר בהקשר הזה:

1. הכי קל זה לתקוף אותי בטענת 'ניגוד עניינים' ולהתחמק מלתת תשובות ענייניות לבעיות שהצבעתי עליהן.
2. אני מהנדס, מומחה לניהול סיכונים. אני לא עורך דין שמתחייב להגן על הלקוח שלו. האם כשמהנדס מטעם הקבלן מפקח על בניית מבנה הוא יסכים לבנייה לא בטיחותית שתקרוס ותהרוג את הדיירים שלו רק בגלל שהוא מקבל תשלום מהקבלן?  
   אני עובד לפי כללי המדע: פיזיקה, כימיה וכו' ולא פחות חשוב מכך, לפי כללי האתיקה. הרי אני עובד גם עם מדינת ישראל, ורשויות מקומיות ומפעלים אחרים. הדרך היחידה ליישב את ניגוד העניינים מבחינה אתית היא לעשות את הדברים על פי אמות מידה מקצועיות הנדסיות, ולא על פי זהות המזמין או נטייה כזו או אחרת.
3. הערכת הסיכונים שלי זהה בלי קשר לסוג המזמין. הרבה חוות דעת שלנו ועבודות שעשינו למפעלים שונים, כולל לחיפה כימיקלים, כופות על המפעלים להשקיע הרבה כסף על מנת לעמוד בתקנים הנדסיים נדרשים. תחשבו מה קורה כשלקוח שלנו משקיע כסף באמצעי מיגון שאני דרשתי ובכל זאת מתרחשת תאונה? הוא ירוץ לתבוע אותי בבימ"ש על רשלנות. לכן אני חייב לעבוד בצורה מדויקת, מהימנה ומקצועית. אני ישן בלילה טוב, שקט ובטוח שעשיתי עבודה מקצועית וזה מה שנעשה גם במקרה הזה.

במבט-על, מה לדעתך קרה כאן? מדוע דווקא עכשיו, לאחר 30 שנים של פעילות של המכל, הוא עומד כנראה להיסגר?

אין לי תשובה, מלבד ההשערה שזה התאים פוליטית לכל מיני גורמים.

איך אתה מציע למקבלי ההחלטות לנהוג בעניין מכל האמוניה?

מפעל חיפה כימיקלים הציע לקחת על עצמו הקמת מפעל לייצור אמוניה בדרום. אם זה יקרום עור וגידים, זה פתרון טוב. השאלה היא מה עושים עד אז, בהנחה שזה ייקח שנתיים-שלוש. לדעתי, השימוש במכל הקיים הוא החלופה הבטיחותית ביותר עד הקמת מפעל בדרום.

יש משהו אחרון שאתה רוצה לומר  לקוראים של infospot?

חשוב לנהל דיון ענייני ומקצועי לפני שקובעים עמדה נחרצת בסוגיה שיש לה השפעות ארוכות טווח על מגוון מערכות. אני מאחל לכולם חג שמח.

----------

קישורים רלוונטיים:

1. פינג פונג: ביהמ"ש העליון מעכב את פסק דין המחוזי לריקון מכל האמוניה, 30.03.2017
2. ממשיכים לשאוב: במכל האמוניה נותרו 416 טון, 27.03.2017
3. מיכל האמוניה | אסון קטסטרופלי או סיכון סביר? 01.02.2017
4. מידע נוסף על חומרים מסוכנים | infospot