מחקר חדש שבוצע על ידי חוקרים מאירופה בחן באמצעות מודל חישובי את החלחול של מזהמים מפני הקרקע אל מי התהום, עם דגש על ההבדל בין חלחול דרך סלעים פחמתיים (אבני גיר ודולומיט) – הנפוצים בישראל – בהם קצב החלחול הוא מהיר, כך שגם מזהמים שמתפרקים מהר לא מספיקים להתפרק לפני שהם מגיעים למי התהום.

בניגוד למרבית המחקרים בתחום שמתייחסים לחלחול מים בדיפוזיה, המחקר הנוכחי בדק 'חלחול ממוקד' של מים (focused recharge) אל מי התהום דרך סדקים בסלעים – שאופייני לסעלים פחמתיים. המחקר השווה בין אזורים אקלימיים שונים (לחים, מדבריים, הרריים, ים-תיכוניים) ומצא שבאזורים בעלי אקלים ים תיכוני – קצב החלחול הוא הגבוה ביותר ולכן גם ריכוז המזהמים שמגיע למי התהום הוא הגבוה ביותר.

בעקבות הממצאים, החוקרים ממליצים לעדכן את הרגולציה על תנאי השימוש בחומרי הדברה וחומרים נוספים בהתאם לאזור האקלימי, תנאי הקרקע והאופי הסלעי.

כתבות רלוונטיות:

1. האם חקלאות היא המקור העיקרי לזיהום מי תהום בישראל?, 25.10.2021
2. ב-90% מהאתרים במעקב יש מי תהום מזוהמים, 11.01.2018
3. זיהום מי תהום בדלק ב-180 אתרים, 29.08.2017
4. 20% מקידוחי מי השתייה מזוהמים. מה עושים? 9.11.2016
5. מידע נוסף על קרקעות מזוהמות | infospot

חומרי הדברה, תרופות וטרינריות ופתוגנים אנושיים

המחקר ביקש לבדוק 'חלחול ממוקד' של מים המכילים מזהמים שקצב הפירוק שלהם מהיר (degradable pollutants) – כלומר עד כמה המזהמים מספיקים להתפרק, לפני שהם מגיעים למי התהום.

המזהמים שנבדקו היו כאלה הנישאים במים, כגון חומרי הדברה, תרופות וטרינריות ופתוגנים אנושיים. המחקר, שנערך באמצעות מודל חישובי, התייחס לחלחול מים לעומק של 30 מטרים, לתקופה של 10 שנים 2012-2002 באירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

הממצאים: קצב החלחול הכי גבוה באזור ים תיכוני 

לפי המודל בו השתמשו החוקרים, הקרקע באזורים בעלי אקלים 'ים תיכוני' היא בעלת קצב ה'חלחול הממוקד' (דרך סדקים בסלעים פחמתיים) המהיר ביותר מבין האזורים שנבדקו – 77% במשך עונה של 90 ימים, בהשוואה ל 50-41% באזורים לחים, הרריים ומדבריים.

החוקרים מדגישים כי בהתאם לממצאים, אזורים בעלי אקלים 'ים תיכוני' וקרקע שמורכבת מסלעים פחמתיים (גיר או דולומיט) הם בעלי הסיכון הגבוה ביותר לזיהום מי תהום כתוצאה מחלחול ממוקד של מים המכילים מזהמים מחקלאות (הדברה) או מקורות אחרים.

כך, המחקר מצא ש'החלחול הממוקד', גורם לעלייה בריכוז המזהמים הפריקים שמגיעים בשלמותם למי התהום מריכוז של 1% לריכוז של בין 20-50% בהשוואה לריכוז של אותם המזהמים במים שהיו על פני הקרקע לפני שהחלו לחלחל.

להתחשב בסוג הקרקע והאקלים בעת שימוש בחומרי הדברה

בעקבות הממצאים החוקרים מציעים כי שימוש בחומרים שונים, כגון חומרי הדברה, יתחשב בתנאי האקלים והקרקע כדי למנוע חלחול של המזהמים למי התהום.

בישראל: לשים לב לשימוש בהדברה ומי קולחין בחקלאות

הממצאים של המחקר מעניינים במיוחד בהקשר של ישראל – הן בשל האקלים הים התיכוני והן בשל התפוצה של סלעים פחמתיים – מאפיינים שלפי המחקר גורמים לקצב חלחול גבוה אל מי התהום.

לפי החוקרים, 40% מהשטח היבשתי אליו התייחס המודל הוא שטח חקלאי, שבחלקו יש שימוש בחומרי הדברה ולכן יש להתחשב בכך באזורים בעלי קצב חלחול גבוה.

בישראל יש תופעות ייחודיות כגון השימוש במי קולחין (שפכים שטופלו) להשקייה חקלאית בצורה נרחבת – דבר שיכול להשפיע על כמות וסוג המזהמים הנמצאים על פני הקרקע ועלולים לחלחל למי התהום.

לפני כשנה פרסם מבקר המדינה דוח שעסק בזיהום מי תהום בישראל, ממנו עלה כי ענף החקלאות אחראי לסגירתן של יותר ממחצית קידוחי הפקת מי שתייה בעשרים השנים האחרונות. הזיהום החנקני מחקלאות נובע בעיקר מהשימוש הנרחב בדישון כימי. מאז שנות השבעים עולה ריכוז החנקות במי התהום ב-0.7 מ"ג לליטר לשנה בקירוב.

הבעיה עם זיהום מי תהום, ובעקבותיו סגירת בארות קידוח של מי שתייה, היא שבישראל מקורות מי השתייה מצומצמים יחסית וכל ליטר מזוהם של מי תהום, משמעו צורך בהשקעת כסף בהתפלה נוספת.

בשנת 2019, 34% מהמים שנעשה בהם שימוש בישראל (כולל שימוש לחקלאות) היו מי בארות-קידוחים, 2% כנרת ו-26% התפלה. ביחד מדובר ב-62% שיכולים לשמש כמי שתייה. יתר מקורות המים - מים עיליים 15% וקולחין 23%, משמשים בעיקר לחקלאות.

---

מסמכים רלוונטיים: