על מה המהומה? המדענים מסכימים אך המדינות נאבקות על שליטה וכסף
המדענים מסכימים כי לפליטת גזי חממה על ידי האדם השפעה מכרעת על שינוי האקלים, אך הפחתת הפליטות כרוכה בעלויות ניכרות, דבר הגורם לחוסר הסכמה בין ראשי המדינות בדבר נטילת האחריות לפתרון הבעיה
  • מאת: מערכת infospot
  • פורסם בתאריך: 22/12/2014

מאמר 1 בסדרה: בעקבות הקונצנזוס המדעי העולמי בדבר ההשפעה המכרעת של פליטת גזי חממה על שינוי האקלים והתוצאות ההרסניות הצפויות מכך, יש הבנה ורצון של מדינות העולם לפעול לצמצום פליטת גזי חממה. אלא שמרבית פליטת גזי החממה נובעת כתוצאה משריפת דלקים מבוססי נפט (פחם, מזוט, סולר בנזין וכו') ואילו הפחתה של שריפת דלקים משמעה שימוש בתחליפים יקרים יותר (לרוב), כגון: אנרגיה סולארית, אנרגיית רוח ואנרגיה גיאותרמית. כלומר, מדינה הלוקחת על עצמה יעדי הפחתת פליטות בעצם מגדילה את עלות האנרגיה, מה שמקשה על תעשייניה להתחרות בשוק העולמי, מגביר את הוצאות האזרחים על אנרגיה (ומצמצם את ההוצאה הפנויה לצרכים אחרים) ובקיצור, משפיע לרעה על הכלכלה בטווח הקצר, כך לפחות טוענים חלק מהמומחים.

מנגד, יש כאלה הגורסים כי עלינו לטפל בבעיה גם במחיר של השפעה שלילית קצרת טווח על הכלכלה, הן בגלל ההשלכות על האקלים והן בגלל היתרונות ארוכי הטווח הגלומים במעבר מכלכלה המבוססת על נפט, לכלכלה מבוססת מקורות אנרגיה חלופיים. בין היתרונות ניתן למנות את הצמצום בזיהום אוויר הנלווה לשריפת דלקי נפט ומזיק לבריאות, עצמאות ויציבות אנרגטית לאומית תוך ניטרול הכוח ההרסני של "מדינות הנפט", מוכנות ליום בו יתדלדלו מאגרי הנפט ועוד.

בפועל, כל המדינות מכירות בחשיבות של הפחתת גזי חממה, אלא שהויכוח ביניהן הוא על האופן שבו ייקבעו יעדי ההפחתה. בתמציתיות, מרבית המדינות המתפתחות, וסין בראשן, טוענות כי יעדי הפליטות (המיתרגמים לעלות האנרגיה) צריכים להיות מחושבים באופן שוויוני פר נפש, שהרי העול הכלכלי צריך להיות זהה בין כל תושבי העולם, ולא בין המדינות. מנגד, חלק מהמדינות המפותחות לא מוכנות לבלום את הכלכלה שלהן בעיצומו של מיתון עולמי מתמשך, ובראשן ארה"ב הטוענת כי יעדי הפחתה פר נפש אינם ישימים וכי על מדינה כמו סין, המדינה בעלת כמות הפליטות הגדולה בעולם, לקבוע יעדי הפחתה אבסולוטיים משמעותיים.

בפועל, מרבית מדינות אירופה לוקחות על עצמן יעדי הפחתה גם בלי התחייבות של מדינות נוספות ומובילות את המאמץ העולמי להפחתת גזי חממה, אך סין וארה"ב אשר אחראיות יחד ל - 40% מהפליטות, לא מצליחות להגיע להסכמה ביניהן ומונעות הסכם עולמי משמעותי. כך המצב כבר למעלה מ - 15 שנה (פרוטוקול קיוטו נחתם ב 1998 וארה"ב לא אישררה אותו) ולמרות הפתעת ההצהרה המשותפת של אובמה ושי ג'ינפינג לפני כחודשיים על מחויבות שתי המעצמות להפחתת פליטות, לא נראה שמצב זה ישתנה בקרוב.

אז איך בכל זאת יש מסחר במכסות פליטה של גזי חממה ואיך מפעלים (גם בישראל) הרוויחו מכך מיליוני דולרים? והאם תהיה לזה המשכיות?

– על זאת במאמר הבא: סחר בפליטות: האם תהיה המשכיות? פרויקטים בישראל יוכלו להרוויח?

---

קישורים רלוונטים