גזי החממה הכלולים במנגנון הדיווח הינם:

• פחמן דו חמצני (פד"ח) - CO₂
• מתאן - CH₄
• חנקן תת-חמצני - N₂O
• גופרית הקסה פלואורית - SF₆
• חנקן תלת פלואורי - NF₃ 
• גזים מסוג  HFCs
• גזים מסוג PFCs

להלן שלבי הדיווח:

מטרת קובץ האקסל היא לשמש ככלי עזר לכימות פליטות. עם זאת, חברה מדווחת לה מערכות תוכנה או קבצים אחרים המיועדים לחישובים אלה יכולה להמשיך ולהשתמש בשלה בתנאי שתשתמש במקדמי פליטה רלוונטיים. מדווח המשתמש בקובץ פנימי משלו לחישוב הפליטות במקום האקסל של מערך הדיווח יהיה צריך לכלול עותק של קובץ זה במאגר הנתונים החסויים בכדי שיהיו זמינים בעת אימות מדגמי.

ישנם מצבים בהם העלות מול התועלת של המשאבים הדרושים לכימות מקורות פליטה מזעריים אינה ניתנת להצדקה לעומת השיפור הלא משמעותי בכמות הפליטות הכלולות בדיווח. לפיכך, בהתאם למקובל בעולם, עד %5 מכלל סך הפליטות יכולות להיחשב כזניחות. כלומר, לא להיות מכומתות בשיטות החישוב המפורטות בתקנון אלא להיחשב בשיטות הערכה כלליות, רק בכדי לתעד שאכן הן מהוות פחות מ- 5% מסך הפליטות המדווחות.

פליטות יכולות להיחשב זניחות באם הן עומדות בשני קריטריונים יחד: הן מהוות פחות מ 5% מכלל הפליטות של הארגון וגם פחות מ - 25,000 tCO₂e. חישוב המקורות הזניחים יכול להוות אישור לאירגון להימנע מחישובם בשנה העוקבת, ומקובל לחזור על החישוב אחת לשלוש שנים.

במקרים רבים נהוג לבחון ביצועים על פי מדד סגולי (יחסי), כלומר ביצוע ליחידת תפוקה. למשל, פליטות ביחס לכמות ייצור או ביחס להכנסות במקום כמות פליטות אבסולוטית שלא משקפת התייעלות אמיתית. כאמור, ניתן לנרמל את הפליטות על פי כל קריטריון העשוי לתאר בצורה משמעותית את פעילות החברה המדווחת. למשל: טון מוצר, טון חומר גלם עיקרי, מספר עובדים, מספר כלי רכב ועוד. קובץ האקסל הייעודי מאפשר לחברה או מפעל לבצע חישוב מנורמל של הפליטות במסגרת גיליון הסיכום. 

חברות נדרשות לבצע חישוב מחדש של פליטות כאשר:

• חל שינוי מבני בארגון, למשל מיזוג, רכישה או השלה של חלק מהחברה לפעילות חיצונית קבלנית
•  כאשר חל שינוי בשיטת החישוב, כגון שינוי בשיטת המדידה, שיפור הדיוק במקדמי פליטה או טעויות שנמצאו במידע על הקף הפעילות הבסיסית המשפיעות באופן משמעותי (מעל 10%) על כימות הפליטות.

הקביעה אם פליטות הרכב ייכללו במכלול 1 (נכללות בדיווח) או 3 (לשיקול החברה האם לכלול) תיקבע על פי השליטה התפעולית:

אם הרכבים הם בבעלות החברה, והחברה היא המשלמת ורוכשת עבורם את הדלק – אז מדובר במכלול 1 והפליטות נכללות בדיווח. מצד שני, אם רוכשי הדלק הם חברת הליסינג, העובדים או אדם פרטי המשתמש ברכב מדובר במכלול 3 שברירת הדיווח עליו נתונה בידי החברה המדווחת.