900,000 טון פסולת בניין מושלכת באופן לא חוקי בשטחים פתוחים בישראל מדי שנה. כמות זו מהווה כ- 25% מפסולת הבניין המיוצרת בישראל בכל שנה. הבעיות שנוצרות כתוצאה מההשלכה הפיראטית של פסולת בניין חורגות הרבה מעבר לפגיעה בנוף ויש להן היבטים כלכליים וסביבתיים משמעותיים. על רקע התופעה הזאת אותה מנסים לפתור כבר שנים ללא הצלחה, המשרד להגנת הסביבה מנסה לקדם הצעת ממשלתית לתיקון חוק שמירת הניקיון, שתפתור את הבעיה.
ההערכה היא כי שוק פסולת הבניין מגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה ומספק פרנסה לאלפי עובדים ולכן לכל שינוי ברגולציה על ענף זה, מהותי עבור גורמים רבים.
את המפגע הסביבתי העיקרי הנגרם כתוצאה מהשלכה פיראטית של פסולת בניין לא צריך להסביר, כולנו מכירים את המפגע הנופי של ערימות פסולת הבניין בהם אנו נתקלים בשטחים הפתוחים הציבוריים. אך מעטים יודעים כי פסולת בניין שלא מפונה כחוק, עלולה להכיל חומרים מסוכנים כדוגמת אסבסט, דבקים, חומרי איטום, צבעים, מדללים ועוד. חומרים מסוכנים אלה, כשהם באים במגע עם גשם, עלולים לחלחל ולגרום לזיהום קרקע ומי תהום.
בנוסף למפגעים הסביבתיים, כל טון פסולת בניין המושלך באופן פיראטי מהווה מפגע כלכלי במספר מישורים. בראש ובראשונה, המדינה מפסידה מסים "רגילים" בגין הפעילות הכלכלית של טיפול/מיחזור/הטמנה מוסדרת של פסולת בניין שאינה מתרחשת וגם מפסידה את היטל ההטמנה העומד על 4.79 ₪ לטון. בנוסף, המדינה והרשויות המקומיות מוציאות עשרות מיליוני שקלים על ניקוי השטחים הציבוריים מהפסולת הפיראטית המושלכת בהן.
במהלך הדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה של הכנסת, התייחסה יפעת מאירוביץ יפת, חברת פורום חברות מחזור פסולת בניין וחברת מועצת העיר ראשון לציון לנושא: "כמה כסף המשרד להגנת הסביבה נותן לרשויות כדי לנקות את פסולת הבניין? אם היינו מסדירים הכול מראש לא היינו צריכים אחר-כך לנקות... שלא לדבר על כספים רבים שמדינת ישראל לא גובה, לא בהיטל הטמנה, לא במסים. אנחנו מדברים בהערכה מאוד גסה, על הפסדים של 350 מיליון שקל למדינה בשנה רק מהמסים שלא משולמים ומה שאנחנו משקיעים בפסולת הבניין".
יגדל אך, גם הוא חבר בפורום חברות מחזור פסולת בניין ומפעיל פארק המיחזור ברקת, הצביע על פגיעות כלכליות נוספות שנגרמות מהשלכת פסולת בניין באופן פיראטי. לדבריו, נוצר יתרון תחרותי לאתרים הפיראטיים אשר לא נדרשים לעמוד בתנאים לרישיון עסק שאתרי מיחזור מורשים נדרשים אליהם. בנוסף, הסביר מר אך, כי ירידה בכמות הפסולת המגיעה לאתרים המוסדרים, גורמת לעלייה בעלויות הטיפול: "ברגע שהכמויות יורדות, כתוצאה מאתרים פירטיים, כל המערך של הציוד של המחזור עובד באופן חלקי והעלויות עולות."
גיא סמט, סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה, אשר השתתף בדיון בכנסת, הכיר בכך שבענף פסולת הבניין מתקיים שוק עברייני עם משמעויות סביבתיות כבדות. לדברי סמט, עיקר הבעיה אינה באתרי הקצה שכן קיימים 25 אתרים מורשים לקליטת פסולת בניין ולאחרונה המשרד אף תמך בהקמת מתקנים נוספים בעלות של כ- 50 מיליון ₪.
לדברי סמט הבעיה היא חקיקתית והמשרד פועל לקדם פתרון שיעביר את סמכות הטיפול לרשויות המקומיות שכן בניגוד לשוק הפסולת הביתית, בו הרשות אחראית בכל ההיבטים, בפסולת בניין כל תושב מתנהל עצמאית מול קבלני פינוי ואתרי פסולת, ללא אינטרס וכלים לפנות פסולת כחוק ולפקח על קבלני הפסולת. לדברי סמט: "הבעיה המרכזית של השוק הזה זה היעדר חקיקה הולמת והיעדר הסדר שוק ראוי. יש רגולציה קיימת בחלקה, היא חסרה. יש הצעת חוק שעברה בקריאה ראשונה שאמורה להסדיר את הדברים, אך לא היה לה דין רציפות, היא חוזרת עכשיו, אנחנו רוצים לקדם אותה כהצעת חוק ממשלתית". סמט גם הסביר את עקרונות החקיקה המדוברת: "אנחנו חושבים שצריכים להטיל חובה על הרשות המקומית ויחד עם זה לאפשר מנגנון מימון".
בנוסף לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, התקיים מפגש בנושא פסולת בניין, בו נידונו הסוגיות המרכזיות בתיקון לחוק שמירת הניקיון (פינוי פסולת בניין) אותו מעוניינים להעביר בכנסת בקרוב. כאמור, בסיס הצעת החוק הינו העברת האחריות בנושא פסולת הבניין לרשויות המקומיות ומתן אישור לרשויות לגבות דמי פינוי תואמים.
נציגי המשרד להגנת הסביבה הציגו את האתגרים בטיפול פסולת בניין:
נציגי המשרד להגנ"ס גם עדכנו בסטטוס תזכיר תיקון החוק. לדבריהם בשבועות הקרובים המשרד מתכנן להעביר את הצעת התיקון לסבב נוסף של הערות משרדי הממשלה והשלטון המקומי.
במהלך הדיון, הצביעו גורמים שונים על מספר בעיות שהתיקון המוצע עלול ליצור:
אנו נמשיך לעדכן.
---------
קישורים רלוונטיים