לאחרונה התקיים יום עיון בהתאחדות התעשיינים, בנושא מדיניות מרחקי הפרדה ממקורות סיכון נייחים. נציגי המשרד להגנ"ס הציגו את נקודת המבט שלהם וענו על שאלות. אחד הנושאים המרכזיים שנידון הוא החלת המדיניות על רשויות התכנון. תמצית הדברים לפניכם.

מדוע פורסמה מדיניות מרחקי ההפרדה ב 2011?

רומי אבן דנן, ראש אגף חומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה, הסבירה את הרקע לפרסום מדיניות מרחקי הפרדה במקורות סיכון נייחים ב 2011: "כתוצאה מגידול במקרים של קירבה בין מתקני חומרים מסוכנים לרצפטורים ציבוריים נוצר צורך במדיניות אחידה וברורה בנושא. בפרסום המדיניות לא היה משום שינוי מהותי במרחקי ההפרדה שהיו נהוגים, אלא הצהרה מסודרת, אחידה, בהירה, שיטתית וידועה לכל. רצינו ליצור איזון בין הפיתוח של כלל המשק ומנגד שמירת חופש העיסוק והחשיבות של התעשייה להתקיים בישראל. אני חושבת שהמדיניות באמת מאוזנת ומאפשרת לתעשייה להתקיים."

החלת מדיניות מרחקי הפרדה על רשויות התכנון

אחת הסוגיות הרגישות הנוגעות ליישום מדיניות מרחקי ההפרדה ממקורות סיכון נייחים, היא חוסר ההדדיות בין המגבלות החלות על המפעלים, המונעות מהם להתקרב או להתרחב לכיוונם של רצפטורים ציבוריים, לבין המגבלות ההדדיות שהמשרד להגנת הסביבה מתקשה להחיל על רשויות התכנון, האמורות למנוע מרצפטורים ציבוריים להתקרב למפעלים.

ניר קנטור, מנהל איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה, בהתאחדות התעשיינים, הציג את הבעיה: "רצפטורים ציבוריים כמו שכונת מגורים המתקרבת לגדר מפעל קיים, או בית עסק שהוקם באופן לא חוקי בסמוך לגדר מפעל והרשויות לא מצליחות לפנות אותו – גורמות לכך שהמפעל צריך להתמגן אף על פי שהוא לא ביצע שינוי בפעילותו. לא ייתכן שהמדיניות של מרחקי הפרדה אשר חלה על המפעלים לא מחייבת את רשויות התכנון בישראל. אם התעשייה לא יכולה להתרחב ולהתקרב לכיוון רצפטורים ציבוריים אז לא ייתכן שהרצפטורים הציבוריים כן יכולים להתקרב לתעשייה וגורמים לה לשאת באחריות לכך."

בהתייחסו לנושא, הסביר יוסי רבי, ראש תחום ניהול סיכונים באגף חומ"ס במשרד להגנ"ס, את הרציונל מאחורי הטלת האחריות על המפעלים, גם אם הרצפטור הוא זה שהתקרב למפעל, ולא להפך: "האחריות היא על המפעל, גם אם הוא היה שם 70 שנה קודם לרצפטור הציבורי. מדוע? המפעל מייצר סיכון מעבר לגבולות המגרש שלו. מצד אחד, בלתי אפשרי לומר לכל מפעל, תחיל את הסיכון שלך בתוך גבולות המגרש. מנגד, יש גבול לכמה אפשר לתת למפעל להעביר את הסיכון מעבר לגבולות המגרש שלו ולסכן רצפטורים ציבוריים. אותו אחד (מפעל) שגורם לסיכון מעבר לגבולות המגרש שלו – האחריות עליו. במקביל אנחנו מנסים בעזרת גורמי התכנון, לגרום לכך שמצב כזה לא ייקרה."

נציגי המשרד להגנ"ס המשיכו להסביר את הקושי מול רשויות התכנון ואף נתנו דוגמא לאופן בו המדיניות מנוצלת באופן ציני על ידי גורמים שונים: "לקח המון זמן לשכנע את מנהל התכנון לקבל את הגישה של המשרד להגנ"ס בכל הנוגע למדיניות מרחקי הפרדה, היות והם מעדיפים עירוב שימושים (מסחר, תעשיה, אולמי שמחות ועוד באותו אזור). התווכחנו איתם במשך שנים ובסוף הגענו להסכמות. אנחנו מכירים את הנושא, היו אפילו מקרים שהמשרד להגנת הסביבה נתן אישור להקמת מתקן תעשייתי בהיבט של מרחקי הפרדה, אבל ראש הרשות המקומית נתן אישור למבנה מסחרי בסמוך כדי למנוע, לכאורה, את הקמת המתקן התעשייתי".

דב באסל, יועץ ושותף בחברת אתוס- אדריכלות תכנון וסביבה, המתמחה בין השאר בליווי של יישום מדיניות מרחקי הפרדה, התייחס גם הוא לחוסר הסימטריה המובנה במדיניות: "ההתנגדות של נציג השר להגנ"ס בוועדת התכנון לא מספיקה. זה לצאת לידי חובה וזה בעיה כשזה מה שרשום במדיניות. זה מטיל את כל האחריות על המפעל בלי צדק". באסל גם הציג דוגמא הממחישה את הסוגיה, קניון עזריאלי בעכו, שהוקם בצמוד לגדר מפעל גלידות שטראוס שהיה קיים במקום ומחזיק באמוניה, על אף ההתנגדות של המשרד להגנ"ס בוועדות התכנון. לדברי באסל, מה שקרה בפועל הוא שאחרי שהמשרד להגנ"ס נכשל לשכנע את הוועדה לקבל את עמדתו, הוא החמיר את הדרישות כלפי שטראוס, על מנת לקיים את המצב.

הסעיף הרלוונטי במדיניות מרחקי ההפרדה, המתייחס לוועדות התכנון אומר: "ככל שיימצא כי מקור הסיכון מסכן את הרצפטור הציבורי המבוקש, יתנגד נציג המשרד (להגנ"ס) במוסד התכנון לאישור התוכנית."

---------

קישורים רלוונטיים:

1. מדיניות מרחקי הפרדה במרחקי סיכון נייחים 03.2014, המשרד להגנ"ס [pdf]
2. מרחקי הפרדה – מה חדש? 25.11.2015
3. בקרוב: מדיניות מעודכנת למרחקי הפרדה מחומרים מסוכנים, 31.03.2015
4. חומרים מסוכנים | infospot

​