בשבוע שעבר הבאנו לכם את החלק הראשון של הראיון עם סמנכ"ל השלטון המקומי במשרד להגנת הסביבה, גיא סמט, שעסק בעיקר בפסולת אלקטרונית. החלק השני של הריאיון, המוצג כעת, עוסק בענף הפסולת ברשויות המקומיות, היטל ההטמנה, מתקני קצה ופסולת אריזות.

פסולת אריזות

בשנה האחרונה שמענו הצהרות של השר האחרון (גבאי) והמנכ"ל דצינגר שרוצים להכניס תחרות לפסולת האריזות. האם זה ייקרה בקרוב?

הנושא של התחרות בפסולת אלקטרונית, מדגים לנו את הבעייתיות של תחרות בין גופים מוכרים. השאלה היא מתי להכניס תחרות, האם אני כרגולטור יכול לאכוף תחרות הוגנת ואיך אני נערך ובודק את הבקשות כך שתיווצר תחרות הוגנת. אלה הסוגיות בקצרה.

אני ער ללחצים החיצוניים שמפעילים עלינו להכנסת תחרות, אבל אנחנו ננהג באחריות ונקבל החלטה לכאן או לכאן כשנהיה מוכנים לכך מבחינה מקצועית. אני לא יכול להתחייב שסוגיית התחרות תוכרע ב- 2016.

תמיר צריכה לחדש מולכם את תנאי ההכרה בקרוב. האם תהליך החידוש עתיד להשפיע על היבואנים והיצרנים או על הרשויות המקומיות?

אנחנו לא מרוצים מרמת איסוף הפסולת ברשויות המקומיות וחושבים שהרמה צריכה להיות יותר גבוהה וזה יבוא לידי ביטוי בתהליך חידוש ההכרה. אנחנו גם בודקים את דמי הטיפול שמשלמים בישראל לעומת מה שמבוצע באירופה, בשביל לראות שהנטל סביר. הסכומים אצלנו כנראה נמוכים משמעותית ביחס לעולם המערבי, בחלק מהמקומות בעשרות אחוזים. צריך להגיע למצב שלא רק מקיימים את החוק, אלא מממשים את המהות שלו וזה אומר שיהיה  הרבה חומר שיגיע להפרדה, טיפול ומיחזור. כשאני בודק את כמויות המיחזור לנפש, אנחנו לא נמצאים איפה שהיינו רוצים להיות.

אין עמידה ביעד המחזור של זכוכית ודמי הטיפול בזכוכית יקרים. איזה פתרונות עומדים על הפרק?

אנחנו צריכים לדאוג שהמחזור של זכוכית יהיה גם כדאי וכלכלי. מנגד, אנחנו מודעים לכך שאין עמידה בהוראות החוק וזה נושא שנתייחס אליו בתהליך חידוש ההכרה של תמיר.

ברור לי שהתעקשות על עמידה ביעדי המחזור של זכוכית כפי שהם מופיעים בחוק, תגרור עלויות מאוד גבוהות, ואנחנו לא שם. אנחנו מודעים לקשיים ולאפיון השונה של השוק הישראלי, בו יש שימוש מופחת בזכוכית ביחס למדינות מערביות אחרות ורוב אריזות הזכוכית שייכת לחוק הפיקדון.

לגבי פתרונות, פתרון אחד שאנחנו מקדמים הוא תמיכה במתקני קצה שיקלטו וימחזרו את הזכוכית. אבל כנראה שהמחיר לא ירד בקרוב.

יבואנים ויצרנים חוזרים ומתלוננים על מנגנון הדיווח המורכב והמסורבל של חוק פסולת אריזות שלדבריהם דורש השקעת משאבים ניכרת, הרבה מעבר לדמי הטיפול שהם משלמים. האם אתם מודעים לבעיה? האם אין דרך להקל עליהם?

נפגשנו לאחרונה עם איגוד לשכות המסחר שהעלו את הנושא ונקיים פגישה יחד עם תמיר  על מנת לבחון את הנושא ולצמצם את הנטל ככל הניתן, כך שיהיה סביר. ברור שיש פה פרוצדורה לא נוחה. מצד שני, הדיווח המפורט הוא שמאפשר לנו לוודא שהנתונים אמינים ונכונים ושכל אחד משלם את חלקו היחסי. ללא הדיווח אין לי לנו יכולת לבצע ביקורת. בהקשר הזה אני יכול לומר שבהמשך השנה, אנחנו מתכוונים להתחיל לבצע ביקורות מעמיקות של חלק מהדיווחים בעזרת משרד רו"ח חיצוני שנשכר לשם כך.

היטל ההטמנה | רשויות מקומיות | מתקני קצה

בשנה האחרונה שמענו המון ביקורת של מרכז השלטון המקומי כנגד היטל ההטמנה. לאחרונה פרסמתם קול קורא שעתיד להחזיר לרשויות 380 מיליון ₪ על פני 5 שנים, כנגד שיפור בשיעור המיחזור. כספי היטל ההטמנה מסתכמים בכ 500 מיליון ₪ בשנה, מה תעשו עם שאר התקציב?

חלק משמעותי בתקציב מיועד לבנייה של מתקני קצה למיון, טיפול ומחזור פסולת. זאת אחת המטרות העיקריות של היטל ההטמנה. קודם כל להקים מתקני קצה לזרמים העיקריים של הפסולת הביתית. חלק מהמתקנים שיוקמו, צריכים להיות מתקני השבת אנרגיה שעולים הרבה כסף. מאות מיליונים. אחד המתקנים שאנחנו מקדמים זה מתקן העיכול האנארובי  בשפד"ן, בראשון לציון, וגם הוא כרוך בעלויות גבוהות. אנחנו נמצאים בשלב מכרז ונחכה להצעות אך ברור שמדובר בתמיכה משמעותית.

בנוסף, בחודש האחרון הוצאנו התחייבויות של 220 מלש"ח לרשויות חלשות, בהן יש פערים דרמטיים של תשתיות איסוף פסולת. חלק מהפחים לא קיימים, שבורים, ואין מספיק מכלי אצירה.

אחת הטענות שנשמעת כנגד הקול הקורא שפורסם, היא כי לרשויות המקומיות, במיוחד החלשות, האמורות לקבל תמיכה מוגדלת, אין יכולת להגיש בקשה לתמיכה ולנהל באופן מקצועי פרויקט של הגדלת שיעור המחזור. מה דעתך על כך?

לפני שאומרים שאין יכולת, צריך לתת אפשרות לנסות ואנחנו מתמרצים את הרשויות החלשות ב 50% יותר מהרשויות החזקות, כך שיש להן יתרון יחסי. אנחנו נמתין לראות את התוצאות, ואם זה לא יעבוד, נטפל בהם באופן נקודתי. כמו כן, הבקשה והקול הקורא הנוכחי די פשוטים. בחלק גדול מהרשויות אפשר להשיג גידול בשיעורי המיחזור רק מהתחלת יישום חוק האריזות בכפוף להתקשרות עם גוף מוכר.

יחד עם זאת, אנחנו רואים פה הזדמנות חדשה לחברות ייעוץ שינהלו ויממנו (במידת הצורך) את פרויקט הגדלת שיעור המיחזור ברשויות המקומיות, ויחלקו עם הרשויות את החיסכון שנובע מההתייעלות. חברות כאלה, בהחלט יכולות להציע פתרון לאותן רשויות שאין להן משאבים, יכולת או רצון להתמודד עם ניהול פרויקט כזה.

המודל הזה קיים היום בשוק האנרגיה בדמות חברות אסקו [ESCO] ואין סיבה שלא יהיו חברות אסקו בענף הפסולת. חברות שיודעות לנתח ולזהות את הדרך היעילה ביותר להגדלת שיעור המחזור, לנהל ולממן את הפרויקט ולאחר מכן יכולות ליהנות מחלוקה בחיסכון שייווצר לרשות מבלי שהרשות תצטרך להשקיע משאבים משמעותיים. אני מאוד אשמח אם זה ייקרה.

כבר מספר שנים שהמשרד להגנ"ס מנסה לקדם הקמה של אתרי מיון ומחזור פסולת ונכשל, בעיקר בשל בעיות סטטוטוריקה (תכנון ורישוי). איך אתם חושבים לפתור את הבעיה?

הקמת אתרי מיון, טיפול ומיחזור פסולת הם הליכים מאוד ארוכים שהכי קשה לממש אותם. אזרחים ורשויות המקומיות לא רוצים אותם ליד הבית, גם לא באזורי תעשיה, בגלל שהם מעדיפים היי טק ולא פסולת. וזה למרות שאפשר להוציא היתרי בנייה בלי שינויי תב"ע.

לדעתי, הפתרון יגיע באמצעות מעורבות גדולה יותר של השלטון המקומי, לא רק באיסוף הפסולת, אלא גם בהקמת מתקני הטיפול. בגוש דן יש הצלחה שאפשר ללמוד ממנה. באיגוד ערים דן לתברואה יש מתקני קצה בשלבים מתקדמים: מתקן ה- RDF, מתקן העיכול האנארובי וכו'.

למה זה הצליח בגוש דן? כי יצרו פלטפורמה לשיתוף אזורי המשרתת מספר רשויות מקומיות. צריך להבין שיש 2 משוכות עיקריות העומדות בפני יזם פרטי שרוצה להקים מתקן טיפול. הוא גם צריך להביא כמות ניכרת של פסולת כי בלי זה המתקן לא כלכלי וגם לפתור את בעיית המיקום. אבל, הוא צריך לנהל משא ומתן נפרד עם כל רשות על קליטת הפסולת ובהרבה מקרים הרשות לא מוכנה להתחייב לטווח ארוך. בנוסף, קשה לשכנע רשות מקומית להקים דווקא אצלה מתקן פסולת שישרת גם הרבה רשויות אחרות.

לעומת זאת, ברגע שיש איגוד אזורי מטעם הרשויות המקומיות המעורב בהקמת מתקן הקצה, ניתן להתחייב לכמות פסולת ניכרת לטווח זמן ארוך ובנוסף, יותר קל להגיע להבנות עם הרשויות, בכל הנוגע למיקום מתקן כזה.

לכן, המשרד להגנת הסביבה, תמך בחודשים האחרונים בהקמת איגודי ערים המאגדים מספר רשויות מקומיות בהיבטים של פסולת. התחלנו עם התהליך הזה דווקא בפריפריה והאשכולות שהוקמו  כבר מכילים כ- 600,000 תושבים.

בשלב הראשון האשכולות מוציאים מכרזים משותפים לאיסוף הפסולת ובהמשך יוכלו לטפל גם בנושא של מתקני קצה. האיגודים האזוריים האלה גם מוזילים באופן משמעותי את מחירי איסוף הפסולת עבור הרשויות שחלקן היו שבויות בידי קרטל מקומי של קבלני איסוף פסולת. ויש תוצאות. למשל, מצפה רמון שילמה עד היום 600 ₪ לטון ובמכרז המשותף של האשכול החדש, מדובר על 180  ₪ לטון וכנ"ל במקומות נוספים.

יש עוד הרבה נושאים לדבר עליהם, אבל נשמור משהו לפעם הבאה. יש משהו אחרון שאתה רוצה לומר לקוראים של infospot ?

יש משימות מורכבות על הפרק. השוק רווי יצרים. נעשה כל מאמץ שזה יצליח.

----------

קישורים רלוונטיים:

1. 3 חילופי בכירים במשרד להגנת הסביבה, 30.03.2016
2. ראש אגף אריזות ופסולת אלקטרונית מסיימת את תפקידה, 06.04.2016
3. הכנסת תחרות לענף פסולת האריזות?, 19.06.2016
4. יבואן: אני מעדיף לקחת סיכון פלילי ובלבד שלא לדווח לחוק האריזות, 07.07.2016
5. מנגנון החזר כספי היטל ההטמנה לרשויות המקומיות יוצא לדרך, 04.07.2016