בהמשך לכתבה על תקנות חדשות לטיפול בפסולת מסוכנת, שפרסמנו לפני כחודש, אנו מביאים כעת דוח שפרסם המשרד להגנ"ס בנוגע לטיוב הרגולציה של פסולת מסוכנת. דוח זה מפרט את התהליך שהמשרד ביצע ואשר הוביל לכתיבת התקנות החדשות, וצעדים נוספים בענף פסולת מסוכנת. להלן תמצית של חלקים מהדוח, המופיע במלואו בהמשך.

אמנת באזל | סדר העדיפויות לטיפול בפסולת מסוכנת

על פי אמנת באזל, עקרון העדפת הטיפול המקומי בפסולת מסוכנת הינו אחד מעקרונות שישראל מחויבת לה. האמנה הגדירה 3 עקרונות לניהול פסולת מסוכנת:

1. הפחתה וצמצום של ייצור הפסולת המסוכנת.
2. הפחתת שינוע של פסולת מסוכנת כתלות בטכנולוגיות סביבתיות לטיפול. השינוע יתאפשר כאשר אין במדינה המייצאת טיפול לאותה פסולת או אם הפסולת דרושה כחומר גלם לשימוש או מיחזור במדינה אחרת.
3. טיפול, השבה וסילוק של פסולת מסוכנת בקרבת מקום היווצרותה.

בהתאם לעקרונות אלה אגף חומרים מסוכנים במשרד להגנ"ס מתווה מדיניות בתחום הפסולת המסוכנת.

אתר הפסולת הרעילה בנאות חובב

בדוח מוסבר כי אתר הפסולת הרעילה בנאות חובב מנוהל ע"י החברה הממשלתית - החברה לשירותי איכות הסביבה - ומשמש כמתקן קצה סופי עבור כל המשק.

אתר זה תואם את עקרונות אמנת באזל משום שהוא מאפשר טיפול בפסולת המסוכנת בשטח המדינה. על פי תקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), יש צורך באישור המשרד על מנת להעביר פסולת מסוכנת לאתר שאינו אתר הפסולת הרעילה בנאות חובב, לצורך השבה לאנרגיה, מיחזור או הכנה לשימוש חוזר.

ההעדפה לכאורה להעברה לטיפול בסילוק באתר הפסולת הרעילה הקיימת בתקנות – עומד בניגוד להיררכיית הטיפול בפסולת, שמכתיבה העדפה להכנה לשימוש חוזר, מיחזור והשבה לאנרגיה. לכן, זה אחד הנושאים שטופלו בתקנות המוצעות, בהן מבוטלת ההעדפה לכאורה של האתר בנאות חובב.

שיח עם בעלי עניין – בעיות ופתרונות

על פי הדוח, נערך שיח עם בעלי עניין בחודשים אוקטובר-דצמבר 2016 שכלל ראיונות עם 10 חברות המייצגות את השחקנים המרכזיים בשוק הפסולת המסוכנת בארץ: החברה לשירותי איכ"ס, 2 תחנות מעבר ו-7 מפעלי מיחזור וטיפול המתמחים בזרמי פסולת מסוכנת מסוגים שונים. כמו כן נערכו 2 מפגשים עם מפעלים שהם יצרנים גדולים של פסולת מסוכנת.

להלן הבעיות שזוהו על ידי המשרד להגנ"ס ואשר עלו גם במפגשים עם בעלי העניין:

1. חסם רגולטורי בפני ניתוב פסולת מסוכנת לטיפול בהתאם להיררכיית הפסולת;
2. היעדר הגדרה עדכנית ל"פסולת מסוכנת". ההגדרה רחבה מידי ומטילה על הרגולציה גם על פסולת שאינה מסוכנת;
3. היעדר הנחיות  ומדיניות סיווג אחידה למתקני טיפול;
4. העדר קריטריונים לגבי מעבר בין "מוצר" ל"פסולת" ואחריות היצרן;
5. היעדר כללים ברורים לתחנות מעבר, עירוב ואיחוד פסולות.

בנוסף, בעלי העניין ציינו בעיות נוספות:

• הגדלת העומס הרגולטורי על מתקני הטיפול במעבר לאישורי מנהל רוחביים;

• מגבלות על ייצוא - לאפשר ייצוא ללא הגבלה של פסולת מסוכנת לצורך שריפה במתקנים בחו"ל, הואיל והמחיר שגובה החברה לשירותי איכ"ס עבור טיפול זה גבוה משמעותית מהמחיר בחו"ל.
• הבירוקרטיה של הטופס המלווה - קיימת טירחה בירוקרטית סביב העברת הטופס פיסית בין הגורמים בשרשרת. לטענת תחנות המעבר, הטופס לא בהכרח מתאים לחלק מהפעולות שמתבצעות בתחנות מעבר, כגון: פעולות של שינוי אריזה, איחוד וצמצום נפח.

• תוקף ואורך זמן לקבלת אישורי מנהל ומענה מהמשרד;
• מורכבות ותדירות הדיווחים;
• העדר תיאום של אישורי המנהל עם היתרי פליטה לאוויר של מתקני טיפול;
• בירוקרטיה עודפת בנושא שימוש חוזר באריזות.
• נדרשת הדרכה ליצרני הפסולת.
• על מנת לעודד מיחזור, על המשרד לקבוע היטל מדורג על טיפול וסילוק, כך שיהיה תמריץ כלכלי להעדיף תהליכי מיחזור על פני סילוק.

חלק מהפתרונות לבעיות שהועלו:

• הוחלט על ביטול של ברירת המחדל לסילוק באתר הפסולת הרעילה ואימוץ של היררכיית הטיפול בפסולת הנהוגה בעולם.
• המשרד יאמץ את ההגדרות העדכניות הנהוגות באירופה לפסולת מסוכנת, כולל סיווג זרמי פסולת מסוכנת בהתאם לקטלוג הפסולת האירופי.
• המשרד יאמץ את הסיווג הנהוג באירופה לטיפולים השונים. על פי נספחים 1 ו-2 לדירקטיבת הפסולת האירופית 2008/98/EC. 
• יפורסמו קווים מנחים לעירוב ואיחוד פסולות עד סוף 2018.
• הטפסים המלווים נדרשים לצורך מעקב ובקרה על הטיפול בפסולת מסוכנת והשימוש בהם נהוג בעולם. יחד עם זאת, תבחן האפשרות להפחית מעומס זה באמצעות טופס אלקטרוני.

אישורי מנהל רוחביים

הדוח עוסק בין השאר בנושא אישורי המנהל הרוחביים שהמשרד החל להנפיק למתקני טיפול בפסולת מסוכנת לפני כשנתיים. הדוח מסביר כי במצב שהיה קיים לפני האישורים הרוחביים, הקושי הבירוקרטי הכרוך בקבלת אישור פרטני הגדיל את עלות הטיפול של מפעלי הטיפול השונים, עליהם מושתות העלויות הבירוקרטיות של קבלת אישורי המנהל. כך, נוצר חשש שפסולת שיש עדיפות כלכלית או סביבתית לטפל בה במתקני טיפול אחרים מועברת לטיפול באתר הפסולת הרעילה כדי להימנע מעלויות וקשיים אדמיניסטרטיביים, בפרט לגבי זרמי פסולת קטנים, יחסית. לכן המשרד החל בהנפקת אישורי מנהל רוחביים, המחליפים במקרים רבים את האישורים הפרטניים.

לפי הדוח, השימוש באישורי מנהל רוחביים הפחית את מספר אישורי המנהל הפרטניים הניתנים מכ-1,200 לכ-100 אישורים בשנה, ובהתאם הפחית משמעותית את המשאבים שהמשרד הקדיש לכך. בנוסף ניתנים כ-120 אישורי מנהל ייעודיים לפסולת מסוג קרקעות מזוהמות, ומספרם צפוי לרדת בהתאם לנוהל אישור מנהל  העדכני המאפשר מתן אישור לפרויקט.

אולם, עדיין מדובר בפתרון ביניים. האישורים הרוחביים לא יכולים לתת מענה לכל הגורמים המבקשים להעביר פסולת מסוכנת לטיפולים שאינם סילוק באתר הפסולת הרעילה. כך שכל עוד אין שינוי בחקיקה הקיימת, יש העדפה בלתי רצויה מבחינה סביבתית לטיפולי הסילוק שבאתר הפסולת הרעילה, בניגוד להיררכיית הפסולת.

אישורי המנהל הרוחביים חוסכים למשק 5 מיליון ₪ בשנה

כאמור, המעבר לאישורי מנהל רוחביים הפחית את מספר האישורים הפרטניים מכ-1,200 ל-100 בשנה, ומבדיקה שערך המשרד להגנ"ס, הביא לחסכון של כ-11.5 מלש"ח בשנה ליצרני הפסולת המסוכנת. במקביל נוצרו עלויות של קבלת 21 אישורי מנהל רוחביים למתקני הטיפול המסתכמות בכ-6.5 מלש"ח בשנה למתקני הטיפול. כך שמדובר בחסכון של כ-5 מלש"ח בשנה למשק וזאת מבלי להתחשב במשאבים שנדרשו למשרד להגנ"ס לטפל באישורי המנהל הפרטניים. צמצום 100 אישורים פרטניים נוספים והכללתם באישורים הרוחביים צפוי לחסוך מיליון ₪ נוספים בשנה. בנוסף, צמצום מספר אישורי המנהל הניתנים לצורך פינוי קרקעות מזוהמות צפוי לחסוך כמיליון ₪ בשנה.

עלויות בירוקרטיות משוערות לקבלת אישור מנהל לטיפול בפסולת מסוכנת

מקור: המשרד להגנ"ס

היעדר כללים לתחנות מעבר לפסולת מסוכנת

אחת הבעיות בענף הפסולת המסוכנת הייתה היעדר כללים ברורים לתחנות מעבר, לגבי עירוב ואיחוד פסולות. על מנת לפעול בצורה יעילה וכלכלית, תחנת המעבר מבצעת שינויים בפסולת הנקלטת מיצרנים קטנים, כגון עירוב, שינוי אריזה, איחוד וצמצום נפח, במסגרת מגבלות שהציב המשרד.

אפשרות העירוב מוגבלת לפסולות שמקורן ביצרנים קטנים, המייצרים פחות מ-50 טון פסולת מסוכנת בשנה. במקרים אלו, תחנת המעבר משמשת כאתר קצה לטיפול בפסולת, מבחינת יצרני הפסולת. הזרם המאוחד מועבר מתחנת המעבר ליעד קצה: מפעל טיפול או ייצוא.

למרות תפקידן המרכזי של תחנות המעבר בשוק הפסולת המסוכנת, פעילותן מוסדרת רק באמצעות היתר רעלים. חסרה התייחסות בחקיקה לפעילות תחנות המעבר כחלק ממתקני הטיפול, כולל הגדרות ברורות, מבחינת אחריותן של תחנות המעבר לפסולת המסוכנת ומבחינת הפעילויות המותרות לביצוע בהן.

תמיכה במתקני טיפול חדשים לפסולת מסוכנת

במהלך השיח עם בעלי העניין, נידונה העובדה כי כיום אין די חלופות טיפול לזרמי הפסולת השונים. על מנת לקדם הקמה של מתקני טיפול נוספים, מוצע כי המשרד ישקול מתן תמיכה (עפ"י קריטריונים תחרותיים במסגרת קול קורא), במסגרת קרן הניקיון, עבור הקמת מתקני טיפול שיציעו טיפולי מיחזור לפסולת מסוכנת.

-------

כתבות רלוונטיות לנושא:

1. תקנות חדשות לטיפול בפסולת מסוכנת, 21.12.2017
2. חדש: מדריך לסיווג פסולת מסוכנת, 15.10.2017
3. עדכון מחירון לטיפול בפסולת מסוכנת, 25.05.2017
4. שוק הפסולת המסוכנת מצטמצם ויוצר חדשנות, 27.09.2016
5. המגמות בענף הפסולת המסוכנת נחשפות, 01.05.2016
6. מידע נוסף על פסולת מסוכנת | infospot

------

מסמכים רלוונטיים:

1. דוח מסכם טיוב הרגולציה, המשרד להגנ"ס [pdf]
2. תזכיר לחוק – תקנות חומ"ס, המשרד להגנ"ס [pdf]
3. דברי הסבר לתזכיר לחוק, תקנות חומ"ס, המשרד להגנ"ס [pdf]
4. מדריך לסיווג פסולת מסוכנת, המשרד להגנ"ס 07.2017 [pdf]
5. קטלוג הפסולת המסוכנת האירופי, מתורגם 2012 [pdf]

חברות לטיפול בפסולת מסוכנת: