מרכז המחקר והמידע של הכנסת פרסם דוח מקיף על הסדרת הפסולת ביישובים הערביים, הדרוזיים והבדואיים, הסובלים מפינוי לא סדיר, השלכת פסולת לא חוקית, אכיפה מצומצמת ומחסור בפתרונות קצה.

מדובר ב-2 תוכניות ממשלתיות – האחת מכונה "סביבה שווה" שתקציבה מקרן הניקיון הסתכם בכ-300 מיליון ₪ לשנים 2014–2017, ולאחר מכן הוארכה התוכנית עד לסוף שנת 2019. והשנייה – תוכנית להקמה והפעלת מערך סביבתי לטיפול בפסולת ביישובי הבדואיים, שתקציבה כ-81 מיליון ₪ לשנים 2013–2017, ולאחר מכן הוארכה עד לסוף שנת 2019.

תוכנית סביבה שווה – שדרוג מערך הפסולת בישובים ערביים

בתוכנית סביבה שווה משתתפות 75 רשויות מקומיות ערביות, וכן גופים ורשויות שמספקים להן שירותים ובהם חמישה איגודי ערים, אשכול אחד ומועצה אזורית אחת.

התוכנית כוללת: תכנון של הטיפול בפסולת בסיוע ליווי מקצועי, החלפת כלי אצירה, הגדלת שיעור איסוף הפסולת ומחזורה, שיקום מפגעי פסולת וקידום פרויקטים סביבתיים, הקמת תשתיות אזוריות ומקומיות למחזור פסולת, הגברת האכיפה בנוגע לטיפול במפגעי פסולת וקידום הסברה בנושא.

מהדוח עולה כי החסמים העיקריים ביישום התוכנית הם קשיים בניהול התוכנית ותקצובה (ובפרט הימשכות תהליכים בירוקרטיים ואי-העברת התחייבויות עבור 20% מתקציב התוכנית), קשיים בטיפוח כוח אדם איכותי בתחום הטיפול בפסולת ברשויות המקומיות במטרה לשמר את הישגי התוכנית לטווח הארוך, חוסר תיאום וחוסר שיתוף פעולה בין גופי ממשל בזמן הכנת התוכנית ותוך כדי פעילותה, קשיים בקידום הקמתן של תשתיות אזוריות לטיפול בפסולת; קשיים ביצירת כלי אכיפה יעילים ובהפעלתם.

למרות שעל פי החלטת הממשלה, על המשרד להגנת הסביבה לדווח על התקדמות ביצוע התוכנית מדי חצי שנה. מאז תחילת התוכנית בשנת 2014 מסר המשרד לממשלה דיווח אחד בלבד.

בנוסף, למרות שבתוכנית הוגדרו מדדי הערכה, טרם נעשתה הערכה של התוכנית והיא אמורה להיעשות ב-2020. על פי המשרד, השפעתה החיובית של התוכנית ניכרת בהגברת המעורבות ושיתוף הפעולה של ראשי הרשויות המקומיות ובהגברת המודעות של התושבים, המתבטאת בהתרבות התלונות על מפגעי פסולת. לעומת זאת, לפי כמה גורמים מקצועיים, התוכנית לא נתנה לרשויות המקומיות כלים מקצועיים שייצרו שינוי משמעותי וארוך טווח בתחום הטיפול בפסולת אלא מענים נקודתיים בלבד.

טיפול בפסולת בישובים הבדואיים

התוכנית להקמה והפעלת מערך סביבתי לטיפול בפסולת ביישובי הבדואיים כוללת: תכנון וניהול של משק הפסולת במועצות המקומיות; הקמת מערך לפינוי פסולת ביתית במועצות האזוריות; הקמת תשתיות מחזור אזוריות ומקומיות (הקמת תחנות מעבר); שיקום ופינוי של מפגעי פסולת; שיקום נחלים בקרבת היישובים; חינוך והסברה; אכיפה ופיקוח (הקמת איגוד ערים); טיפול בפגרים ובפסדים.

מהסקירה עולה כי ישנם מספר חסמים ביישום התוכנית. אחד החסמים העיקריים הוא קשיים בניהול התוכנית ובניצול התקציב (רק כ-42% מהתקציב שהועבר לפי ההתחייבות נוצל, ולא הועברו כל התחייבויות מתחילת שנת 2019).

בנוסף, בשל מצבן הקשה של התשתיות ברשויות המקומיות קשה להגיע לחתימה על הסכמי עבודה עם קבלני פינוי פסולת. הקבלנים דורשים מהרשויות המקומיות הבדואיות בנגב את התשלום הגבוה ביותר בארץ לפינוי של טונה פסולת, ולעיתים אף מסרבים לעבוד איתן. התוצאה היא שעדיין אין פריסה מלאה של פחים ומתקני מחזור בכל היישובים, ולא ניתנים שירותים מלאים וסדירים של פינוי אשפה.

בסעיפי התוכנית הנוגעים לפעולות אזוריות – תשתיות מחזור ואכיפה – לא הועברו התחייבויות כלל, למרות המחסור בתשתיות מחזור והפשיעה הסביבתית החמורה. חסם נוסף הוא המחסור במידע והנתונים הלא-אחידים על האוכלוסייה הבדואית בנגב, המקשים את תכנון מערך הפסולת.

-----------

מסמכים רלוונטיים: