הגידול העקבי באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים מצריך פיתוח תשתיות חדשות בכל התחומים ובמיוחד בתחום האנרגיה. זאת, למרות מדיניות ההתייעלות האנרגטית שמובילה הממשלה בשנים האחרונות.
מנתוני רשות החשמל עולה כי הביקוש לחשמל צמח בין השנים 1995-2005 בקצב של כ-5% בשנה, ועשור אחריו, קרי בין השנים 2005-2015 בקצב של 3%, והצפי בעשור הקרוב עומד על כ-2.5% בממוצע לשנה.
משמעות הדברים היא, שאם כיום יצור החשמל נאמד בכ-16,000 מגה וואט הרי בשנת 2030 הוא צפוי לעמוד על כ-19,500 מגה וואט. מדובר בגידול משמעותי של היקף ייצור החשמל ממקורות שונים, לרבות מתחנות כוח פחמיות, מאנרגיית רוח, מאנרגיה סולארית ועוד.
כמו בכל נושא סביבתי הקשור לפיתוח, גם בתחום האנרגיה קיים הדיסוננס בין פיתוח לשימור. מצד אחד, צרכי הפיתוח והעלייה ברמת החיים, ומנגד ההידלדלות במשאבי הטבע ומשבר האקלים. בפיתוח תשתיות לאומיות נדרש כיום להתחשב בפרמטרים נוספים, שלא נלקחו בעבר בחשבון, למשל בעת הקמת מתקני האנרגיה המרכזיים בישראל: תחנות הכוח רוטנברג באשקלון ואורות רבין בחדרה.
לכן קידומה של התכנית לתיקון תמ"א 10, שעניינה שינוי ההוראות לפיקוח סביבתי על הפעלת כל תחנות הכוח, על ידי הממשלה, ראויה לתשומת לב מיוחדת. התכנית מבטלת למעשה את כל סמכויות הפיקוח הסביבתי הנתונות כיום בידיי הגופים המקצועיים ומעבירה אותם לידי המשרד להגנת הסביבה, שהינו הרגולטור הראשי בנושא.
תיקון זה נתקל בהתנגדות נחרצת מצד איגודי הערים לאיכות הסביבה, ואיגוד ערים לאיכות הסביבה נפת אשקלון הציג בפני רשויות התכנון במחוז דרום עמדה מפורטת להתנגדותו. האיגוד הבהיר את החשיבות הציבורית שיש לפיקוח הדוק של גוף מקצועי, הפועל ברמה המקומית לצד המשרד להגנת הסביבה, דווקא בעת הזו, בה מגלה הציבור חוסר אמון בתקינותם של תהליכי פיתוח לאומיים.
עמדת האיגוד התקבלה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום. הוועדה ציינה בהחלטתה כי יש להימנע מלפגוע בסמכויות הפיקוח של האיגוד על תחנות הכוח הנמצאות בתחומו במסגרת התיקון לתמ"א 10, והורתה לפעול לגיבוש הצעה פרטנית מוסכמת המשותפת לאיגוד ולמשרד להגנת סביבה.
הוועדה הכירה למעשה בתפקיד החשוב שיש לאיגוד הערים, בכל הנוגע לפיקוח, ניטור ובקרה על תחנות הכוח, לרבות בהיבט הציבורי. אכן, לאיגודי הערים לאיכות הסביבה יש יכולת לתת מענה מקצועי מהיר ברמה המקומית, המשלים את יכולות הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה, ובכך לחזק את אמון הציבור בשמירה על האינטרס הציבורי של הגנת הסביבה ובריאות הציבור.
בשנים הקרובות אנו צפויים לשורה של תכניות ויוזמות להקמת מתקני תשתית בכל רחבי הארץ. דווקא בשל תנופת הפיתוח אותה מובילה הממשלה, יש לשמר את סמכויות הפיקוח של איגודי הערים לאיכות הסביבה. איגודים אלה, הם למעשה הגופים המקצועיים ברמה המקומית, אשר יכולים להשלים בצורה המיטבית את הפיקוח הממשלתי, ולפעול ביעילות למזעור ההשפעות הסביבתיות הצפויות של התכניות הארציות על הציבור המקומי.
אימוץ גישה זו היא למעשה הדרך הנכונה הן מהפן הסביבתי והן מהפן הציבורי, והיא זו שתוביל לחיזוק אמון הציבור בתקינותם של הליכים לקידום תשתיות לאומיות, ולחיסכון של זמן ומשאבים רבים הכרוכים במאבקים ציבוריים כנגד יוזמות כאלה.