אחרי שניתחנו את המטרה הראשית המוצהרת של המשרד להגנת הסביבה לביצוע הרפורמה בשוק הפסולת מסוכנת - צמצום הפער בשיעורי המיחזור ביחס לאירופה, והצגנו את הסוגיה של התשתית הלאומית לטיפול בפסולת מסוכנת במסגרת החברה לשירותי איכות סביבה רמת חובב, כתבה זו, השלישית בסדרה, תעסוק ביצוא פסולת מסוכנת.

רקע על יצוא פסולת מסוכנת: אמנת באזל ומדיניות הביניים

אחת המטרות של אמנת באזל העוסקת בפסולת מסוכנת, עליה חתומה גם מדינת ישראל, היא צמצום השינוע של פסולת מסוכנת בין מדינות. יחד עם זאת, האמנה מתירה לייצא פסולת מסוכנת בתנאים מסוימים, בינהם: רק למדינות מפותחות החתומות גם הן על האמנה, כאשר הטיפול המוצע בחו"ל סביבתי יותר מזה המוצע בארץ המוצא. בהתאם, המשרד להגנת הסביבה מחזיק במדיניות יצוא פסולת מסוכנת, אותה הוא מגדיר "מדיניות ביניים", שעודכנה לאחרונה בדצמבר 2014. בנוסף, כל משלוח של פסולת מסוכנת ליצוא, חייב ברשיון יצוא ואישור מנהל מאת המשרד להגנת הסביבה, המוודא בין השאר את העמידה בתנאי מדיניות הביניים.

מדיניות הביניים, שילבה בתוכה אלמנט של פיקוח מחירים, כשקבעה כי ניתן לייצא פסולת מסוכנת אורגנית מסוגים מסוימים, בכפוף לעקרונות אמנת באזל, רק במידה ומחיר הטיפול שלה על פי מחירון החברה לשירותי איכות סביבה, עולה על 2,400 ₪ לטון. משמע, גם אם במדינה אחרת יש טיפול סביבתי יותר (מיחזור או השבה) וזול יותר – לא ניתן להשתמש בו, תחת מגבלת מחיר הסף. המשרד להגנת הסביבה מצהיר במדיניות הביניים כי הוא רואה במשרפה של אקוסול ובחברה לשירותי איכות סביבה תשתית לאומית, ולכן מגן עליהם בפיקוח מחירים.

הבעיות סביב יצוא פסולת מסוכנת

בשנת 2014, בעקבות השבתה (מתוכננת מראש) של משרפת אקוסול למספר חודשים לצורך שדרוג, גדל השימוש ברישיונות ואישורי מנהל קיימים ליצוא פסולת מסוכנת ובטיפול במתקנים אחרים בישראל. לדברי החברה לשירותי איכות סביבה ואקוסול, כמויות הפסולות שיוצאו והפסולות שטופלו במתקנים אחרים בישראל פגעו קשות בהכנסותיהן, דבר שהוביל אותן להפסד. מנגד, יצרני הפסולת המסוכנת, המפעלים, דורשים כי השוק ייפתח לייצוא ללא פיקוח מחירים, על מנת לרסן את מחירי הטיפול באקוסול ובחברה לשירותי איכות סביבה.

לפי נתונים שהציג צוות העבודה של המשרד להגנת הסביבה, בשנת 2014, 5% מהפסולת המסוכנת בישראל יוצאה, בדומה לשיעורי הייצוא של מדינות שונות בעולם. כמות הפסולת המסוכנת המיוצרת בישראל עומדת על כ 320,000 טון בשנה.

צוות העבודה של המשרד להגנת הסביבה לגיבוש הרפורמה בתחום הפסולת המסוכנת, הצביע על כשלים נוספים במדיניות הייצוא הנוכחית, בין היתר על כך שהמרחק הגיאוגרפי והוצאות השינוע הגבוהות למדינות אירופה מעלות את מחירי היצוא של פסולת מסוכנת, ואף על פי כן, עבור סוגי פסולת מסוימים, עלות יצוא פסולת מסוכנת נמוכה משמעותית מהטיפול בישראל. לדברי משרפת אקוסול, הסיבה לפערי המחירים נובע מכך שמשרפות בחו"ל, נוהגות, בדומה לחברות התעופה, להעניק הנחות משמעותיות לטיפול בסוגי פסולות הנדרשות על ידם להשלמת פוטנציאל השריפה או השבחת תערובת הפסולות.

כשל נוסף שהעלה צוות העבודה נוגע לחשש ממחירי היצף: מתקני טיפול באירופה עלולים להציע ליצרני הפסולת בארץ טיפול במחירי הפסד לפרק זמן מסוים, בשל אינטרסים שונים, ובכך להקשות על מתקני הטיפול בישראל להתחרות.

הפתרון: פתיחת השוק ליצוא ללא פיקוח מחירים – אבל רק ב 2017

על פי ההמלצות שגיבש המשרד להגנת הסביבה, ישראל תתאים את המדיניות למה שמקובל במדינות אירופה: ייצוא לצורך טיפולי מיחזור והשבה בלבד ואיסור כללי על ייצוא לצורך סילוק והטמנה. בנוסף, כפי שהצגנו בשבוע שעבר, המשרד להגנת הסביבה מאמין כי יש היתכנות כלכלית לפעילות משרפה בישראל ולכן הוא לא רואה צורך להגן על אקוסול כתשתית לאומית ומציע להפריד אותה משירותי החברה לשירותי איכות סביבה. בנוסף, יוחל היטל פסולת מסוכנת על כל יצרני הפסולת המסוכנת, גם על הפסולת שהולכת ליצוא, על מנת לממן בצורה שוויונית את עלות אחזקת התשתית הלאומית הנדרשת.

הנימוק הנלווה להמלצות הנ"ל הוא הגדלת התחרותיות במשק והקטנת הכח המונופוליסטי של שוק היצרנים המקומיים. עם זאת, מאחר ועלויות השינוע לחו"ל מייקרות את היצוא של פסולת מסוכנת ביחס לטיפול בישראל, ממליץ צוות המשרד לא להתבסס רק על החשיפה לייצוא לשם הבטחת מחירים תחרותיים יותר, ולבחון את העמקת הפיקוח על מחירי הטיפול בכלל מתקני הטיפול בארץ. הוא מוסיף כי פתיחת השוק לייצוא יכולה להיעשות רק לאחר יישום תוכנית ההסדרה בכללותה,  כולל הסדרת התעריפים, מבנה הענף והיטל פסולת. לדברי הצוות, לאחר שתיושם התוכנית, יש לבצע את פתיחת השוק לייצוא בשלושה שלבים: 

מחברת טביב, המתמחה בין השאר ביצוא פסולת מסוכנת, מרחיבים: "יצוא פסולת חומ"ס מישראל למעשה כמעט ולא מתאפשר כיום. ההגבלות שהמשרד להגנת הסביבה מטיל על היצוא בתקופת הביניים גורמת לחיזוק המונופול הממשלתי (החברה לשירותי איכות סביבה) ולחיזוק התלות של יצרני הפסולת וכן של מתקני טיפול בפסולת במונופול, אשר מתחרים במונופול מצד אחד, אבל נשארים תלויים בו בטיפול בשאריות הטיפול הנוצרות אצלם ובפסולת החומ"ס שלהם. בנוסף, עצירת הפעילות גורמת להפרת סיכומים עם ספקי שירות באירופה והפרת האמון מולם מחד והפרת סיכומים עם לקוחות מאידך – נוצר מצב, שאם לא יתוקן באופן מידי, יוביל לקריסת מערך היצוא ולפגיעה במתקני הטיפול בישראל. שיקום מערך היצוא בעתיד ידרוש זמן רב מאוד ויתכן שלא יוכל כלל להשתקם לרמת יעילות המוכרת כיום."

------

הכתבות הקודמות בסדרה:

1. המטרה הראשית: השוואת שיעורי המיחזור וההשבה ביחס לאירופה
2. החברה לשירותי איכות סביבה ואקוסול: תשתית לאומית מול שוק חופשי

------

קישורים רלוונטיים:

1. מפת האינטרסים של שוק הטיפול בפסולת מסוכנת נחשפת, 10.5.2015
2. יריית הפתיחה בתחרות בשוק פסולת מסוכנת: מתקן ראשון עם אישור מנהל רוחבי, 10.5.2015
3. מדיניות ביניים ייצוא פסולת מסוכנת - דצמבר 2014 – המשרד להגנ"ס [pdf]
4. פסולת מסוכנת - עמוד ראשי infospot

------------

חברות לניהול וטיפול בפסולת מסוכנת: