בשבוע שעבר סיפרנו לכם על חלק מהבעיות של שוק הקומפוסט בישראל שכולל בין השאר היתר של משרד החקלאות לשימוש בפרש בעלי חיים גולמי בשדות חקלאיים. כעת אנחנו מציגים מחקר דעה שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Environment International, אשר בדק את ההשפעה של שימוש בבוצת שפכים ופרש בעלי חיים כדשן חקלאי על התפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה בעקבות נוכחות של שאריות תרופות וחיידקים בבוצה ובפרש בע"ח.
בוצת שפכים היא השארית המוצקה שנותרת לאחר הטיפול בשפכים והיא עשירה בנוטריינטים וחומר אורגני ולכן יכולה לשמש כחומר דשן חקלאי. באופן דומה, פרש בעלי חיים, שהוא בעצם זבל של הפרשות בעלי חיים, משמש גם הוא, כחומר דשן.
השימוש בבוצה ופרש בע"ח כדשן הוא פתרון סביבתי וכלכלי לצד פתרון נוסף הנהוג בעולם אך לא קיים בישראל - שריפה להפקת אנרגיה. פתרונות נוספים, לא סביבתיים, שהופכים לפחות שכיחים במדינות מתקדמות הם הזרמה לנחלים ולים והטמנה. הכדאיות הכלכלית של פתרון הדשן תלויה בין השאר בנהלים וההגבלות לגבי יישום החומר בשדות חקלאיים ובהנחיות לטיפול מקדים שכולל הסרת רעלים, מתכות כבדות, חיידקים צואתיים פתוגניים, שאריות של תרופות, הורמונים וכו'.
גם בבוצה של שפכים וגם בפרש בעלי חיים יש שאריות של תרופות, אנטיביוטיקה וחיידקים שהריכוז שלהם תלוי במקור ובסוג הטיפול המקדים שהם עוברים לפני יישומם כחומר דשן.
אחת הבעיות הרפואיות הבולטות של המאה ה – 21 היא התפתחות של זני חיידקים המגלים עמידות לאנטיביוטיקה, שגורמים לכך שהטיפול בהם כרוך בשימוש במינונים גבוהים יותר של אנטיביוטיקה וחוזר חלילה. תופעה זו הולכת ומחמירה כתוצאה מגידול באוכלוסיית העולם והתפתחות שרותי הרפואה במדינות מתפתחות שגורמים לשימוש מוגבר באנטיביוטיקה.
שימוש בבוצת שפכים או פרש בעלי חיים כדשן חקלאי ללא טיפול נאות להסרת שאריות אנטיביוטיקה וחיידקים מהווה מצע להתפתחות והתרבות של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה בקרקע החקלאית, מה שיכול להוביל (באופן בלתי ישיר) להתפתחות מחלות זיהומיות בבני אדם ובעלי חיים.
לכן, מטרת המחקר הייתה לבדוק את ההשפעות של השימוש בבוצה ובפרש בע"ח בקרקע חקלאית על התפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.
על מנת להשיג ממצאים רלוונטים לתנאים בעולם האמיתי, מחקר זה בוצע בשדות חקלאיים, על ידי חוקרים מ -3 מוסדות מחקר בסין. החוקרים השתמשו בכמויות ושילובים שונים של קרקע ודשן:
בוצעו סך הכל 8 טיפולים שונים שנבדקו על ידי החוקרים לאחר 10 חודשים לאיתור גנים העמידים לאנטיביוטיקה.
החוקרים מצאו כי בוצת שפכים ופרש לולים גרמו לגידול במספר הגנים העמידים לאנטיביוטיקה בקרקע. בהשוואה לקבוצת הביקורת (שהכילה כ 40 גנים עמידים לאנטיביוטיקה), ולקרקע שטופלה בדשנים כימיקלים (שהכילה מספר דומה), טיפול בפרש לולים ובוצת שפכים יותר מהכפילה את מספר הגנים העמידים לאנטיביוטיקה לכ - 100 גנים עמידים לאנטיביוטיקה.
בנוסף, החוקרים מצאו שהאפקט מתגבר עם כמות הדשן שפוזרה, מה שהוביל אותם להציע ערך סף של 0.45 טון בוצה לדונם שיכול להוות גבול בטוח לשימוש, מפני שרמה זו לא גרמה לעלייה משמעותית בתפוצת הגנים העמידים לאנטיביוטיקה.
על פי תוצאות המחקר שימוש ארוך טווח בבוצת שפכים ופרש בעלי חיים יכול לשנות את הרכב אוכלוסיות החיידקים בקרקע, ולגרום לעלייה בעמידות לאנטיביוטיקה. בכדי להפחית סיכון זה, החוקרים הציעו להשקיע מאמצים גדולים יותר בהסרת אנטיביוטיקה לפני הפיזור על קרקעות.
---------------
קישורים רלוונטיים