תעשייה אינה נימבי
בנגב מברכים על השגשוג של המועצה התעשייתית נאות חובב, וגם הבדואים רוצים להשתלב. גם במשרד להגנ"ס מעודדים פעילות של מפעלים בנגב ואומרים כי המפגע הסביבתי העיקרי בנגב הוא פסולת פיראטית, ולא תעשייה
  • מאת: מערכת infospot
  • פורסם בתאריך: 02/12/2019

בשבוע שעבר התקיים כנס נאות חובב לתעשייה וסביבה, שעמד בסימן 30 שנה למועצה התעשייתית נאות חובב. את הכנס פתחו עו"ד גדי אלפסי, ראש המועצה התעשייתית נאות חובב, ושר הפנים, אריה דרעי, כאשר סיפרו על תחילת דרכה של נאות חובב, שהוקמה כמועצה לפני 30 שנה, בתקופה בה דרעי היה בתחילת דרכו הפוליטית ושימש כשר הפנים, ואף חתם על צו ייסוד המועצה התעשייתית, לצד רה"מ המנוח, יצחק רבין.

אלפסי ודרעי הביעו תקווה שהמועצה, המפרנסת כ-11,000 עובדים ב-40 מפעלים שמייצאים בכ-4 מיליארד $ בשנה, תמשיך ותגדל ותתפתח.

תעשייה אינה נימבי

שורה של דוברים הציגו את דעתם על עתיד התעשייה בפארק והמשך פיתוחה. ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב, הנושקת לנאות חובב סיפר כי לפני 20 שנה הוא לקח חלק פעיל במאבק כנגד המפגעים הסביבתיים ברמת חובב, אבל כיום הוא מודה כי הקמת המועצה היא ברכה לנגב. לדבריו יש לשכפל את המודל של המועצה התעשייתית ולחזק את נאות חובב.

דורון הבהיר כי התועלת הגדולה של נאות חובב הוא 11,000 מקומות עבודה שהיא מספקת בפריפריה. לדבריו כל משרה שכזאת היא מאוד חשובה, וזה מחלחל למטה ומשפיע לא רק ברמת הפרנסה אלא בחינוך ועוד היבטים.

דורון הדגיש כי זו טעות תפיסתית לראות בתעשייה נימבי (NIMBY), וכי תעשייה אינה בעייתית מעצם העיסוק, אלא שצריך לקיים את תעשייה תחת הכללים הרלוונטיים עבורה.

לשלב את הבדואים בתעשייה

ד"ר מוחמד אלנאברי, ראש מועצת חורה לשעבר ומנכ"ל ינאביע, התייחס לאי מימוש הפוטנציאל התעסוקתי של המגזר הבדואי, המהווה כ-40% מהאוכלוסייה באזור, שאינה משולבת כמעט בתעשייה הכימית בהעסקה ישירה.

לדבריו בהיעדר אופק של פרנסה לבדואים, חלקם פונים לפשע ויוצרים מרחב עוין לכולם. אלנאברי הוסיף כי מדובר באתגר לאומי, שיש להתמודד איתו כעת. לדבריו על התעשייה בדרום להציב יעד העסקה של הבדואים לעוד עשור – שיהיה דומה לחלק שלהם באוכלוסייה בדרום.

המדינה צריכה לעודד תעשייה

משה גאון, בעלים ויו"ר גאון אחזקות בע"מ, בעלים של מפעל צינורות המזרח התיכון הנמצאים בעיצומו של תהליך העתקת מפעל החברה מצריפין למועצה תעשייתית נאות חובב בהשקעה של 220 מיליון ₪, אמר כי הקמת מפעל בישראל כיום זה שיגעון כיוון שמדובר בסיכון גדול, עם השקעות עצמיות וללא ביטחונות להצלחה.

גאון הוסיף, כי על המדינה להעדיף תעשייה שמייצרת פרנסה איכותית וכוח כלכלי על פני יבוא, בדומה למדיניות של המדינות החזקות בעולם (ארה"ב, סין ואירופה). בהתאם, על המדינה להטיל היטלים על יבוא במקומות הרלוונטיים, על מנת לסייע למפעלים קיימים. כל מפעל שייסגר בארץ, יותיר רק אפשרות של יבוא ולא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור, אומר גאון.

עד היום הושקע 120 מיליון ₪ בהעתקת המפעל ועוד 100 מיליון ₪ צפויים להיות מושקעים בשנה הקרובה כדי לסיים את ההקמה עם הטכנולוגיה הכי מתקדמת בתחום ולהגדיל את כושר הייצור, גילה גאון. המפעל יספק עשרות משרות חדשות בדרום וכבר היום עובדים חדשים מהדרום מוסעים כל בוקר לרמלה כדי להכשיר אותם לעבודה.

בעיה של עודף רגולציה וגיוס עובדים

מנכ"ל משרד הכלכלה, שי רינסקי, הסכים עם מרבית דבריו של גאון, אך הזכיר כי הצד השני של היטלים על יבוא הוא יוקר המחייה ולכן יש למצוא את האיזון ביניהם. לדבריו הבעיות המרכזיות של התעשייה בישראל הן עודף רגולציה וגיוס עובדים.

לגבי גיוס עובדים, רינסקי הסביר כי התעשייה והמשק זקוקים לבדואים, משום שיש מחסור בעובדים לתעשייה. לדבריו במשרד הכלכלה מסייעים בהכשרות עובדים לתעשייה, למשל מפעל סודה סטרים שמעסיק המון בדואים במפעל החדש שהוקם ליד רהט, בין השאר בזכות תמיכת המשרד.

חל שינוי בתחום הסביבתי בנאות חובב

בלהה גבעון, מנהלת עמותת נגב בר קיימא, סיפרה כי בעשור האחרון חל שינוי דרמטי בנאות חובב בתחום הסביבתי. לדבריה לפני 20-30 שנה היא הובילה מאבקים נגד רמת חובב, ובשנת 2001–2003 חשבו בעמותה מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב מאחר והמאבקים לא הועילו.

לדבריה הוקמו פורומים משותפים עם תושבים ומפעלים. גבעון מוסיפה כי נציגי התושבים הם בעלי רקע מדעי ויכולים להעיד שחל שינוי אמיתי, ואנשי הנגב מרגישים זאת מדי יום בבאר שבע, עומר, ירוחם וגם בשכונות הבדואיות מסביב.

לעודד תעשייה ירוקה

לעומת העמדה שהציגה בלהה גבעון, יעל כהן פארן, סגנית יו"ר התנועה הירוקה, טענה כי שינוי שם (מרמת חובב - לנאות חובב וממכתשים אגן – ל'אדמה') לא עושה את ההבדל. לדבריה אמנם חל שיפור גדול אך זה לא מעיד שהמצב כיום טוב. לדבריה התעשייה במקום עדיין מזהמת ולא בריאה לתושבים, לבדואים ולישובים הסמוכים, ואינה פעילות מקיימת.

פארן הוסיפה כי נאות חובב מגבילה את ההתפתחות של אזורים נרחבים בנגב כולל באר שבע וכי ברור שצריך מקורות תעסוקה, אך יש להקים מפעלים של אנרגיה מתחדשת וקלינטק ואין מקום לתעשייה מזהמת במדינת ישראל הקטנה והצפופה עם 17 מיליון איש ב- 2040.

דבריה של יעל כהן פארן גרמו לדוברים האחרים בפאנל בו השתתפה להגיב.

ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב, הנושקת לנאות חובב הוסיף כי אם לא רוצים את התעשייה בנאות חובב, אפשר להפסיק להשתמש בתרופות (המיוצרות במפעל טבע), תוצרת חקלאית (המיוצרת בזכות חומרי ההדברה של מפעל אדמה) וכו'.

לדבריו, נאות חובב היא דוגמא טובה למה שצריך להיות, וחזר על דבריו כי התעשייה אינה נימבי. דורון הוסיף כי נאות חובב תורמת לנגב הרבה יותר מעיר הבה"דים, ללא ספק. לדבריו, יש לשכפל את המודל המוצלח של המועצה התעשייתית גם באזור התעשייה באורון, באפעה וברותם.

לא עוד מפעל בסין, אלא בישראל

גיא סמט, מנכ"ל המשרד להגנ"ס, שימש בעבר כמנהל מחוז דרום במשרד להגנת הסביבה ולכן מכיר היטב את הנושא. לדבריו, ברור שנעשה בנאות חובב שינוי משמעותי, אלא שיש עוד עבודה.

למשל, יש לסיים את תהליך

להמשך קריאת הכתבה המלאה