בשבוע שעבר הבאנו את חלקו הראשון של ראיון שקיימנו עם גיא סמט, סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנ"ס, שעסק באסטרטגיה החדשה של המשרד להגנת הסביבה לפסולת עירונית במסגרתה המשרד יתמוך ויעודד הקמה ושדרוג של מתקני מיון פסולת אזוריים, מתקני טיפול ביולוגי בפסולת אורגנית וגם מתקני השבה (שריפת פסולת לאנרגיה), כל זאת במטרה להפחית את הטמנת הפסולת ולהעלות את שיעור המיחזור. 

השבוע אנחנו מביאים את חלקו השני של הראיון עם סמט, שעוסק בתחומים של פסולת אריזות, פסולת אלקטרונית, פסולת בניין, יחסי העבודה עם השלטון המקומי ועוד. הנה הדברים.

המשרד להגנ"ס קובע בפועל את מדיניות הפסולת של הרשויות המקומיות – הפרדה במקור של פסולת אורגנית, מתקני קצה, פחים כתומים לאריזות, טיפול בפסולת בניין ועוד. אם הרשות לא עומדת ביעדים שהציב המשרד - מוטלים עליה סנקציות ועיצומים כספיים. מצד שני, המשרד אוסף אליו חלק משמעותי מהתקציב המיועד ליישום המדיניות, בדמות כספי היטל ההטמנה וקובע את אופן חלוקת התקציב וגם מנצל חלק מהכסף למטרות אחרות (באופן חוקי). האם אתה מבין את התסכול של הרשויות המקומיות?

זה נכון שיש חוקים סביבתיים המטילים אחריות על הרשויות המקומיות, אך לעתים נדמה לי ששוכחים שחלק מהתפקיד של הרשויות המקומיות הוא פינוי אשפה ובעולם המודרני זה לא רק פינוי, אלא גם מיחזור. אגב, לעניין היטל ההטמנה וקרן הניקיון, ברוב מדינות העולם, כספי היטל ההטמנה מגיעים למשרד האוצר ולא למשרד להגנ"ס. אני מסכים שיש מה לשפר בהתנהלות הקרן, אבל אין סיבה לתסכול עמוק. כל אחד צריך לזכור מה התפקיד שלו ולבצע אותו על הצד הטוב ביותר, וחלק מהתפקיד של השלטון המקומי זה לתת שירותי מיחזור ולא רק להיפטר מהאשפה. זאת הגישה בעולם המערבי.

הממונה על ההגבלים העסקיים התייחסה לאחרונה בחוות דעתה, על חידוש הפטור של תאגיד המיחזור תמיר, לפתיחת שוק האריזות לתחרות. איפה זה עומד?

הממונה על ההגבלים העסקיים קיבלה את העמדה שלנו שאומרת שצריך להמתין עם פתיחת שוק האריזות לתחרות עוד קצת. אגב, במדינות רבות באירופה קיים מונופול ואין המון דוגמאות למקומות בהם יש תחרות אמיתית בשוק האריזות.

מצד שני, אני מסכים עם עמדת הממונה על ההגבלים העסקיים וחושב ששוק פסולת האריזות צריך להיפתח לתחרות ושתהיה לזה השפעה חיובית. אנחנו התחייבנו שבמהלך השנה נמצא מודל לניהול התחרות, בין השאר על מנת לפתור את בעיית האיזון בין ההכנסות מהיבואנים/יצרנים וההוצאות ברשויות המקומיות ולמנוע מצב של cherry picking בו הרשויות הקטנות והחלשות לא זוכות למענה, ואנחנו עובדים על זה. זה לא פשוט, יש פה קושי אמיתי שמצריך הסדרה רגולטורית.

בינתיים, בהתאם לתנאים החדשים שהצבנו לתמיר הם פורשים פחים כתומים ל-1.8 מיליון בתי אב, מהלך שיוכל לסייע לפתוח את השוק לתחרות בהמשך, כי תהיה כבר תשתית אצירה ואיסוף, המהווה חלק משמעותי בהוצאות ההתקשרות עם רשות מקומית.

המשרד להגנ"ס, יחד עם משרד הפנים, מעודד הקמה של אשכולות של רשויות מקומיות לטובת מתן מענה מרוכז לנושאי איכות סביבה ובפרט פסולת. לצד הישגים ניכרים בחלק מהאשכולות, יש רשויות שלא מעוניינות להצטרף לאשכולות מסיבות שונות, והן טוענות כי הן נפגעות משום שקשה להן לקבל את החלק היחסי שלהן בתקציב המופנה ברובו לאשכולות. מה דעתך?

אנחנו לא כופים על אף רשות להצטרף לאשכולות. אבל כן, נתנו תמיכה לאשכולות כי היה לנו חשוב שהם יקומו כחלק מהאסטרטגיה הכוללת שלנו לענף הפסולת. אנחנו חושבים שבשביל להקים מתקני קצה לטיפול בפסולת צריך להתקשר עם גורם מרכזי אחד שאחראי על אספקת זרם הפסולת וזה הרשויות המקומיות. אם כל רשות פועלת בנפרד, זה מסבך מאוד את התהליך, אם הן מאוחדות בתחום הפסולת, זה הרבה יותר ישים ובנוסף מקנה יתרונות נוספים, בפרט בפריפריה.

במקביל, אנחנו תומכים גם ברשויות מקומיות עצמאיות, למשל בתוכנית התמריצים להעלאת שיעור המיחזור. אך עמדתי היא כי אין לתמוך בשדרוג תשתית הפחים ומערך הפינוי הסטנדרטי ברשות מקומית בודדת, אם אין לצד זה תועלת נוספת – למשל כמו התועלת האסטרטגית שמגיעה עם התמיכה באשכולות, שמאפשר התאגדות לטובת הבטחת זרם פסולת להקמת מתקן קצה אזורי.

בקרוב יצטרכו 2 תאגידי המיחזור המוכרים לפסולת אלקטרונית להגיש בקשה לחידוש תקופת ההכרה. האם המשרד להגנ"ס מתכוון לעשות שינויים במתווה ההפעלה של הגופים המוכרים?

ממש בימים אלה אנחנו מפרסמים להערות הציבור את התנאים החדשים להגשת בקשה להכרה בגוף מוכר לעניין יישום חוק פסולת אלקטרונית. אחד השינויים המרכזיים הוא הדגש על הרשויות המקומיות והתושבים. אני רוצה שהציבור ירגיש את חוק פסולת אלקטרונית.

עד היום, באופן טבעי, הגופים המוכרים שמו דגש על ההכנסות שלהם והתמקדו בהתקשרות עם יבואנים ויצרנים של מוצרים אלקטרונים שהם המממנים של הגוף המוכר. מה שהגופים המוכרים פחות עשו זה לתת מענה לאיסוף וטיפול בפסולת אלקטרונית 'קטנה' בבית הלקוח – מחשבים, מסכים, מאווררים, טוסטרים, קומקומים חשמליים וכו'. ואני רוצה שיהיה איסוף נגיש של זרם זה שהוא חלק מהותי בחוקי אחריות יצרן הוא הערך החינוכי-שיתופי של הציבור, ובחוק פסולת אלקטרונית זה לא מורגש כרגע.

אני רוצה שהבקשות החדשות שיוגשו ייתנו מענה והתייחסות לשלטון המקומי ולכספים שהם יעבירו לשלטון המקומי לטובת טיפול בפסולת האלקטרונית של התושבים. אגב, ההגשה לקבלת הכרה לא מוגבלת רק לגופי המוכרים כיום – אקומיוניטי, ומ.א.י אלא לכל מי שרוצה ועומד בכללים.

חוקי אחריות יצרן מורחבת בפסולת אריזות ופסולת אלקטרונית מבוססים על מימון של מערך האיסוף, המיון והמיחזור של הפסולת על ידי היבואנים והיצרנים. יש עדיין מאות רבות ואולי אלפים של יבואנים ויצרנים שלא התקשרו עם גוף מוכר, כך שאלה שכן התקשרו, סוחבים על גבם את נטל יישום החוק באופן בלעדי שפוגע בתחרותיות שלהם. נראה שהפתרון נמצא באופן בלעדי בידי המשרד להגנ"ס – אכיפה. המשרד אמנם מבצע מעת לעת מבצעי אכיפה, אך נדמה שזה רק מגרד את פני השטח, כי כמות המפרים גדולה בעשרות מונים. מה דעתך?

אני מודה שיש צדק בטענה שאנחנו לא עושים מספיק אכיפה. אלא שאנחנו אוכפים בהתאם ליכולות שיש בידינו ואכפנו ב-2017 יותר מאשר בשנים קודמות, כלומר יש עלייה, וזה מורגש גם במספר  היבואנים/יצרנים המתקשרים עם הגופים המוכרזים מדי שנה. האם זה בקצב ובהיקף משביע רצון? לא. אך זה בהתאם למשאבים העומדים לרשותנו.

להמחשה, ליישום חוק השקיות לא קיבלנו תקנים לעובדים חדשים לשם טיפול בחוק, ולכן יש דברים שלצערי אנחנו לא מצליחים להגיע אליהם. חלק מזה זה כמות האכיפה.

המתווה של חוק פסולת בניין החדש שהמשרד מקדם השתנה לאחרונה והוחלט להטיל את האחריות לפינוי הפסולת על יצרן הפסולת ולא על הרשויות המקומיות. אלא שגם כיום האחריות מוטלת על יצרן הפסולת. אם כן, מה השינוי המהותי בחוק החדש?

השינוי הגדול שהצעת החוק החדשה עושה, הוא לייצר התקשרות ישירה בין יצרן הפסולת לבין אתר הפסולת, במקום המצב כיום בו יצרן הפסולת מתקשר לרוב עם מוביל הפסולת שמקבל ממנו תשלום בגין כל שרשרת הערך העתידית: הצבת המכולה, ההובלה, היטל ההטמנה ודמי הטיפול באתר הפסולת.

מכיוון שיש המון מובילי פסולת בניין, קשה לנו לפקח עליהם. תוסיף לזה שהם מקבלים תשלום עבור פעולות שלא הם מבצעים, אלא אמורים להעביר הלאה, כך שיש להם תמריץ להשליך את פסולת הבניין בשטח פתוח ולשמור אצלם בכיס את הכספים שהיו אמורים להעביר הלאה לאתר הטיפול, היטל ההטמנה וכו'.

במצב החדש המוצע, המוביל יקבל תשלום רק בגין רכיב ההובלה, כך שאנחנו מצמצמים משמעותית את התמריץ שיש לו להשליך את הפסולת בצד הדרך, ומנגד יצרן הפסולת יתקשר עם אתר פסולת מוכר, שיהיה תחת פיקוח הדוק שלנו, כי נוכל לפקח ביעילות מוגברת על מספר מצומצם של אתרי פסולת מאשר על מאות מובילי פסולת.

תחת תחום אחריותך נמצאים איגודי הערים לאיכות סביבה והיחידות הסביבתיות ברשויות המקומיות שתקציבן כמעט הוכפל פי 3 בשנת 2018. ברכות על ההישג התקציבי. אך רבות מהיחידות הסביבתיות טוענות כי מעמדן ברשות המקומית חלש, ולכן הן מתקשות לבצע את תפקידן. כפתרון הן מציעות לקדם חקיקה שתעגן את סמכותן. מה דעתך?

אני פסימי לגבי היכולת של המשרד להגנ"ס לקדם חקיקה שתעגן את הסכמות של היחידות הסביבתיות. יש לזה המון מתנגדים, בין השאר משרד הפנים וגם בתוך השלטון המקומי. הרי אין בעל תפקיד ברשות המקומית שלא היה רוצה שיהיה חוק שיעגן את סמכויות התפקיד שלו. אז נכון שיש כמה תפקידים שכן מקבלים הגנה בדמות חקיקה, כמו המהנדס או הווטרינר העירוני וכו', אך גם אם זה מוצדק שתהיה הגנה דומה על היחידה הסביבתית, במאזן הכוחות כיום, אני לא חושב שזה ישים.

בינתיים, האחריות לכך שהיחידה הסביבתית תהיה גורם דומיננטי מוטלת על ראש היחידה הסביבתית, בדומה למחלקות אחרות ברשות המקומית. יש מקומות שזה יותר מצליח ויש פחות.

חשוב לזכור שלא היה פשוט להביא את התוספת התקציבית שציינת. מדובר בגידול דרמטי ואני שמח שהצלחנו בכך. זה מהווה הצהרה משמעותית שאנחנו מרחיבים ומחזקים את הפעילות של היחידות הסביבתיות ואנחנו מצפים לראות את התפוקות בהתאם.

לקריאת החלק הראשון של הראיון עם גיא סמט - לחץ כאן

-------------

כתבות רלוונטיות לנושא:

1. ראיון עם גיא סמט | סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנ"ס, 27.03.2018
2. התקציב אושר. 4 מיליארד ₪ למתקני תשתית פסולת, 07.01.2018
3. בעשור הקרוב יוקמו מתקני השבה בסכום של 3 מיליארד ₪, 4.01.2018
4. מה מתכנן המשרד להגנ"ס לענף הפסולת העירונית? 23.05.2017
5. מדיניות מעודכנת לפסולת עירונית, 23.02.2017
6. המשרד להגנ"ס: קרן הניקיון לא תהיה מוטה להפרדה במקור, 05.12.2016
7. ראיון עם איש המקצוע הבכיר בישראל בתחום הפסולת, 20.11.2016
8. מידע נוסף על פסולת עירונית ביתית | infospot

--------

חברות לטיפול בפסולת עירונית