היא ממלאת את אחד התפקידים המורכבים ביותר בשירות הציבורי, ובוודאי במשרד להגנת הסביבה. כמעט כל קונפליקט סביבתי שמקבל הד ציבורי נמצא תחת אחריותה בנוסף לעשרות סוגיות סביבתיות שלא הגיעו לכותרות, אך בעלות השפעה ניכרת על איכות חייהם של תושבים ועל עתידם של ענפי התעשייה, אנרגיה, תחבורה, ועוד.
ראיון צפוף עם שולי נזר, סמנכ"לית בכירה לתעשיות במשרד להגנת הסביבה, לקראת כנס "סביבה 2050".
מסלול קריירה | שולי נזר, לטובת הקוראים שלא מכירים אותך, תוכלי לפרט את המסלול שעשית עד שהגעת לתפקיד סמנכ"לית תעשיות במשרד להגנ"ס?
לאחר שסיימתי את לימודי התואר הראשון בהנדסה כימית באוניברסיטת בן גוריון, התלבטתי כמו סטודנטים נוספים, האם להשתלב בשירות הציבורי או בתעשייה הכימית. בפרספקטיבה של שני עשורים במשרד להגנת הסביבה, אני מרגישה כי בחירה זו הביאה אותי לקריירה עם עשיה משמעותית, אשר נתנה לי אפשרות להוביל שינוי אמיתי באיכות החיים, בבריאות, ובבטיחות של כולנו.
התחלתי לעבוד במשרד להגנת הסביבה בשנת 95'. בתחילה מילאתי תפקידי שטח ודי מהר התקדמתי לתפקידים בכירים יותר; מנהלת פרויקטים ועוזרת סמנכ"ל תעשיות ולאחר מכן ראש אגף איכות אוויר. כמנהלת אגף איכות אוויר הובלתי למעשה את הקמת התשתית החוקית והמקצועית שמשמשת לפעילות המשרד להגנת הסביבה בתחום איכות אוויר עד היום ופיתחתי כלים ואמצעים, כמו יכולות ניטור וחיזוי זיהום אוויר, ברמה הגבוהה ביותר, שמאפשרים למשרד לקדם את צמצום זיהום האוויר בארץ באופן מקצועי ויעיל.
בשנת 2010 מוניתי לתפקיד סמנכ"לית בכירה לתעשיות ורישוי . באשכול תעשיות 7 אגפים (איכות אוויר ושינוי אקלים, חומרים מסוכנים, שפכי תעשייה וקרקעות מזוהמות, תחבורה, רישוי עסקים, חירום ואסבסט) כ-80 עובדים ותקציב של כ500 מאות מיליוני ₪. חשוב להדגיש שהאשכול לא אחראי רק על רגולציה, אלא גם על ביצוע פרויקטים בקנה מידה גדול כמו שיקום הקרקעות המזוהמות בבסיסי צה"ל ותע"ש או פרויקט ניקוי קרקעות הגליל המערבי מאסבסט – פרויקטים מורכבים בהיקף של מאות מיליוני ₪.
בנוסף אני עומדת בראש מערך החירום והכוננות של המשרד להגנת הסביבה שמטפל במאות אירועים , בעיקר אירועי חומרים מסוכנים, מדי שנה בשיתוף עם המשטרה, כב"ה, פקע"ר ושאר כוחות החירום.
במהלך עבודתי במשרד השלמתי תואר שני בהנדסת סביבה באוניברסיטת בן גוריון וכן תואר נוסף במדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד בארה"ב.
חקיקה סביבתית | "המשרד להגנ"ס צריך לעשות חשבון נפש כי החקיקה הסביבתית לא תמיד ברורה וישימה" אמר המשנה ליועמ"ש (אבי ליכט שבינתיים התפטר) בכנס בתחילת השנה, והוסיף כי "הממשלה מנסה להחזיר את האיזון שהופר. המשרד להגנ"ס הוא חלק מקבוצה, בה הסביבה היא רק אחד מהשיקולים". האם המשרד להגנ"ס הרחיק לכת בחקיקה סביבתית בעשור האחרון?
בכדי לענות על השאלה, אתן קצת רקע. הקו המנחה של המשרד להגנ"ס בהיבט של רגולציה על תעשייה הוא יישום הרגולציה האירופית ובעיקר הדירקטיבה IED - Industrial Emissions Directive שבמרכזה העיקרון של יישום טכנולוגיה מיטבית זמינה BAT תחת התנאי שהיא ישימה כלכלית. זו המדיניות העקבית שמנחה אותנו כעשור.
לרישוי הסביבתי שני היבטים מרכזיים:
למעט בתחום של מניעת זיהום אוויר בו רמת הדרישות והיישום בתעשיה היא ברמה האירופאית המתקדמת ביותר, בשאר התחומים יש עדיין פערים שחשוב לסגור: חומרים מסוכנים, שפכים תעשייתיים, קרקעות מזוהמות ועוד.
רצינו לצמצם את הפער מול הרגולציה האירופית באמצעות חקיקה של חוק רישוי משולב בדומה לדירקטיבת IED, דבר שלא צלח, ולכן אנו ממשיכים בעבודה אינטנסיבית לצמצום אותם פערים שציינתי ברגולציה הסביבתית וזאת בהתבסס על החוקים ומערכת ההיתרים והרישיונות הקיימים. אני בהחלט חושבת שיהיה קושי בדרך זו להשיג את השיפורים בהיבט של אופן יישום הרגולציה, קושי להגיע לא רק לתקנים והדרישות האירופאיות, אלא גם לאופן בו האירופים מצמצמים בירוקרטיה ונותנים ודאות טובה יותר לעסקים.
האם הלכנו רחוק מדי עם החקיקה הסביבתית? בהחלט צריך לקחת בחשבון את הנטל הבירוקרטי לפשט את הדרישות, להוריד עומס כמו דיווחים רבים או מיותרים ולחשוב גם על העסק הקטן שצריך לעמוד בדרישות של גורמים רבים. יחד עם זאת התקינה הסביבתית לא צריכה ללכת לאחור ברמת ההגנה שהיא נותנת לציבור. אין סתירה להשקפתי בין הדברים וזה לגמרי בר ביצוע.
בהתאם לכך, אחת המשימות המרכזיות שלנו בשנים האחרונות, זה טיוב הליכי רגולציה במטרה לתת לתעשייה יותר וודאות, יותר פשטות. אנחנו יודעים שיש היום בירוקרטיה מיותרת, עודפת, עם הכבדות לא הכרחיות. הנושא הזה לא היה במרכז תשומת הלב שלנו ובתוכניות העבודה לפני 3-4 שנים והיום הוא יעד מרכזי עם מחויבות ממשית של צוות האשכול.
יש כבר כמה הצלחות. לדוגמא, בתחום הפסולת המסוכנת זיהינו הכבדה בירוקרטית – אישורי מנהל שיצרני הפסולת המסוכנת, המפעלים, נדרשו לקבל על העברת פסולת מסוכנת למתקן טיפול. במקום הוצאת אישור או היתר לכל העברת סוג פסולת אנו דורשים היתר ממתקני הטיפול שקולטים את הפסולת המסוכנת. זה הביא לכך שמ 1,196 אישורי מנהל בשנת 2013 הגענו ל 92 אישורים בלבד בשנת 2017 והקלנו באופן משמעותי על המפעלים. זו דוגמא אחת מני רבות של פעילות שנעשית באשכול שכל יעודה טיוב והפחתת נטל בירוקרטי.
מה היעדים העיקריים של אשכול תעשיות לשנת 2019?
בתחום האוויר, אנחנו בוחנים יחד עם משרד האוצר מהלך של תיקון התקנות העוסקות בתשלום אגרות היתר פליטה לאוויר והחלה של היטל פליטה על מזהמי אוויר הנפלטים לסביבה.
לגבי אגרת היתר הפליטה, מדובר באגרת רישוי בגובה של מאות אלפי ₪ שיכולה להגיע גם למיליון ₪ ויותר, שכ- 150 מפעלים נדרשים לשלם לצורך קבלת היתר הפליטה לאוויר. לאחר שהשלמנו את הסבב הראשון של מתן היתרי פליטה לאוויר, שנמשך 7 שנים, ולקראת התחלת הסבב השני, עשינו תהליך של סיכום והפקת לקחים יחד עם בעלי העניין השונים. גילינו שיש הטיות לא מוצדקות בשל אופן חישוב האגרה ואנחנו בוחנים דרכים שונות כיצד לפתור זאת במטרה להפחית את האגרה באותם מקומות.
במקביל, חוק אוויר נקי מחייב את המשרד להגנ"ס לקבוע תקנות להטלת היטל פליטה. בשונה מאגרת הרישוי שמטרתה לכסות הוצאות רישוי ופיקוח, מטרת היטל הפליטה לעודד מפעלים ליישם פתרונות וטכנולוגיות להפחתת פליטות, היות והם ישלמו עבור כל טון פליטה שמותרת להם. בנוסף, ההיטל אמור להפנים את העלויות החיצוניות (הנזק) שגורמות הפליטות המותרות ולפצות עליהן.
כאמור אנחנו בוחנים את שני הדברים (הטלת היטל פליטה ושינוי אופן חישוב אגרת היתר הפליטה) יחד עם משרד האוצר. אנחנו רוצים לסיים השנה את גיבוש המתווה ותיקון החקיקה התואם.
עוד בתחום האוויר, אנחנו נגיש לוועדת הפנים והגנ"ס בכנסת הבאה המלצות לתיקון של ערכי איכות אוויר. בחנו את הנושא במהלך 2018 ואנחנו רוצים לגבש את התקנות בשיתוף עם כל בעלי העניין. זה תהליך שייחל בסוף 2019.
בתחום החומרים מסוכנים, קיים פער משמעותי מול אירופה משום שמפעלים בישראל לא נדרשים לבצע תהליך ניהול סיכונים של חומרים מסוכנים. כבר מספר שנים אנו לומדים את הנושא יחד עם התעשייה בארץ ובחו"ל והתייעצות עם רגולטורים מקבילים בחו"ל.
התוצר הראשון של תהליך הלמידה הוא מדריכים מקצועיים המיועדים לתעשייה. ב 2019 נתחיל ביישום מדיניות ניהול הסיכונים במספר מפעלים בחיפה, ונסיים את תהליך ההתייעצות עם בעלי העניין על אופן יישום המדיניות הרשמית. אנחנו משוכנעים שיישום של ניהול סיכונים לחומרים מסוכנים יביא לירידה באירועי החומ"ס בישראל וישפר את בטיחות וביטחון האוכלוסייה ועובדי המפעלים עצמם. בדומה להישגים שהביא איתו ניהול הסיכונים של חומ"ס לאירופה.
יש יעדים נוספים חשובים בתחומים של חומרים מסוכנים, פסולת מסוכנת, קרקעות מזוהמות, מיגון מתקנים של חומרים מסוכנים מרעידות אדמה וממתקפות סייבר, ולכל שאר האגפים באשכול תעשיות, אך הזמן קצר ואולי נוכל להרחיב על כך בפעם אחרת.
זיהום אוויר מתחבורה | המשרד להגנ"ס מוביל בשנתיים האחרונות תוכנית לצמצום זיהום האוויר מתחבורה, עם דגש על רכבי דיזל מזהמים. האם כבר ניתן לזהות שיפור באיכות האוויר הנמדדת במרכזי הערים ובפרט בחיפה?
כן. אנחנו מזהים ירידה בזיהום האוויר מתחבורה בכל הארץ, וזאת למרות שיש יותר רכבים שנעים על הכבישים ויותר עומס ופקקים שאמורים להגביר את זיהום האוויר מתחבורה. כלומר, לא רק שאנו מקזזים את הגידול בזיהום האוויר שהיה אמור להיות ביחס למצב 'עסקים כרגיל' בשל הגידול בנסועה, אלא גם אנו מצליחים להפחית את זיהום האוויר באופן אבסולוטי.
את הירידה בזיהום אוויר בתחבורה אנו רואים בהפחתה של מספר אחוזים מדי שנה של תחמוצות חנקן [NOx] שהם מזהם טיפוסי לתחבורה.
בחיפה, אנחנו מתחילים לראות הפחתה של ריכוזי הפיח [black carbon] שהוא מזהם טיפוסי לרכבי דיזל שבהם אנו מתמקדים. אגב, מנגנון הניטור של הפיח לא היה קיים קודם והכנסנו אותו במיוחד בכדי לבחון את ההפחתה בזיהום אוויר מרכבי דיזל.
התקרבות הבנייה העירונית למפעלים | ישראל הולכת ומצטופפת. לא מזמן דיווחנו על מפעל ליד עתלית שסגר פס ייצור בשל העלות הגבוהה של יישום דרישות המשרד להגנ"ס שנבעו בין השאר מהתקרבות הבנייה העירונית לשטח המפעל. המועצה הלאומית לכלכלה הזמינה דו"ח מ'מקינזי' שיבחן פתרונות למתחם בז"ן, שגם בו חלק מהבעיות נובעות מהתקרבות הבנייה העירונית. לאחרונה גם הייתה פסיקת בית משפט בנושא זה בהקשר של שכונה חדשה באשדוד.
מה דעתך על הנושא? האם אין הצדקה להקמת קרן ממשלתית שתממן העתקת מפעלים או התקנת אמצעי הפחתת פליטות במקרים כאלה?
תעשייה כבדה צריכה להיות באזור תעשייה שמיועד לתעשייה כבדה ולא בסמיכות לרצפטורים ציבוריים. לתעשייה כבדה יש את הצרכים שלה והמאפיינים שלה. למפעל קשה מאוד לעבוד ולגדול כשהוא צמוד לקניון או בתי מגורים.
ב-2018 התקבלה החלטת ממשלה לפיה משרד הכלכלה יחד עם המשרד להגנ"ס יגדיר וימפה את סוגי התעשייה הרלוונטיים והצרכים שלהם ויקדם אזורי תעשיה ייעודיים. הממשלה מבינה את הצורך.
מי יממן מעבר של מפעלים קיימים אל אזורי תעשייה ייעודיים, בשל הבנייה העירונית שהתקרבה אליהם? שאלה ראויה. אני יכולה לומר שמבחינה סביבתית זה חיוני.
אגב, ראית את הדו"ח של מקינזי על מתחם בז"ן? מדוע לא מפרסמים אותו?
ראיתי טיוטה שלו, אך עדיין אין מסמך סופי מכיוון שזה עדיין נמצא בעבודה ולכן הוא לא התפרסם עד כה. המשרד להגנ"ס מימן חלק מהעבודה וסייע היכן שנתבקש, אך הגורם שמרכז את העבודה זו המועצה הלאומית לכלכלה. אני, באופן אישי, חושבת שאת המסקנות צריך לפרסם ברגע שהדוח יהיה מוכן.
אגב, עיקר הסוגיות בדוח אינן סביבתיות, וגם המסקנות אינן כאלה, אלא יותר התמקדות בתשתיות הדלק, משק הדלק והאנרגיה והצרכים של מדינת ישראל בהיבטים אלה.
איזה עצה היית נותנת למנהלי איכות סביבה במפעל, ליישום מוצלח של הרגולציה הסביבתית?
לדעתי, הרבה מפעלים שוגים בכך שהם מגיבים לרגולציה במקום להקדים אותה וליזום. כלומר, ממתינים שהרגולטור יפקח ויציב דרישות ורק אז מבצעים.
מפעלים צריכים להבין שהמודעות הציבורית והתקשורתית לנושאי איכות הסביבה גדלה בשנים האחרונות. לכן הממשק שיש למפעל עם הקהילה הסובבת אותו הופך להיות יותר ויותר משמעותי. מפעל שלא מצליח לשכנע את הקהילה שסביבו שהוא עושה את כל מה שניתן בשביל לשמור על בריאות ובטיחות הקהילה, יחווה קשיים בשל כך.
הדרך לשכנע את הקהילה, היא לקחת אחריות, ליזום, ולהקדים את הרגולציה ובמקביל לייצר שיח משמעותי ואמון עם הקהילה שמסביב.
קישור לחלק השני של הראיון עם שולי נזר העוסק בפסולת מסוכנת, קרקעות מזוהמות, חיבור מפעלים לגז טבעי, תמיכה ממשלתית ביישום פתרונות קלינטק בתעשייה ועוד
חברות לטיפול בפסולת מסוכנת: