בשבוע שעבר התקיים כנס תעשיית המיחזור ביוזמת התאחדות התעשיינים ואיגוד ערים דן לתברואה. במהלך הכנס, הציגו אנשי המפתח של ענף הפסולת בישראל ובעולם את המגמות והאתגרים בתחום.

האם היטל ההטמנה ישתנה? מה יהיו יעדי המיחזור החדשים בחוק האריזות? מתי יפורסם המכרז להקמת מתקן תרמי להפקת חשמל מפסולת? מדוע מפעלי מיחזור אינם זכאים למענקים ממשלתיים כמו שאר מפעלי התעשייה? כמה בקשות תמיכה הוגשו לרשות החדשנות להקמת פיילוטים בענף הקלינטק? איזה זרמי פסולת יזכו לתמיכה ב 2019? תחזית רב שנתית למיון פסולת בישראל והדרך ליישומה ועוד הרבה...

התעשייה מספקת פתרונות לבעיות הפסולת של כלל הציבור

את הכנס פתח נעם גולדשטיין, יו"ר ועדת איכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים ונשיא חטיבת האשלג בחברת כיל. גולדשטיין ציין כי התעשייה בישראל יודעת כיום שחלקה לא מסתיים במכירת המוצר, אלא גם אחראית לפסולת הנוצרת לאורך התהליך, החל מהפקת חומרי הגלם ועד סוף חיי המוצר. לדבריו, מעל 60% מהפסולת בתעשייה בישראל ממוחזרת, וישנם מפעלים שלקחו על עצמם יעד מאתגר של 0% פסולת להטמנה – כלומר שיעורי המיחזור של פסולת תעשייתית גבוהים בהרבה משיעורי המיחזור של הפסולת העירונית בישראל.

במקביל ללקיחת אחריות על הפסולת שהיא מייצרת, התעשייה היא המנוע של ענף המיחזור, הסביר גולדשטיין ובהתאם, חשוב  לתעשייה לקבל הכרה בציבור לא רק כמקור לזיהום, אלא כמי שלוקחת אחריות ומספקת פתרונות לפסולת שמייצר כלל הציבור – פסולת עירונית, פסולת בניין ועוד.

דוגמא למפעל מיחזור מצליח סיפק עמוס רבין, גזבר איגוד ערים דן, השותפים יחד עם חברת ורידיס ומפעל המלט נשר במפעל ה RDF בפארק המיחזור בחירייה, שגם אירח את הכנס. רבין עדכן כי מפעל ה-RDF  שהושק לפני כשנה וחצי, הגיע בשבועות האחרונים לייצור בתפוקה מרבית של 1,500 טון פסולת מטופלת ביום, שעוברת מיון כך ש-30% מהפסולת הופכת ל-RDF המשמש כתחליף דלק במפעל המלט נשר. חלק נוסף מהפסולת הממוינת הולך למיחזור, חלק נוסף הולך למתקן טיפול אנארובי המפיק חשמל וקומפוסטציה, ורק השאריות הולכות להטמנה.

ד"ר עמית מרמור, סמנכ"ל איכות הסביבה בנשר מפעלי מלט ישראלים, הציג את השימוש ב-RDF ובדלקים חליפיים במפעל נשר רמלה. מרמור ציין כי השימוש בדלקים חליפיים בנשר נמצא במגמת עליה מתמדת, ולאחרונה 40% מהאנרגיה התרמית במפעל מקורה בדלקים חליפיים, בהם נעשה שימוש במקום דלקים פוסיליים. בהסתכלות לשנים הבאות, נשר שואפת להרחיב את השימוש בדלקים חליפיים, לרמה קרובה ככל הניתן ל-100% מהאנרגיה התרמית הדרושה לתהליך הייצור.

לדבריו, על המדינה לעודד ולמקסם את יכולות הטיפול התרמי בפסולת במתקנים קיימים, כדוגמת נשר רמלה, כפתרון המהיר ביותר והיעיל ביותר בראייה כלכלית בהשוואה להקמה של מתקן חדש.

כתבות רלוונטיות לנושא:

1. ניתוח של ענף הפסולת מנקודת המבט של התעשיינים, 11.10.2018
2. פארק חירייה רוצה להקים מתקן למיון פסולת, 02.10.2018
3. מתקני השבת פסולת: נימבי, יזמים פרטיים והרבה מאוד כסף, 09.07.2018
4. אסטרטגיית הפסולת החדשה: 400 מיליון ₪ למתקני מיון פסולת, 03.05.2018
5. מידע נוסף על פסולת עירונית ביתית | infospot

מכרז ראשון למתקן השבת אנרגיה מפסולת ב 2019

גיא סמט, סמנכ"ל בכיר במשרד להגנת הסביבה, הציג את האסטרטגיה החדשה של המשרד להגנת הסביבה לענף הפסולת לעשור הקרוב. האסטרטגיה מבוססת על החלה הדרגתית של איסור הטמנה ללא מיון, במקביל לתמיכה בהקמת מתקני מיון ומיחזור, והקמת מתקני השבת אנרגיה ומפעלי מיחזור נוספים שיקלטו את זרמי הפסולת שיעברו מיון. כל זאת, בכדי להפחית את שיעור ההטמנה וליישר קו עם אופן הטיפול בפסולת הנהוג במדינות מערביות.

לדבריו, המכרז ראשון למתקן להשבת אנרגיה ינוהל על ידי החשב הכללי במשרד האוצר ויפורסם כבר בשנת 2019. כאשר החסם העיקרי הוא תכנוני – איתור ואישור קרקע להקמת מתקן השבה. לכן המשרד להגנ"ס בוחן כיצד לאפשר גם ליזמים פרטיים לגשת למכרז עם אתרים שהם מצאו במקביל למיקומים שצוות מתכננים מטעם המשרד שיימצא ויכשיר אתרים רלוונטיים אשר יעמדו למכרז.

פסולת אריזות: העלאת יעד המיחזור והתמקדות בפלסטיק

סמט שיתף עם הקהל בתוכניות של המשרד לשנה הקרובה וסיפר כי המשרד יכין תוכנית לאומית לטיפול בפסולת פלסטיק ותוכנית לעידוד ההפחתה במקור. כמו כן, הוא ציין כי המשרד מתכנן להעלות את יעדי המיחזור של חוק האריזות ובמיוחד של זרם פלסטיק. זאת במקביל לתהליך החקיקה של פסולת בניין שעתיד להעלות בקרוב להצבעה בכנסת.

בעיה טכנית מונעת ממפעלי מיחזור קבלת מענקים ממשלתיים

ניר קנטור, מנהל איגוד הכימיה, הפרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים, אמר כי התעשיינים מרוצים מהאסטרטגיה החדשה של המשרד להגנ"ס לענף הפסולת, אך ציין כי בנוסף לבעיית הנימבי והליכי התכנון הארוכים המהווים חסם משמעותי להקמת מפעלי מיחזור, יש אפליה נוספת של מפעלי מיחזור ביחס למפעלי תעשייה אחרים.

לדבריו, מפעלי המיחזור מנועים מהגשת בקשה לחלק מהמענקים הממשלתיים של משרד הכלכלה הניתנים למפעלי תעשייה להקמה ושדרוג של המפעל, משום שבאופן היסטורי הלמ"ס לא מגדיר מפעלי מיחזור כמפעלי תעשייה. קנטור הדגיש כי מדובר באבסורד שבמקום לעודד הקמה ושדרוג של מפעלי המיחזור שקמים על מנת לתת פתרון איכות סביבה לציבור, הם מופלים לרעה.

עוז כץ, ראש מינהל תעשיות במשרד הכלכלה והתעשייה התייחס לנושא והסביר כי הם עובדים יחד עם הלמ"ס על מנת לפתור את הסוגיה ולאפשר למפעלי המיחזור לגשת למענקים המדוברים.

כמו כן, כץ סיפר כי בשל הקשיים לאיתור קרקעות מתאימות להקמת מפעלי מיחזור, הועברה לאחרונה החלטת ממשלה שמטרתה הקצאת שטחים למטרה זו. יישום החלטת הממשלה תסייע להתגבר גם על תהליכי התכנון הארוכים ותופעת הנימבי.

מענקי קלינטק: 53 בקשות תמיכה בהיקף של 200 מיליון ₪

גיל שאקי, ראש ענף אנרגיה וקלינטק ברשות החדשנות התייחס לתוכנית המשותפת עם המשרד להגנ"ס לתמיכה בטכנולוגיות קלינטק חדשות. לדבריו הוגשו לתוכנית 53 בקשות בהיקף של כ-200 מיליון ₪, למרות שהתקציב עומד על 35 מיליון ₪ בלבד. לדבריו, התמיכה של הרשות בפיילוט אינה מובנת מאליו כי עד לאחרונה הרשות תמכה רק בתהליכי פיתוח ולא במתקנים.

בנוסף לדבריו, הרשות פועלת להקמת מעבדת חדשנות סביבתית, יחד עם המשרד להגנ"ס, באמצעות זכיין שיהווה עוגן לחממה טכנולוגית בתנאי תמיכה מועדפים לטכנולוגיות קלינטק.  

ודאות רגולטורית לטווח ארוך

ערן ספיר, מנכ"ל חטיבת שירותי איכות סביבה בחברת ורידיס, החברה המובילה בישראל בענף הפסולת, הסביר כי מתקני מיון וטיפול בפסולת הם פרויקטים עתירי השקעה הכרוכים בסיכונים רבים ובעלי החזרי השקעה לשנים ארוכות, כאשר המפתח להקמתם הוא קיומם של 3 תנאים:

1. חברות בעלות ידע וניסיון המעוניינות להקים מתקני פסולת.
2. סביבה כלכלית תומכת הנשענת על רגולציה מתאימה כך שמתקני הפסולת יהיו כלכליים.
3. וודאות רגולטוריות ארוכת טווח, בלעדיה קשה לגייס מימון.

לדברי ספיר, המדיניות שהמשרד להגנת הסביבה הציג היא צעד בכיוון הנכון, אך עדיין מרחף סימן שאלה סביב הוודאות הרגולטורית. לדבריו, המדיניות של המשרד לענף הפסולת השתנתה בעבר בשל חילופי שרים, ולכן חוסר היכולת של המשרד ליצור וודאות רגולטורית ארוכת טווח ולהבטיח שהתוכנית לא תשתנה, מהווה אתגר.

הדברים של ספיר לגבי וודאות רגולטורית ארוכת טווח רלוונטיים מתמיד על רקע השתתפותו של השר להגנ"ס, ח"כ זאב אלקין, בבחירות לראשות עיריית ירושלים ועל רקע הבחירות הארציות שכנראה יתקיימו מתישהו בשנה הקרובה.

גיא סמט, סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנ"ס, האחראי על יישום אסטרטגיית הפסולת החדשה, השיב לספיר כי ננקטו מספר צעדים בכדי לחזק את הוודאות הרגולטורית לטוח ארוך. למשל, הוחלט שהחשב הכללי במשרד האוצר הוא זה שיוביל את המכרזים למתקני השבה במטרה שקבלת ההחלטות לא תהיה בלעדית בידיים של המשרד להגנ"ס ,שלמעשה ויתר בכך על סמכויותיו, ולכן תקשה על שינוי או ביטול המכרז.

בנוסף לדברי סמט, ברגע שיקום מתקן המיון והטיפול בראשל"צ במסגרת המכרז של החשב הכללי במשרד האוצר, יש התחייבות במכרז כלפי הזוכה שלא לבטל או להפחית את היטל ההטמנה. כלומר מי שירצה לבטל את היטל ההטמנה יצטרך לפצות את היזם. זו דוגמא נוספת לצעד המקשה על שינוי מדיניות בענף הפסולת. סמט הוסיף שננקטו פעולות נוספות הנותנות וודאות הולכת וגדלה, אך לעולם אין 100%.

האם היטל ההטמנה ישתנה?

עו"ד ציפי איסר איציק, שותפה במשרד ליפא מאיר ושות', התייחסה להיטל ההטמנה. לדבריה, מחיר ההטמנה, לרבות גובה היטל ההטמנה וההמשכיות שלו, מהווה גורם מכריע בכדאיות הכלכלית ובוודאות של יזמים המבקשים להקים מפעלי מיחזור בכלל, ומפעלי השבת אנרגיה מפסולת (WTE) בפרט, אותם המשרד להגנת הסביבה רוצה לקדם. בנוסף ציינה כי חשוב כבר בשלב זה לקדם מול רשות החשמל פרסום תעריפים לחשמל שיופק ממתקני ההשבה, שהינם מרכיב חשוב נוסף מהזווית הכלכלית של יזמים בענף.

סמט השיב שהוא מעדיף לייצר כלים כלכליים באמצעות כספי קרן הניקיון לתמיכה בהקמה ותפעול של מתקני מיון ומיחזור ומתקני השבה, כפי שאכן הוצג בתוכנית האסטרטגית, כדי שלא להיכנס לעימות מיותר וחסר סיכוי עם השלטון המקומי על גובה היטל ההטמנה. לגבי תעריפי החשמל, ציין כי כבר פנה בעניין זה לרשות החשמל.

כל זרם פסולת והפתרונות שלו. פלסטיק וגזם עירוני תחילה

עודד נצר, מנהל אגף פסולת במשרד להגנ"ס, פתח את דבריו עם הצהרה כי המשרד להגנת הסביבה מוכן לוותר על כספי קרן הניקיון והיטל ההטמנה בתנאי שהרשויות המקומיות יקבלו על עצמם את העמידה ביעדי המיחזור. דיווחנו על הצהרה דומה של גיא סמט לפני כחודש. לא ברור האם מדובר בהצעה מעשית שהמשרד מעוניין לקדם או בניטרול הטענות של חלק מהרשויות המקומיות כנגד אופן השימוש בכספי היטל ההטמנה וקרן הניקיון.

נצר הציג תחזית למיון הפסולת בישראל כוללת הפרדה ל-3 זרמים עד לשנת 2023. לדבריו מדובר בתחזית אופטימית אך ריאלית. עד שנת 2023 מעל 12,000 טון פסולת ביום תמוין במתקן מיון לעומת פחות מ-4,000 כיום.

לדבריו הרכב הפסולת מאוד מגוון ומורכב מהרבה חומרים (פלסטיק, נייר, קרטון, חיתולים, פסולת בניין, שאריות מזון ועוד) המגיעים ל-2 פחים (ירוק, כתום). החומרים השונים משפיעים אחד על השני ומשנים את תכונות החומר ומקשים את ההפרדה והמיחזור. בנוסף, יש עוד שורה של אתגרים כגון: איכות החומר, גודל שוק מקומי קטן כי אין מספיק חומר, מחיר הסחורות התנודתי, שוק גלובלי, מחסור במפעלי מיחזור לזרמים שונים ורגולציה מכבידה.

לאור האתגרים הרבים ובכדי לעמוד בתחזית המיון המשרד להגנ"ס מכיר בצורך לתת תמיכה, הסביר נצר, אך למי נותנים את התמיכה? ואיך נותנים אותה? נצר מסביר המשרד להגנ"ס ילמד כל זרם פסולת לעומק, יאפיין את הצרכים והבעיות הייחודיות, ויכין תוכנית פעולה תואמת, הכולל תמיכה ושינויי רגולציה במידת הצורך.

כך, המשרד להגנ"ס כבר פרסם לפני מספר חודשים שני מכרזי תמיכה בהקמת מתקני מיון לזכוכית ולרכישת גומי צמיגים ממוחזר. באופן דומה, המשרד ילמד ויטפל בתחום זרם הפלסטיק וזרם הגזם העירוני בשנת 2019. לאחר מכן, מדי שנה, המשרד ילמד ויטפל במספר זרמים מדי שנה.

חברות לטיפול בפסולת עירונית

-----------

מסמכים רלוונטיים:

1. מצגת האסטרטגיה לטיפול בפסולת עירונית, המשרד להגנ"ס [pdf]