תקופת ההכרה של המשרד להגנת הסביבה ב-2 תאגידי המיחזור המוכרים היחידים ליישום חוק פסולת אלקטרונית (אקומיוניטי ומאי) עומדת להסתיים בינואר 2019 לאחר תקופה של 5 שנים שהחלה עם תחילת יישומו של החוק.

בהתאם לכך, במהלך חודש מאי הפיץ המשרד להגנת הסביבה נוהל להגשת בקשות להכרה עבור תקופת ההכרה השנייה שתחל בינואר 2019 ותמשך גם היא 5 שנים, עד ינואר 2024. המועד האחרון להגשת בקשות להכרה כבר חלף (15 ליולי), אך אפשר ללמוד מהמסמך על הדגשים של המשרד להגנ"ס לענף פסולת אלקטרונית לשנים הקרובות וגם לענפי פסולת אחרים, היות והמודל התחרותי של הענף מהווה מעין אבן בוחן לחוקי אחריות היצרן האחרים ובראשם חוק האריזות.

תחרות? עד 4 גופי יישום אך רק 2 בפועל

במהלך השנה האחרונה, נציגי המשרד להגנ"ס ציינו כי הם פתוחים לקבלת בקשות הכרה מגופים נוספים מלבד ה-2 הקיימים. ואכן הנוהל החדש להגשת בקשה לתקופת ההכרה השנייה מציין כי גוף היישום, במשך כל תקופת ההכרה, יעניק שירותים ליצרנים וליבואנים שמשקל הציוד והסוללות שמכרו לא יפחת מ-20% ממשקל הציוד והסוללות המוערך שנמכר בישראל בשנה הקלנדרית הקודמת. כלומר, בפועל, המשרד מגביל את מספר הגופים שיפעלו ל-4, שלכל אחד מהם בין 20-40% מהשוק.

היות ויש יתרון ברור לשני גופי היישום המוכרים כיום, הנוהל כן מקל על חברה שלא קיבלה הכרה בעבר: בתוך 6 חודשים ממועד ההכרה, היא צריכה להגיע ל 10% מהשוק ורק לאחר שנה להגיע ל 20%.

אלא שמבירור שערכנו מסתבר כי רק 2 בקשות הכרה הוגשו, ככל הנראה אלה 2 הגופים הקיימים (אקומיוניטי ומאי). התשובות לבקשות ההכרה צפויות להתפרסם רק לקראת תחילת תקופת ההכרה – דצמבר 2018.

כתבות רלוונטיות לנושא:

1. ראיון עם גיא סמט, סמנכ"ל המשרד להגנ"ס, 27.03.2018
2. פסולת אלקטרונית: המוקד עובר לרשויות המקומיות, 14.05.2018
3. חוק הפסולת האלקטרונית: גם יצרנים ויבואנים קטנים יחויבו לדווח, 19.03.2018
4. מידע נוסף על פסולת אלקטרונית | infospot

התקשרות עם הרשויות המקומיות

נוהל ההכרה החדש מתייחס בהרחבה לדרישות ההתקשרות ומתן השירות לרשויות המקומיות, שעד היום לא הזדרזו לחתום על הסכמים עם גופי היישום המוכרים. נכון ל 31.12.2017 שני הגופים המוכרים התקשרו עם 34 רשויות מקומיות (מתוך 250) בהן כ 1.6 מיליון תושבים. אך לתקופת ההכרה הקרובה, גופי היישום שיקבלו הכרה יידרשו לצרף יחדיו בכל שנה 1.7 מיליון תושבים להפרדה במקור של פסולת ציוד וסוללות, כך שתוך 4 שנים מיום מתן ההכרה, כל תושבי ישראל יקבלו שירות מהרשויות המקומיות בהן הם מתגוררים.

לפי הנוהל החדש, מספר התושבים שכל גוף יצטרך לצרף מדי שנה ייקבע בהתאמה להיקף השירותים שהוא מעניק ליצרנים וליבואנים. המשרד להגנ"ס גם משאיר בידיו את היכולת לקבוע את תמהיל ההתקשרויות עם רשויות מקומיות בהתבסס על פרמטרים נוספים כגון: דירוג חברתי כלכלי, פיזור גיאוגרפי, פוטנציאל הזיהום וכדומה.

הבטחת ההשקעה ברשויות מקומיות: חובת הפרשה לקרן חיצונית

בנוסף, בתקופת ההכרה החדשה גופי היישום יידרשו להפריש לקרן הונית מיוחדת את סך עלויות המימון לרשויות מקומיות הכוללים את עלויות ההפרדה והאיסוף של פסולת אלקטרונית ברשויות המקומיות.

הכסף יופקד לקרן בתחילת כל רבעון כך שבסוף כל שנה הסכום בקרן יכלול את כל העלויות הצפויות למימון רשויות מקומיות כפי שהוצגו בתכנית העבודה השנתית על פיה נגזר תמהיל ההתקשרויות עם הרשויות המקומיות, בניכוי ההוצאות למימון הרשויות שחתמו על הסכם עם גוף היישום. כלומר, רק גוף יישום שלא יעמוד ביעדי ההתקשרות עם רשויות מקומיות וכמות תושבים, ייאלץ להשאיר כסף בקרן בסוף השנה.

ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות

סעיף 25 לחוק קובע כי על גופי היישום לפעול למען קידום הייצוג ההולם של אנשים עם מוגבלויות, אולם במסגרת תקופת ההכרה הראשונה לא נקבעו בפועל פרמטרים ליישום סעיף זה. במסגרת הנוהל החדש קבע המשרד להגנת הסביבה כי גופי היישום נדרשים לתת עדיפות למתקני טיפולהמעסיקים אנשים מוגבלויות בהעסקה ישירה, ובאופן השומר על זכויותיהם של עובדים אלו בהתאם לדין.

דגשים נוספים: איסור הטמנה, מיחזור מוכר ופעילות הסברה

הנוהל החדש מציג כמה אתגרים נוספים שכדאי לתת עליהם את הדעת:

איסור הטמנת פסולת אלקטרונית החל מינואר 2021: מועד התחלת איסור ההטמנה כפי שמוגדר בחוק נופל בתוך תקופת ההכרה הקרובה, והמשרד מעוניין לוודא שהגופים המוכרים לוקחים זאת בחשבון. לכן הוא מבקש להציג תכנית הערכות לקראת כניסת איסור הטמנת פסולת אלקטרונית לתוקף ב-1 בינואר 2021 .

מיחזור מוכר: בהעדר קריטריונים ברורים להכרה במיחזור מוכר, הרגולטור מנסה לעשות קצת סדר באמצעות נוהל ההכרה החדש בו הוא דורש שמתקן טיפול שקולט פסולת אלקטרונית נדרש שיהיו ברשותו התנאים והטכנולוגיה לטיפול בסטנדרט סביבתי נאות לפי דרישות החוק. כמו כן הוא מוסיף כי יש לתת עדיפות למפעלים העומדים בתנאי 9001 ISO ו-14000 ISO, אך לא ברור כיצד עדיפות זו תבוא לידי ביטוי.

מימון פעילויות הסברה: הנוהל מגדיר כי גוף היישום יידרש לבצע פעולות הסברה בהיקף של לפחות 10% מהיקף הכנסותיו באותה שנה מדמי טיפול וממכירת חומרי הגלם. כמו כן, מצוין כי השתתפות גוף יישום בהוצאות פרסום שמבצע יצרן או יבואן, משווק או מחזיק בפסולת שאינה מהמגזר הביתי לצורך פרסום עסקו אינו בבחינת מנגנון מקובל.

מי יממן את הדרישות החדשות בענף פסולת אלקטרונית?

בהתאם לעקרון אחריות יצרן מורחבת העומד בבסיס חוק פסולת אלקטרונית, המימון לגופים המוכרים מגיע ממקור כמעט בלעדי – היבואנים והיצרנים של ציוד אלקטרוני המשלמים לגוף המוכר על פי כמות ומשקל הציוד האלקטרוני שהם מכרו. כך שהם אלה שיצטרכו לממן את כל הדרישות החדשות של המשרד להגנ"ס.

סביר להניח שאותם יבואנים ויצרנים של ציוד אלקטרוני לא יוותרו בקלות על פגיעה ברווחיות שלהם ויגלגלו את עליית המחירים למחיר המוצרים החשמליים. כך שמי שמייצר, מייבא או רוכש ציוד אלקטרוני, נושא באחריות על ההשלכות הסביבתיות הנובעות באופן עקיף מפעילותו לכל אורך חיי המוצר.

----------

מסמכים רלוונטיים:

1. נוהל הגשת בקשה לגוף יישום מוכר - פסולת אלקטרונית, 05.2018, המשרד להגנ"ס [pdf]
2. מצגת חוק פסולת אלקטרונית, 05.2018, המשרד להגנ"ס [pdf]