המשרד להגנת הסביבה פרסם לאחרונה נוהל מעודכן לפינוי תמלחות. העדכון הקודם היה ביוני 2010.
מטרת הנוהל לקבוע את סדר הפעולות ואת תחום האחריות של בעלי התפקידים במחוזות וביחידה הארצית להגנת הסביבה הימית ובשיתוף עם אגף שפכי תעשייה, דלקים וקרקעות מזוהמות, מול המפעלים ובעלי מסופי ההזרמה משלב הצגת הדרישות, הטיפול בבקשות ועד להוצאת אישור לפינוי תמלחות באמצעות מסופים להזרמה לים או להוצאת אישור טיפול במתקן טיפול מרכזי בתמלחת.
להלן עיקרי השינויים בנוהל פינוי התמלחות:
תקנות המים מגדירות תמלחת כשפכים שמקורם בריענון מחליף יונים או שפכים המכילים מלח שמקורם בתהליך ייצור בתעשיית מזון, בורסקאות או טקסטיל, הדורשים הוספת כלורידים או נתרן, בכמות העולה על 6 טון כלורידים לשנה או 4 טון נתרן לשנה, לכל סוג תמלחת.
המלח הוא חומר מסיס ולכן נוטה לנוע בקלות עם המים ולחלחל אל מי התהום. כל טון מלח יכול לזהם באופן בלתי הפיך אלפי קוב של מי תהום, כך שלא יהיו עוד ראויים לשתייה. בנוסף, הזרמת תמלחות לקרקע הורסת את מבנה הקרקע ופוריותה ופוגעת קשות ביבולים רבים. לכן סילוק התמלחות לים הינו הכרחי.
מניעת המלחתם של מקורות מים כוללת גם מניעת המלחת שפכים גולמיים. כדי למנוע את המלחת השפכים בכמויות גדולות של מלח, המשרד להגנת הסביבה מעודד את הפרדת זרמי התמלחות בשטח המפעל ולאחר מכן הזרמתם לים בכפוף להיתר הזרמה לים. לשם כך קיימת תקנות המים (מניעת זיהום מים) (איסור הזרמת תמלחת למקורות מים) 1998.
במרבית המקרים, התמלחות מובלות באמצעות מכליות מהמפעלים אל אחד ממסופי פינוי התמלחות המאושרים ע"י המשרד להגנ"ס (בשפד"ן או במפרץ חיפה) או באמצעות הזרמה ישירה לים במקרים של מפעלים הסמוכים לחוף. מפעל רשאי לסלק תמלחות לים רק בכפוף להיתר הזרמה לים. תנאי הכרחי לקבלת היתר הזרמה לים הוא שאין חלופה יבשתית לסילוקה ושהתמלחת אינה מכילה חומרים מזיקים לים ו/או הותקנו הטכנולוגיות הטובות ביותר לטיפול (BAT).
--------------
כתבות רלוונטיות לנושא:
-------
מסמכים רלוונטיים:
------------
חברות לטיפול בשפכים תעשייתיים: