אף שישראל ניצבת בחזית העולמית בטיפול בשפכים עירוניים ושימוש במי קולחים בענף החקלאות, פער הולך וגדל בין כמות הקולחים המיוצרת לבין יכולת ההובלה והאגירה מוביל מדי שנה להזרמה לנחלים של כ-100 מיליון קו"ב והתוצאות עגומות: נזק סביבתי, הרס בתי גידול, נחלים סגורים וסכנה לבריאות הציבור.

לפי התחזיות, הפער בין כמות הקולחים המיוצרת ליכולת לנצל אותה לשימושים חקלאיים רק יילך ויתרחב, גם בגלל הגידול הדמוגרפי שמוביל לגידול בכמות השפכים וגם בגלל צמצום השטחים החקלאיים לטובת דיור.

הנושא עלה לדיון שנערך בשבוע שעבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ועסק בהזרמת קולחים ושפכים לנחלים וההשלכות על הסביבה.

הפתרונות שעלו בדיון היו מגוונים, וכללו הרחבה ושדרוג תשתיות כדי להוביל קולחים לעוד מקומות, הטלת היטל הזרמה בדומה להיטל הזרמה לים לפי עקרון ה"המזהם משלם", הגברת הפיקוח והאכיפה, שיפור רמת הטיהור של הקולחים כדי להקטין את סכנת הזיהום ואפילו הזרמה של קולחים לעומק הים התיכון או ים המלח.

כתבות רלוונטיות:

1. 3.5  מיליארד ₪ לפיתוח תשתיות להגדלת השימוש בקולחים לחקלאות, 31.3.2025
2. כשנה לאחר קריסת המט"ש הופסקה הזרמת השפכים לנחל. שיקום הנחל יחל בקרוב, 26.10.2025
3. דו"ח רשות המים: חדירת שפכים חריגה ב-3.5% מקידוחי מי התהום שנבדקו, 20.3.2025
4. עדכון התוכנית הלאומית למשק המים והשפכים, 30.12.2024
5. כמות השפכים השנתית גדלה, והמט"שים לא מדביקים את הקצב, 3.3.2024
6. למידע נוסף על קולחים | infospot

דוח: כמות הקולחים תגדל, אך הדרישה תרד, העודפים מזהמים את הנחלים

מדוח של החברה להגנת הטבע שחלק מנתוניו הוצגו גם בדיון בכנסת, עולה שבעשור האחרון צמחה אוכלוסיית ישראל בקצב של כ-1.8% בשנה ובהתאם גדלו גם צריכת המים וייצור השפכים שגדל מכ-455 מלמ"ק (מיליון קוב מעוקב) בשנת 2010 לכ-574 מלמ"ק בשנת 2022.

נכון לשנת 2022, כך לפי הדוח, הוזרמו לנחלים ולים כ-103 מלמ"ק שפכים בשנה, עלייה בשיעור של כ-30 מלמ"ק בהשוואה לשנת 2018. בשל כך, 12 מתוך 18 נחלים עיקריים הזורמים לים התיכון סובלים מהזרמה מתמדת של קולחים ושפכים.

לפי הדוח, הצפי הוא שבשנת 2030 תהיה תוספת של 274 מלמ"ק של קולחים בשנה, 339 מלמ"ק בשנת 2040 ו-479 מלמ"ק בשנת 2050. התוספת הזו נובעת מעיקר ממגמת העיור המואצת במרכז הארץ והפיכת שטחים חקלאיים לשטחי בנייה. כלומר, בעוד כמות הקולחים תגדל, הדרישה לשימוש בקולחים תלך ותרד בגלל הצמצום בשטחים חקלאיים. בעקבות כך כמות עודפי הקולחים רק תלך ותגדל, בעיקר במרכז הארץ.

בדוח מציינים שמדיניות משק המים שמובילה רשות המים היא להפנות את רוב הקולחים לצריכה חקלאית, אבל כבר היום אין מספיק תשתיות אגירה והובלה לקולחים לכל אזורי החקלאות, ובמקביל יש כאמור מגמה של צמצום שטחי חקלאות לטובת בנייה.

על כך יש להוסיף חקיקה לא מעודכנת בתחום הזרמת השפכים לנחלים, שבשונה מחקיקות סביבתיות אחרות אינה מיישמת את עיקרון "המזהם משלם", לצד אכיפה ופיקוח לא מספקים.

המצב היום, כך מסבירים בדוח, הוא שבהיעדר פתרון אחר, עודפי הקולחים מוזרמים לנחלים וגורמים לנזקים סביבתיים ובריאותיים מרחיקי לכת: לא רק הרס בתי גידול ופגיעה במינים רבים של בעלי חיים וצמחים, אלא גם איכות מים ירודה שעלולה לסכן את בריאות הציבור ולהיות גם מקור להפצת מחלות כמו קדחת הנילוס. כמו כן זיהום נחלים עלול לחלחל למי התהום ולסכן את משק המים הישראלי שכן מי התהום משמשים בחלקם מאגרי מי שתייה אסטרטגיים.

רוב הזיהום בנחלים נובע מהזרמת עודפי קולחים, אבל יש עוד סיבות

אף שלפי נתונים שהוצגו בדיון בכנסת הזרמת עודפי קולחים היא הסיבה העיקרית לזיהום נחלים בישראל, יש עוד סיבות להזרמת שפכים לנחלים, חלקן עלו גם בדיון:

• הזרמת שפכים לא מטופלים שמגיעים מיהודה ושומרון.
• הזרמת שפכים ומי קולחים מהמט"שים בגלל תקלות תפעוליות או קריסת מט"שים (בעיקר בחורף) שמובילה להזרמת מי ביוב מהולים במי גשם.

תקלה כזאת התרחשה לאחרונה: בחודש מאי 2024 קרס מט"ש שדרות-שער הנגב קרס בגלל תקלה ובמשך שנה הוזרמו יותר מחצי מיליון קו"ב של מי קולחים ושפכים לא מטופלים לנחל שקמה. הזיהום הנרחב הביא לסגירת 7 קידוחי מי שתייה באזור וגרם לנזק סביבתי נרחב, מפגעי ריח, מפגעים תברואתיים, סכנה בריאותית מיתושות נגועות בקדחת הנילוס והימצאות חיידקי כולרה בשפכים ועוד.

הזרמת הקולחים והשפכים הופסקה רק לפני כחצי שנה, כפי שדיווח מנהל המט"ש בדיון שנערך לפני כ-3 שבועות בוועדת הפנים והגנת הסביבה.

היטל הזרמה לנחלים: רשות המים והמשרד להגנ"ס מסתייגים

מהדיון בכנסת עולה שהעמותות וארגוני הסביבה רואים בהחלת היטל הזרמה לנחל לפי עקרון "המזהם-משלם", בדומה להיטל ההזרמה לים, פתרון אפשרי לבעיה. הם סבורים שהיטל כזה יצליח לצמצם את הזרמת מי הקולחים לנחלים כיוון שהוא יגרום למזרימים (ובראשם המט"שים) לחשוב פעמיים לפני שהם מזרימים שפכים לנחלים. לפי העמותות והארגונים הסביבתיים כספי ההיטל יופנו לשיקום הנחלים המזוהמים.

ואולם, הגורמים המקצועיים, ובראשם רשות המים והמשרד להגנ"ס, מסתייגים מפתרון זה. כיוון שמשק המים והביוב בישראל הוא משק סגור, וכל ההכנסות שלו משמשות למימון של תפעול, תחזוקה, פיתוח תשתיות והשקעות עתידיות של משק המים, הטלת היטל הזרמה על המט"שים תגרום בהכרח לפגיעה בתקציבים שמושקעים בתשתיות.

נציגי רשות המים הדגישו בדיון כי חשוב להבדיל בין הזרמות שנובעות מתקלות במט"שים, לבין הזרמה של עודפי קולחים לנחלים, שהיא עיקר ההזרמה, ולכן היטל הזרמה הוא לא הפתרון כיוון שהבעיה היא בעיקר בעודפי קולחים שאין איך להזרים אותם לצרכנים בגלל מחסור בתשתיות.

הפתרון של המשרד להגנ"ס: שיפור רמת הטיפול

במשרד להגנ"ס סבורים ששיפור הטיהור של הקולחים (טיהור שלישוני לפחות) והפניית כל מי הקולחים לשימוש בחקלאות באמצעות מערכת הובלה הוא הפתרון לצמצום הזרמת עודפי הקולחים לנחלים.

בדיון שיתפה נציגת המשרד להגנ"ס כי המשרד הקים ועדת מומחים שתפקידה לקבוע מהו תקן איכות המים שאפשר להזרים לנחל בלי לגרום נזקים לסביבה ולבריאות הציבור. לדבריה, הכוונה היא לתרגם את המלצות המומחים לרגולציה חדשה. ייתכן שיהיה צריך לקבוע חקיקה ראשית חדשה ואת חלק מהדברים יהיה אפשר לקבוע בנהלים והנחיות. עבודת ועדת המומחים צפויה להסתיים במהלך שנת 2026.

לצד שיפור רמת הטיהור של עודפי הקולחים המוזרמים לנחלים, המשרד להגנ"ס תומך גם בהגברת הפיקוח והאכיפה בתחום, אבל לשם כך, הוסבר בדיון, דרושים למשרד יותר כוח אדם, יותר תקציבים וגם שינוי חקיקה.

עוד פתרון מעניין, שהעלה נציג רשות הטבע והגנים בדיון, הוא הזרמת עודפי קולחים לעומק ים הים התיכון, שם ההשפעה הסביבתית של הקולחים פחות משמעותית, מאשר בנחלים - שבהם הם מהווים חלק גדול או בלעדי של המים הזורמים בנחל.

אין כרגע תקציבים למימוש תוכנית האב לקולחים

הבעיה שמעכבת את קידום הפתרונות היא כמו במקרים רבים, מחסור בתקציבים.

נציגת רשות המים הסבירה כי התוכנית הממשלתית להקמת מפעלי השבת קולחים החלה עוד בשנות ה-2000 ובשנים 2017–2023 היא קיבלה ממשרד האוצר מדי שנה תקציב של 1.4 מיליארד ₪. אלא שמאז החלה המלחמה ועד לאחרונה, במשך כשנה וחצי, התוכנית לא תוקצבה.

לפי נתונים של רשות המים, תוכנית הסיוע אכן הצליחה להגדיל את כמויות הקולחים המושבות עד ל-340 מלמ"ק לשנה ושיעורי ניצול הקולחים גדלו בצורה חסרת תקדים בהשוואה עולמית, לשיעור של עד 87%. אבל למרות ההשקעה האדירה בתשתיות הקולחים, עודפי הקולחים ממשיכים לזרום לנחלים.

נוסף על תוכנית הסיוע, התבקשה רשות המים, בהתאם להחלטת ממשלה מ-2021, לגבש תוכנית אב לאומית לקולחים שפורסמה לראשונה ב-2023 ואושרה לאחרונה. אחת ממטרותיה של התוכנית היא לשפר את תשתיות הקולחים בישראל, כדי שהקולחים יגיעו ליותר חקלאים, ובכך להקטין את כמות הקולחים המוזרמים לנחלים. התוכנית תוקצה ב-5 מיליארד ₪ בסה"כ (עד 2050), וכפי שדיווחנו, 3.5 מיליארד ₪ מהם בעשור הקרוב.

אך כאן מתעוררת הבעיה: מתוך סכום זה, רק כ-1.35 מיליארד ₪ יגיעו מקופת המדינה. האגודות החקלאיות יביאו עוד כ-30% מהסכום הנותר וקק"ל אמורים לתת עוד כ-1.2 מיליארד ₪, אך תקציבים אלה לא אושרו עדיין. כלומר, נכון לעכשיו אין לרשות המים אפילו את התקציב לממש את התוכנית לעשור הראשון.

נציגת משרד האוצר בדיון בכנסת אישרה את הדברים וציינה כי נכון לעכשיו הוקצו מקופת המדינה לפיתוח חום הקולחים 1.35 מיליארד ₪ למשך 8 שנים. יתר התקציב, כך לפי האוצר, יגיע מתעריפי המים וממקומות אחרים.

מי קולחים: פתרון וגם סכנה

למרות היתרונות הכלכליים והסביבתיים של השימוש במי קולחים להשקיה חקלאית, יש גם חשש ששימוש מוגבר במי קולחים עשוי להשפיע לרעה על הסביבה.

לפני כ-8 חודשים דיווחנו על דוח של רשות המים שמצא שב-37% מקידוחי מי התהום נמצאה חדירה של קולחים או שפכים. עם זאת, לפי הדוח, המקור לזיהום מי התהום אינו מהשקיית קולחים, אלא מדליפה ישירה של שפכים ו/או קולחים בשל תשתיות לקויות או תקלה. לכן, מחברי הדוח ממליצים להשתמש בממצאים כדי לבדוק את תשתיות השפכים באזורים שבהם נמצאה עדות לריכוז גבוה של שפכים במי התהום, ולנסות לאתר את מקור הדליפה. כלומר יש כאן עוד ראיה לכך לצורך הדחוף בשיפור והרחבת תשתיות הקולחים.

---

מסמכים רלוונטיים: