אזורי תעשיה מהווים פתרון מצוין עבור מפעלים: הם מאפשרים להם לפעול במסגרת המותאמת להם, יחד עם ארגונים בעלי צרכים דומים בתחומים כגון תשתיות, חומרי גלם, פתרונות לעובדים ועוד. מבחינת נותני השירות למפעלים, הקרבה הגאוגרפית מאפשרת טיפול מקביל בכמה מפעלים יחד. ניתן להשתמש ביתרון זה גם לצורך שיפור תהליך האסדרה הסביבתית המשולבת (IPPC).

אסדרה סביבתית משולבת - אזורית

כיום, כל מפעל/אתר מגיש בקשה לאסדרה סביבתית משולבת באופן עצמאי, אחת לשבע שנים, עפ"י הנחיות המשרד להגנת הסביבה, (יקרא מעתה "המשרד"). המפעלים חולקו ל-5 ענפי פעילות, באופן הבא:

כל ענף מגיש את הבקשה בתורו. כיוון שהחלוקה נעשתה לפי ענפים מקצועיים ולא לפי שיקולים גאוגרפיים, יכול להיווצר (ולעיתים קרובות אכן נוצר) מצב שבו באותו אזור תעשיה בו יושבים מפעלים מענפים שונים, מוגשת כל שנה בקשה אחרת. במסגרת תהליך הערכת הבקשות ע"י המשרד, נלקחת בחשבון ההשפעה המצטברת של כל מקורות הפליטה המשפיעים על הסביבה באזור. עקב כך מתבצעת אותה הערכה כל שנה מחדש, עבור אזור תעשיה נתון, כאשר כל פעם נבחנת הבקשה של מפעל אחר, מענף אחר. לאור זאת, וכיוון שהתהליך שכל מפעל עובר הוא מורכב ויקר, נשאלת השאלה אם לא כדאי לאחד את תהליך האסדרה של כל המפעלים, לכדי בקשה מאוחדת של אזור תעשיה שלם, שתערך ותוגש על ידי גורם אחד.

בכך שיתנו לגורם אחד לערוך ולהגיש את הבקשה לאסדרה סביבתית משולבת באופן רוחבי עבור כל המפעלים באותו אזור, יושגו השיפורים הבאים:

• אחידות בדיווחים.
• הסתכלות רוחבית מהימנה יותר על האזור. הדבר יקל על המשרד לשקלל ולהתחשב בחלק היחסי שמהווה כל מפעל מסך הפליטות באזור.
• סטנדרטיזציה של המדידות שתקל על מלאכת עיבוד הנתונים, עקב כך שהמדידות יבוצעו עבור כל המפעלים באזור התעשייה במתכונת אחידה.
• סטנדרטיזציה של דרכי הטיפול לצורך עמידה בדרישות הסביבתיות, למשל יישום טכנולוגיה לטיפול בשפכים או בפסולת. המפעלים יוכלו לעבוד יחד עם המפעלים השכנים שיתמודדו עם אותה הדרישה תחת אותו לוח הזמנים, ולא בשנים שונות כפי שהמצב היום עבור מפעלים מענפים שונים. בנוסף, הספקים יוכלו להציע שירותים זולים יותר, כיוון שהדרישה תתבצע במקביל עבור כמה מפעלים בנקודת זמן אחת, ולא תהיה מפוצלת על פני מספר שנים. 
• חיסכון של זמן וכסף עבור המפעלים והמשרד: בבקשה לאסדרה סביבתית ישנו חלק המתייחס לריכוזי הפליטות ממפעלים שכנים. כיוון שכל מפעל מגיש כיום את הבקשה בנפרד, (לעיתים בשנים שונות), נערכות כל שנה בדיקות חדשות והנתונים נערכים, מוגשים ונבדקים כל פעם ביחס לבקשת מפעל אחר. במידה ויאוחדו הבקשות עבור אזור תעשיה שלם, ההתייחסות לנושא תתבצע פעם אחת עבור כל אזור התעשייה, ולא עבור כל מפעל בנפרד. בכך יתבצע חיסכון הן בצמצום מספר הבדיקות והן במשאבים הנדרשים לעריכת הבקשה ולבדיקתה.
• העובדה שהבקשה לאסדרה סביבתית משולבת תוגש ותיבחן עבור כל אזור תעשיה במשותף, תאפשר גם מסירת מידע מהימן יותר למתכננים – ובכלל זה אדריכלי ערים, מהנדסי תשתיות וכבישים – בנוגע לרדיוס הביטחון המינימלי לשמירה מאזור התעשייה, בכל הנוגע לתקני בריאות ואיכות הסביבה. מסירת מידע זה כל 7 שנים תגדיל את אופק התכנון ותשפר את איכותו.

פסולת כמשאב

היבט נוסף בו אסדרה סביבתית אזורית יכולה לתרום הינו הגברת שיתוף הפעולה בין מפעלים, לטובת ניצול פסולת כחומר גלם ויצירת סינרגיה בין תהליכי ייצור שונים. בטבע ישנו מיחזור טבעי כך שכל פסולת הנוצרת בתהליך אחד, מנוצלת כחומר גלם בתהליך אחר וחוזר חלילה. אין מטמנות.

בארץ קיימות מספר דוגמאות לעבודה סינרגטית מוצלחת של מפעלים:

1. מפעל נשר המשתמש באפר פחם (תוצר לוואי של ייצור חשמל) – לייצור מלט.
2. נשר רמלה עורכים ניסוי של שימוש בצמיגים ופסולת לתהליך השריפה הנדרש לצורך הכנת מלט.  RDF - Refuse Derived Fuel.
3. חברת עופרטקס משתמשת בתוצרי לוואי של מפעלי טקסטיל בישראל לייצור המגבונים וסמרטוטי הספונג'ה שאנו מכירים. 

* ניתן ללחוץ על התמונה כדי להגדילה.

הנתונים והמידע הנאספים בעמל רב במסגרת תהליך ה -IPPC  יכולים לאפשר, במסגרת הגשה משותפת לאזור תעשיה,  את הגברת הסינרגיה בין המפעלים. בסופו של דבר, ניתן יהיה למקם אותם ב"שרשראות ייצור" שיביאו לניצול מקסימלי של תוצרי הפליטה, ויפחיתו בדרך זו את הפליטות לאוויר, לשפכים, שליחת פסולת להטמנה, ועוד, כפי שיוסבר להלן.

ניקח לדוגמה מפעל לייצור תרופות, המשתמש בין השאר בפורמלין לחיטוי הכלים שעימם הוא עובד. פליטת הפורמלין, שבנסיבות רגילות הייתה צריכה לעבור תהליכי טיפול יקרים על מנת שתצומצם בכדי לעמוד בתקנים של ריכוז מותר באוויר, יכולה באותה המידה להיות מועברת למפעל שכן, עם תהליכי טיפול מעטים, למשל למפעל לייצור בד ויסקוזה, המשתמש בפורמלין כתוסף למניעת קמטים. המפעל לייצור בד ויסקוזה בתורו פולט פחמן דו גפרתי, שיכול להיות מועבר למפעל שכן המייצר שפורפרות ואקום לתעשיית החשמל והאלקטרוניקה, שבתורו פולט חומר נוסף, וכך הלאה. השרשרת נגמרת במפעל הפולט את החומר שבו הכי קל לטפל, או הכי פחות מסוכן לסביבה. באופן זה הבעיה, (הפחתת ריכוז חומר מסוים באוויר), הופכת למשאב.

לסיכום, תהליך ה - IPPC הינו תהליך שבמסגרתו נאסף מידע רב וחשוב על אופן הפעולה והשפעת המפעלים על הסביבה. הוא טומן בחובו הרבה יותר מאשר רק מספרים, ויכול, במידה ויעשו בו שימוש נכון, להביא להתקדמות משמעותית בייעול פעולת המפעלים ולהקטנת החותמת שהם משאירים על הסביבה ועל איכות חיינו.