בכנס סביבה 2050 שהתקיים בשבוע שעבר ניתחו שחקני המפתח בענף הפסולת את המדיניות החדשה של טיפול בפסולת עירונית שהציג המשרד להגנת הסביבה לאחרונה ובמרכזה הקמת מתקני מיון וטיפול בפסולת, כולל מתקנים לשריפת פסולת והפקת אנרגיה. כל זאת במטרה להפחית את ההטמנה של הפסולת.

ענף הפסולת עובר תהליך דומה לענף השפכים

סער ברכה, מנכ"ל חברת תהל, חברת ההנדסה הגדולה בישראל, ניתח את האבולוציה של ענף השפכים וענף הפסולת והצביע על קווי הדמיון ביניהם.

בעשורים הראשונים לקום המדינה הוקמו תשתיות לאיסוף השפכים והזרמתם לבורות ספיגה, לנחלים ולים. כשהאוכלוסייה גדלה, עם התפתחותה הכלכלית של המדינה, הבינו שהשפכים מזהמים את הקרקע ומי התהום ויוצרים מפגעי ריח ומפגעים סביבתיים. אז, החלו לבנות מכוני טיהור שפכים (מט"שים) שטיפלו בשפכים לפני שאלו הוזרמו לסביבה בכדי להפחית את הזיהום.

בשלב הבא, הבינו שאפשר ומשתלם לטפל בשפכים לצורך שימוש חוזר, למשל בכדי להשקות שדות חקלאיים. מערכות הטיפול במט"שים שודרגו, נוספו גם טיפול שניוני ושלישוני, והם חוברו לתשתית הובלת והפצת המים לשטחים חקלאיים, תהליך שהסתיים בשנים האחרונות.

כעת ענף הפסולת עובר תהליך דומה, גם אם באיחור של כמה עשורים. ראשית, הוקמה תשתית לאיסוף והובלת הפסולת למטמנות. עם הזמן, הבינו שהמטמנות מזהמות את הקרקע ומי התהום ויוצרות מפגעי ריח ומפגעים סביבתיים. בעקבות כך, החל תהליך של שדרוג המטמנות הקיימות והקמת מטמנות חדשות בהן קיימות תשתיות לאיסוף וטיפול בתשטיפים, שכבות כיסוי, תכנון אדריכלי לשיקום נופי, שאיבת גז מתאן להפקת חשמל ועוד.

בשנים האחרונות, עם גידול האוכלוסייה והתבססותה הכלכלית של המדינה, מובן לכל שעדיף לטפל ולמחזר את הפסולת במקום להטמין אותה - והחלה הקמת מתקני מיון, טיפול ומיחזור פסולת.

גם תהל, לדברי ברכה, צועדת בנתיב דומה. בעוד ליבת פעילותה הייתה עולמות המים, השפכים והחקלאות, תהל נכנסת בשנים האחרונות יותר ויותר לפרויקטים של פסולת, בד בבד עם הצורך של מדינת ישראל להקים תשתיות פסולת שתואמות את המאה ה- 21.

עוד בשנות ה – 90 תהל זכתה במכרז להפעלת מטמנת חגל, אחת המטמנות מתקדמות בישראל בתקופה ההיא, ובשנים האחרונות הרחיבה הקבוצה את פעילותה בענף הסביבה והפסולת לחו"ל - באנגולה, טורקיה, הודו, רומניה ועוד – בפינוי ובהטמנת פסולת עירונית, בטיפול בפסולת רפואית ובמתקני מיון ומחזור פסולת. כעת תהל מתמודדת יחד עם ורידיס על הקמת והפעלת המתקן למיון פסולת במתחם השפד"ן, שתוצאותיו אמורים להתפרסם בקרוב. ברכה רואה במתקן זה סנונית ראשונה לקראת מתקני פסולת רבים שאמורים לקום בשנים הקרובות בישראל, בהתאם למדיניותו המעודכנת של המשרד להגנ"ס לטיפול בפסולת.

אתגר משמעותי נוסף איתו מדינת ישראל מתחילה להתמודד הוא הטיפול בקרקעות ובמי התהום המזוהמים בשטחי הבסיסים המפונים של צה"ל ומשרד הביטחון בנגב. גם בתחום זה, של הפיכת המטרד למשאב בדמות מי שתייה ועתודות קרקע לבנייה, תהל ניצבת בחזית העשייה והפיתוח, ציין ברכה.

מה אפשר ללמוד מענף השפכים?

ברכה מסביר כי קפיצת המדרגה שהמדינה עשתה בטיפול ובשימוש חוזר בשפכים קרתה רק כאשר המדינה לקחה על עצמה להוביל את הנושא, קבעה סטנדרטים, מימנה את הפרויקטים והביאה את התעשייה הישראלית לעמדת מובילה עולמית של טיפול והשבת שפכים.

תחום הסביבה לעולם יהיה "בזבוז" של כסף ולא מייצר הכנסות ישירות למשק, טוען ברכה, ועל-כן מדינת ישראל צריכה להתעלות מעבר למנטליות "חיפוש הפתרונות הזולים", ועליה לקחת את המושכות, להגדיר סטנדרטים אחידים, לממן את הקמת המתקנים ולא להשאיר את העבודה לטיפול בלעדי של השלטון המקומי. רק כך יוכל תחום הסביבה והפסולת בישראל לעשות את הקפיצה הנדרשת כיאה למדינה מפותחת במאה ה 21.

מתקני פל"א (פסולת לאנרגיה) תרמיים הם הפתרון

ד"ר גלעד גולוב, מנכ"ל החברה לשירותי איכות הסביבה, החברה הממשלתית המפעילה את אתר הקצה לפסולת מסוכנת בנאות חובב, ניתח גם הוא את מצב ענף הפסולת העירונית בישראל. לדבריו, בטיפול בשפכים המדינה מובילה עולמית, בתחום של פסולת מסוכנת המדינה התיישרה עם הדירקטיבה האירופאית, התעשייה השקיעה מיליארדים והתיישרה עם הסטנדרטים האירופאים הסביבתיים, אך התחום הסביבתי בו ישראל נמצאת הרחק מאחור הוא הטיפול בפסולת העירונית, בה 80% הולך להטמנה.

לדבריו, מתקני פל"א (פסולת לאנרגיה) הם הפתרון המרכזי. באירופה, הסביר ד"ר גולוב, יש יותר מ- 400 מתקני פל"א לפסולת עירונית ובישראל אף לא אחד. כך שההקמה שלהם תסייע לצמצם את שיעור ההטמנה בד בבד עם ייצור חשמל ירוק. אמנם המשרד להגנ"ס מקדם כעת הקמה של מתקני פל"א, אך ד"ר גולוב סבור כי היעדים שהציג המשרד לשנת 2025 ושנת 2030 רחוקים מדי וכי צריך לקדם את ההקמה של מתקנים אלה בקצב מהיר יותר.

לפני מתקנים חדשים - תמיכה במתקני מיון קיימים והגברת אכיפה

אריאל קפון מנכ"ל קבוצת ורידיס, חברת תשתיות איכות הסביבה הגדולה בישראל, התייחס גם הוא למדיניות החדשה של המשרד להגנת הסביבה בתחום הפסולת העירונית. קפון הזכיר כי ורידיס הקימה את מתקן ה RDF, הקולט כ- 1,500 טון פסולת ביום, ממיין אותה ומייצר ממנה תחליף דלק. כל זאת ללא מימון ממשלתי.

לדבריו, לפני שמקימים מתקני פסולת נוספים, חשוב לוודא שמתקני המיון הקיימים, דוגמת מפעל הRDF  ומתקן המיון שעתיד לקום במתחם השפד"ן, ובוודאי מתקנים חדשים, יקבלו תמיכה ממשלתית נאותה שתבטיח את הצלחתם, שכן הם אלה שיספקו חלק משמעותי מחומר הגלם למתקני שריפת הפסולת.

קפון גם הציף את הצורך בשיפור האכיפה על עברייני פסולת כגון תחנות מעבר או אתרי סילוק פיראטיים הפועלים ללא רישיונות והיתרים נדרשים ומתחמקים מתשלום היטל ההטמנה, כך שהם מציעים מחיר נמוך משמעותי מאתרים מסודרים, גורמים למפגעים סביבתיים ומקטינים את נפח הפסולת הפוטנציאלי שיכול להגיע לאתרי הטיפול המוסדרים ובכך פוגעים משמעותית בכדאיות הקמתם.

החסמים להקמת מתקני פסולת בישראל

ערן ספיר, מנכ"ל חטיבת איכות הסביבה בקבוצת ורידיס, התייחס לחסמים העיקריים להקמת מתקני מיון וטיפול בפסולת. לדבריו, החסם העיקרי הוא נימבי [NIMBY], לאחר מכן רגולציה ולבסוף החסם הכלכלי. רק במידה ושלושת החסמים ייפתרו, יקומו מתקני פסולת, הסביר ספיר.

ספיר המחיש את החסמים. לדבריו, לרשות מקרקעי ישראל [רמ"י] אין מדיניות סדורה למתקני קצה של פסולת, גם בהיבט הסטטוטורי שמתקשר לחסם הנימבי, אך גם בהיבט הכלכלי, שכן התשלומים לרמ"י לא מוגדרים וידועים. כך שגם אם יזם יקבל את התמיכה הממשלתית, רמ"י עלולה לקחת אותו.

הקמת מתקני מיון וטיפול בפסולת הם פרויקטים מורכבים, יקרים וארוכי טווח ואף יזם לא ישקיע  בלי וודאות גבוהה ששלושת החסמים יוסרו, סיכם ספיר.

הרגולטור: בשנים הקרובות נתמקד במתקני מיון פסולת

גיא סמט, סמנכ"ל בכיר לשלטון מקומי, הסביר את המדיניות של המשרד להגנת הסביבה לטיפול בפסולת עירונית. לדבריו יש תמהיל של שיטות שיובילו להפחתת ההטמנה במדינה, כאשר הצעד המרכזי בשנים הקרובות יהיה הקמת מתקני מיון פסולת, כפי שקיימים בכל המדינות המפותחות וכפי שפועל כיום בירושלים ובמפעל ה - RDF. המטרה היא שכל הפסולת תעבור מיון לזרמים שונים לפני שהיא תגיע לטיפול או הטמנה. דוגמא להצלחה של מתקני המיון, אפשר לראות בירושלים, הסביר סמט, שם הוקם מתקן מיון עירוני שהביא לעלייה של כ 30% בשיעור המיחזור העירוני.

לדבריו קול קורא להקמת מתקני מיון בהיקף של כ 400 מיליון ₪ עתיד להתפרסם כבר במהלך הרבעון הראשון של 2018, כלומר בחודשיים הקרובים. סמט רמז לכך שהמכרזים החדשים יעבדו באופן שונה וכי הם לא יתמכו במתקנים שאולי יקומו (ואולי לא) אלא במתקנים שיש להם היתרי בנייה.

במקביל לתמיכה בהקמה של מתקני מיון פסולת, המשרד להגנת הסביבה יאסור על הטמנת פסולת שלא עברה מיון.

סמט תמצת את המדיניות: "כדי להעלות את שיעורי המחזור במדינת ישראל ינקוט המשרד להגנת הסביבה בשני צעדים מרכזיים. הראשון,  איסור הטמנה של פסולת שלא עברה הליך מיון. והשני, תמיכה בהקמתם של מפעלי מיון".

לא רק מתקני קצה, גם הפרדה במקור

סמט הוסיף כי הקידום של מתקני המיון לא אומר שהמשרד רוצה לוותר על ההפרדה במקור. לדבריו,  יש מקום לזרם שמופרד בצורה איכותית בבית (במקור) וכי ליד כל פח ירוק צריך להיות פח נוסף לאותו זרם פסולת ייעודי.

בהתאם, סמט הזכיר כי תאגיד המיחזור לפסולת אריזות - תמיר קיבל יעד חדש של הצבת פחים כתומים ל 80% ממשקי הבית בישראל עד שנת 2020, כחלק מתנאי חידוש ההכרה מהמשרד להגנת הסביבה.

קובי דר, מנכ"ל תאגיד מיחזור האריזות תמיר, הדגיש את ההשקעה של תמיר במקטע העירוני. הוא ציין כי ההשקעה המרכזית של תמיר ב 5 השנים האחרונות הייתה במקטע הפנים עירוני – של הקמת תשתית אצירה ואיסוף וחינוך הציבור להפרדה וולונטרית בפחים הכתומים. ההשקעה הביאה לכך שכיום ב - 80 רשויות מקומיות פרושים פחים כתומים בכמיליון משקי בית. "רק ב - 2017 פרשנו פחים כתומים ב - 150,000 משקי בית וב 2018 נפרוש פחים בעוד רבע מיליון משקי בית" הצהיר דר והזכיר כי מי שממן את כל התהליך זה היצרנים והיבואנים שחתומים עם תמיר.

במגזר העסקי, הסביר קובי דר, הייתה אמנם הפרדה ומיחזור של פסולת אריזות גם לפני חוק האריזות, בעיקר בקרטון, נייר ועץ, אך תמיר מקדמת הפרדה וטיפול של זרמים שלא הופרדו קודם לכן בבתי עסק, כמו פלסטיק לסוגיו שתמיר משקיעה במימון של כלי אצירה יעודיים  לאיסוף ודחיסה שלו. אך ההשקעה בזרם המסחרי משני ביחס להשקעה הניכרת שתמיר מבצעת במקטע הפנים עירוני, סיכם דר.

הרשויות המקומיות: תומכים במדיניות החדשה לפסולת עירונית

גיל ליבנה, רעש מועצת שוהם ויו"ר ועדת איכות הסביבה בשלטון המקומי, הביא את נקודת המבט של הרשויות המקומיות. ליבנה הזכיר כי המקטע הפנים עירוני של הטיפול בפסולת – אצירה, איסוף ופינוי לתחנת המעבר הקרובה – שהוא המקטע היקר ביותר בשרשרת הטיפול בפסולת, עבר טלטלות ושינויי מדיניות בשנים האחרונות שהוכתבו על ידי המשרד להגנת הסביבה ומומנו מתקציבי הרשויות המקומיות, בנוסף לתשלום היטלי ההטמנה.

לדברי ליבנה, שינויי המדיניות גרמו לחלק מהרשויות להפסיק את הפרדת הפסולת המקור. במקטע החוץ עירוני הרשויות המקומיות, באמצעות איגודי ערים וחברות עירוניות כלכליות, הן המובילות בהקמה והפעלה של אתרי טיפול, מיון, מחזור והטמנת פסולת והם אלה שצפויים להוביל את משק הפסולת גם בעתיד. השלטון המקומי תומך באסטרטגיה החדשה של המשרד להגנת הסביבה של מעבר מהפרדה במקור למיון ממוכן במפעלי מיון אזוריים, ובעתיד להשבה של הפסולת הביתית במתקנים תרמיים ליצירת אנרגיה.

הדברים נאמרו בכנס 'סביבה 2050' ביוזמת משרד תדמור ושות' פרופ' יובל לוי ושות', החברה לשרותי איכות הסביבה, ורידיס, תהל ובני מורן הפקות

כתבות רלוונטיות נוספות:

1. התקציב אושר. 4 מיליארד ₪ למתקני תשתית פסולת, 07.01.2018
2. בעשור הקרוב יוקמו מתקני השבה בסכום של 3 מיליארד ₪, 4.01.2018
3. מה מתכנן המשרד להגנ"ס לענף הפסולת העירונית? 23.05.2017
4. מדיניות מעודכנת לפסולת עירונית, 23.02.2017
5. ראיון עם איש המקצוע הבכיר בישראל בתחום הפסולת, 20.11.2016
6. מידע נוסף על פסולת עירונית ביתית | infospot

--------

מסמכים רלוונטיים:

1. מדיניות לקידום מתקנים להשבת אנרגיה מפסולת, המשרד להגנ"ס [pdf]
2. מצגת הקמת מתקני השבת אנרגיה, המשרד להגנ"ס [pdf]