דו"ח מקיף על הערכת פעילות המינהלות לשיקום נחלים בישראל פורסם לאחרונה מטעם מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. הדו"ח, שאת הכנתו הובילה פרופ' אופירה אילון, בוחן את ההישגים והאתגרים של מינהלות שיקום הנחלים מראשית הקמתן בשנת 1993 ועד היום, בהיבטים של רגולציה, ניהול, ביצוע, כלכלה ותחזוקה.

לפי הדו"ח לאורך השנים חל אמנם שינוי חיובי בישראל בכל הנוגע לניהול נחלים, עם דגש על מעבר לניהול אזורי, באמצעות מינהלות שיקום נחלים שהתמקדו בניהול מי נגר, ניקוז וסחף תוך התחשבות בתפקידים הסביבתיים והניקוזיים של הנחלים. עם זאת, פיצול הסמכויות, תקציב לא קבוע, הבדלים בסדרי עדיפויות בין הגורמים שונים, ומערכת חוקית מורכבת - מקשים על הליכי התכנון והביצוע של שיקום הנחלים בישראל, כך שלמרות שהושקעו מיליארדי ₪ והושג שיפור, אין אפילו נחל אחד משוקם בישראל לכל אורכו.

קצת היסטוריה: ניהול נחלים אזורי ברמת האגן

סקירה בינלאומית שבוצעה במסגרת הדו"ח, מלמדת כי מרבית המדינות המפותחות הבינו במהלך השנים כי מוטב לנהל נחלים ברמת אגן הניקוז, על בסיס הסדרים וולונטריים ובשיתוף בעלי העניין השונים. כאשר ניהול הנחל מתמקד במי נגר, ניקוז וסחף תוך התחשבות שווה בתפקידים הסביבתיים והניקוזיים של הנחל.

גם בישראל, טוען הדו"ח, ניכר אותו שינוי מגמה בניהול הנחל בדומה לעקרונות הנהוגים במדינות המפותחות, אלא שסמכות הטיפול בנחלים נותרה מפוצלת בין חוקים שונים וגופים שונים בעלי אינטרסים שונים שלא תמיד פועלים בתיאום.

לכן בראשית שנות ה – 90 הוחלט להקים מנהלת שיקום נחלים שתאגד את בעלי האינטרסים השונים סביב אותו שולחן. כך הוקמה מינהלת ארצית ברשות המשרד להגנ"ס עם נציגים של משרדים וגופים ממשלתיים נוספים, ובמקביל הוקמו מינהלות אזוריות ברמת הנחל הבודד שכללו גם בעלי עניין מקומיים (רשויות מקומיות, חלקאים, עמותות וכו').

במהלך השנים חלו שינויים במידת העניין, המעורבות והמוכנות לממן פרויקטים של שיקום נחלים, וכך למרות שבמשך השנים הושקעו מאות מליוני ₪ בשיקום נחלים ועוד מיליארדי ₪ בבניית מט"שים וקווי הולכה למי קולחים - צעדים שהביאו לשיפור ניכר בנחלים, נכון להיום, אין אפילו נחל אחד משוקם בישראל לכל אורכו ובכל מרכיבי השיקום.

כתבות רלוונטיות לנושא:

1. 400 מיליון € לשיקום שפך הנילוס במצרים, 15/8/2019
2. זיהום נחל צין: קנסות בסך 700 אלף ₪ לאחר 8 שנים, 07/7/2019
3. דליפת שפכים חומציים ממפעל רותם לנחל אשלים,02/7/2017
4. מידע נוסף על זיהום נחלים | Infospot

ההישגים והאתגרים של המינהלות לשיקום נחלים

בהיבט הרגולטורי ההישג העיקרי של מנהלות שיקום הנחלים היה הכנת תוכניות אב שהתוו כיוון לשיקום מרבית הנחלים. לצד ההישג, האתגרים הרגולטוריים העיקריים הם ההיעדר בסיס סטטוטורי לפעילות המנהלות, היעדר תוכנית אב ארצית כוללת לשיקום נחלים, והעובדה שהמשרד להגנ"ס כמעט שאינו יוזם תכנון מתארי של רצועות נחלים לקביעת שימושי הקרקע המותרים והאסורים.

בהיבט הניהולי-ארגוני-פוליטי, המנהלות הצליחו ליצור שולחן חשיבה וסיעור מוחות שכלל מגוון דעות ובעלי עניין ותרם להרחבת הידע ולשיתוף פעולה תכנוני וביצועי בין גורמים רבים. לצד זאת, פיצול הסמכויות ותחומי האחריות בין הגורמים השונים וכן ההבדל במידת החשיבות שכל אחד מהם ייחס לשיקום הנחלים היוו מכשול לשיקום. גם היעדר של יעדי שיקום מפורטים לכל הנחלים ויצירת הערכה שיטתית של יעילות הפרויקטים שבוצעו לשימור, שיקום, פיתוח ותחזוקה של נחלים הקשו על קידום הנושא, זאת לצד ירידתו בסדרי העדיפויות של המשרד להגנ"ס.

בהיבט הביצועי, אפשר לזקוף לזכות המנהלות את העובדה שחלקי נחל רבים טופלו ואף הונגשו לציבור בחלקם. לצד זאת, איכות המים בנחלים עדיין ירודה, רוב פעולות הניקוז לא בוצעו תוך התחשבות בשיקולים אקולוגיים, מרבית השיקום התמקד בפיתוח נופי ופעילות השיקום צומצמה מאוד עם דעיכת פעילות המנהלות ושינוי סדרי העדיפויות של המשרד להגנ"ס.

במישור הכלכלי גויסו אמנם תקציבים גדולים מקק"ל, החמ"ת ומהקרן לשטחים פתוחים שסייעו בפעולות שיקום הנחלים היקרות, אך היעדר בטחון תקציבי ותלות בגורמי מימון חיצוניים כמו גם היעדר תריצים ליישום של פעולות השיקום עלולים לאיים על קידום שיקום הנחלים בארץ.

ולבסוף, במישור התחזוקתי, ההישג העיקרי של המנהלות לשיקום נחלים הוא הקמת בסיס נתונים מתעדכן על עומסי הזיהום בנחלים. האתגרים להמשך בתחום זה נוגעים ליצירת תוכנית רב שנתית לתחזוקת כל נחל בנפרד, הגדרת עקרונות תחזוקה שיקומיים שיחייבו את רשויות הניקוז, הגברת התחזוקה על ידי הגדלת התקציב והתמודדות עם ונדליזם של תשתיות לתיירות ולנופש.

---------

מסמכים רלוונטיים:

דו"ח הערכת פעילות המנהלות לשיקום נחלים בישראל, מוסד שמואל נאמן

חברות ומעבדות לטיפול ובדיקה של שפכים תעשייתיים: