פרשת האמוניה מסרבת לגווע ומסעירה את התקשורת ואת הציבור בשנתיים האחרונות. גם infospot סיקר את הנושא בהרחבה. כיום מיכל האמוניה מרוקן, אך סוגיית החלופה ליבוא אמוניה בטווח הקצר טרם נפתרה עבור מפעל חיפה כימיקלים בצפון המושבת כבר חצי שנה ומאות עובדיו עומדים בפני פיטורים על רקע חוסר ההסכמה בנושא זה בין עיריית חיפה ל'חיפה כימיקלים' ולממשלה.

גם הפתרון התפעולי הזמני שננקט כרגע על ידי 2 מפעלי הדשנים הנוספים בישראל (חיפה כימיקלים דרום ומפעל 'דשנים' בחיפה) שהחלו לייבא עשרות איזוטנקים של אמוניה מדי חודש, מעורר סימני שאלה בעקבות שתי דליפות אמוניה מדווחות בשבועות האחרונים. כל זאת בהמתנה לפתרונות ארוכי טווח של הקמת מפעל אמוניה בדרום ומקשר ימי מרוחק במפרץ חיפה להזרמת אמוניה מאוניה.

אחת מאבני הדרך המשמעותיות בפרשת מיכל האמוניה היא פרסום 'דו"ח הפרופסורים' שנכתב לבקשת עיריית חיפה לפני כשנה ואשר עורר הד ציבורי וגם הוגש כחוות דעת לבית המשפט.

אחד מהפרופסורים החתומים על הדו"ח ואשר היה מעורב בכתיבתו משלבים מוקדמים הוא הפרופסור לכימיה אמנון שטנגר מהטכניון. בנוסף לתפקידו האקדמי, פרופ' שטנגר שימש בעבר כקצין מפעלים וחומ"ס של מחוז חיפה בפיקוד העורף, כך שהוא מכיר את סוגיית מיכל האמוניה היטב. הצלחנו לתפוס אותו לראיון קצר.

פרופ' שטנגר, תוכל להציג את הרקע הרלוונטי שלך עבור הקוראים?

אני פרופסור לכימיה בטכניון. הייתי קצין מפעלים וחומ"ס של מחוז חיפה במילואים בפיקוד העורף במשך כ-10 שנים, עד שנת 2003. מיכל האמוניה היה בתחומי האחריות שלי והכרתי בצורה טובה את המיכל והערכות הסיכונים סביבו.

איך החלה מעורבותך במאמץ של עיריית חיפה להביא לסגירת מיכל האמוניה?

פרופ' קינן אמר לי שפנה אליו יונה יהב, ראש עיריית חיפה, וביקש ממנו לכתוב דו"ח שיבחן ויתאר את הסיכונים ממערך יבוא האמוניה בחיפה. בהתאם לכך, קינן אמר לי שהוא מארגן מספר מומחים מדיסציפלינות שונות להכנת הדו"ח היות והעיסוק בסוגיית מיכל האמוניה אינו רק כימי, כי אם גם כלכלי, ביטחוני ועוד. פרופ' קינן הכיר את הרקע שלי ולכן הציע לי להצטרף לצוות המומחים.

קינן גם הסביר לי שהסיכום שלו עם יהב היה שהדו"ח ייכתב בהתנדבות, ללא גמול כלשהו, כדי לחזק את האובייקטיביות שלו. כך הצטרפתי לצוות שכתב את הדו"ח בשלב די מוקדם ועזרתי בהכנתו.

מה לדעתך השתנה ב-30 שנות הפעילות של מיכל האמוניה, שהביא לסגירת מיכל האמוניה דווקא עכשיו?

בגדול, מה שהשתנה בשנה-שנתיים האחרונות זה לא הסיכון אלא המודעות הציבורית לסיכון. המיכל היה מסוכן מיום הקמתו, ולהערכתי, בכ-10 השנים האחרונות הסיכון גדל.

מדיניות פיקוד העורף הייתה בזמנו (ואולי עדיין) לא למגן מתקני חומ"ס מפני פגיעה ישירה, משום שהסיכוי לכך קטן יחסית והמיגון יקר. לכן ממגנים נגד פגיעה קרובה אך לא ישירה. כך גם מיכל האמוניה.

אלא שמלפני, להערכתי, כ-10 שנים, הנשק שמאפשר פגיעה מדויקת עד לרמת מטרים בודדים הפך להיות זמין יותר בידי אויבנו, ולכן הסיכון לפגיעה ישירה במיכל האמוניה צריך היה להילקח בחשבון, אך זה, כאמור, לא השתנה בעשור האחרון.

אם כן, מה השתנה לאחרונה שהביא לסגירת מיכל האמוניה דווקא כעת? לדעתי יחסי ציבור. יש פורום מקצועי שעוסק בשאלת הסיכון ממיכל האמוניה משנות ה-90 של המאה הקודמת ופעל כל העת לסגירתו, אך פורום זה היה ללא יכולות ציבוריות ולכן כל הדוחות המצוינים שלו, נשארו קבורים. מה שיצר את ההבדל הוא פרסום הדו"ח שלנו והפעילות הציבורית והמשפטית שבאה בעקבות כך.

כלומר לדעתך מיכל האמוניה היה צריך להסגר כבר לפני 10 שנים כשהסיכון לפגיעה ישירה השתנה?

כפי שציינתי, מיכל האמוניה היה מסוכן מרגע הקמתו ולא היה אמור לקום כלל בגלל הסיכון שהוא מהווה לתושבי מפרץ חיפה במידה והוא נפגע או דולף. זו דעתי. סיכונים שונים המפורטים בדו"ח שלנו, כגון רעידות אדמה, תאונה או חבלה אווירית בקשר לשדה התעופה הסמוך והסיכון הגדול מהאנייה שמילאה את המיכל היו קיימים כל השנים.

עכשיו, בוא נניח לרגע שבישראל החלטות מתקבלות ללא שום אינטרסים פרט לטובת המדינה ותושביה. גם אם המדינה הייתה אומרת שהסיכון ממיכל האמוניה לתושבי מפרץ חיפה שווה את הערך המשקי שלו, אזי חובה לדקדק בקוצו של יוד בעמידה בכל תקני הבטיחות והתחזוקה המקובלים על מנת למזער את הסיכון לאירוע. אלא שהמיכל לא עמד בכל הדרישות, הוא לא נבדק כמו שצריך וגם הבדיקה האולטראסונית האחרונה שנעשתה אינה מספקת.

כלומר, אם המדינה הייתה רוצה לקחת את הסיכון, שלדעתי הוא לא קביל, אז לפחות שיעמדו בכל הדרישות הבטיחותיות. מה שלא היה. ולכן טוב שנסגר.

לאחרונה פורסם כי פרופסור שכטמן, זוכה פרס נובל, לא רצה תחילה לחתום על דו"ח הפרופסורים עליו הסתמכה עיריית חיפה בבית המשפט, מכיוון שהיה מעורב מעט בכתיבתו. האם זה פוגע לדעתך במשקלו הציבורי של הדו"ח?

חד משמעית לא. אסביר. התוצר של חוקרים אקדמיים הוא מאמרים המפורסמים בכתבי עת מדעיים. על כל מאמר חתומים החוקרים שלקחו בו חלק וככל ששמו של חוקר מופיע על יותר מאמרים, כך הדבר תורם למעמדו האקדמי.

עד כאן הכל טוב. אלא ששם של מדען מוכר החתום על מאמר מדעי, יכול להגביר את סיכויו להתפרסם בכתב עת אקדמי יוקרתי יותר. לכן, יש מדענים המתנהלים בצורה לא אתית, ומציעים למדענים בעלי שם לצרף את שמם למאמר כדי שמצד אחד יגדלו סיכויי הפרסום בכתב עת מדעי, ומצד שני המדען בעל השם יזכה לציון שמו על גבי מאמר נוסף. כביכול win-win. אך זו בפירוש התנהלות לא תקינה מבחינה אתית.

לכן, מדענים הגונים, כמו פרופ' שכטמן, נזהרים מאוד מלצרף את שמם למאמרים שלא לקחו בהם חלק משמעותי על פי אמות מידה מדעיות. מכאן הגיע הסירוב של שכטמן לחתום על הדו"ח המדובר.

אלא, משהוסבר לשכטמן כי לא מדובר במאמר מדעי, אלא בדו"ח ציבורי בו משמעות החתימה אינה מלמדת דווקא על מידת מעורבותו בהכנת הדו"ח, אלא על הסכמתו עם הדברים הכתובים בו, הוא התרצה, לא לפני שקרא את הדו"ח והכניס בו רשימת תיקונים. על כך אני יודע באופן אישי.

מפעל חיפה כימיקלים בחיפה סגור כבר יותר מחצי שנה. עיריית חיפה לא מקבלת את הפתרון של יבוא אמוניה באוניה בנפח מוקטן, עליה החליטה ממשלת ישראל, וטוענת כי פתרון האיזוטנקים בטוח יותר. בינתיים היא מונעת את פעילות המפעל. מה דעתך על כך?

הפתרון שחיפה כימיקלים קידמה, של יבוא אמוניה באוניה קטנה, שתזרים את האמוניה ישירות למפעל, אינו ישים כרגע מסיבות טכניות. נכחתי בפגישה בה גורמי המקצוע מטעם המשרד להגנ"ס הציגו לנציגי עיריית חיפה את השיקולים לבחירת החלופה המועדפת ליבוא אמוניה. המומחה ההולנדי שהגיע מטעם המשרד אמנם היה בעד פתרון האוניה, אך ציין שצריך לשם כך להקים מיכל אמוניה תפעולי בנפח של 1,000 טון. היות ולמפעל אין מיכל כזה, המתווה לא ישים.

יתרה מכך, לחיפה כימיקלים יש חלופות אחרות ופחות מסוכנות, מלבד אמוניה. לא רבים יודעים, שחיפה כימיקלים אמנם מייבאת אמוניה, אך בתהליך חימצון הופכת אותה לחומצה חנקתית שבה היא משתמשת לתהליך הייצור. כלומר עקרונית הם יכולים לייבא חומצה חנקתית שפחות מסוכנת להובלה ואחסון במקום אמוניה.

חומר גלם חלופי נוסף שאולי ניתן להשתמש בו, הוא אוריאה המכיל כ-50% אמוניה ואפשר להשתמש בו כמקור לאמוניה. גם אוריאה הרבה פחות מסוכנת מאמוניה. חברת חשמל משתמשת באוריאה כמקור לאמוניה מזה זמן. נכון שגם זה דורש השקעה והיערכות, אך לא מאוחר מדי.

לאחרונה דיווחנו על דליפת אמוניה מאיזוטנק בנמל אשדוד. לפני חודש דיווחנו על דליפה דומה בנמל חיפה. אלה איזוטנקים שהחלו להיות מיובאים בשבועות האחרונים בעקבות סגירת מיכל האמוניה. האם ניתן ללמוד מהדליפות האחרונות משהו על הסיכון מיבוא אמוניה באיזוטנקים?

אני רוצה להיות ברור. יבוא אמוניה באיזוטנקים אינו פתרון טוב, אלא הכי פחות גרוע מהחלופות שניתן ליישם בזמן קצר. אין ספק שהפתרון המיטבי הוא ייצור מקומי של אמוניה בנגב, או שימוש באוריאה או שימוש בחומצה חנקתית.

מה שכן אפשר ללמוד מהדליפות האחרונות, שבניגוד למיכל של 12,000 טון אמוניה או אונייה של 5,000 טון, דליפה של איזוטנק גורמת לנזק יחסית קטן בגלל שהוא מכיל כמות אמוניה קטנה, כך שטווח ההשפעה הוא של עשרות מטרים, אולי מאה מטר. כשאוניה של 5,000 טון אמוניה דולפת טווח ההשפעה יכול להיות קילומטרים. כמות האמוניה היא קריטית להערכת הסיכון.

נכון שבגלל כמות האיזוטנקים הגדולה צפויה כמות גדולה יותר של אירועי דליפה, כלומר יותר תקלות, אך בהיקף השפעה נמוך. לכן זאת חלופה פחות גרועה.

מה תהיה תחושתך אם המפעל הצפוני של חיפה כימיקלים אכן ייסגר ומאות עובדים יפוטרו?

תחושה קשה. מאוד חבל. אלה אנשים שעבדו שם שנים. אך סגירת המפעל אינה מחויבת המציאות. יש לחיפה כימיקלים אלטרנטיבות שהיא לא מנצלת מסיבותיה שלה. אני באמת לא מבין מדוע חיפה כימיקלים לא הכינה את אחת החלופות המפורטות למעלה או אחרות, הרי הנושא של מיכל האמוניה נמצא בבתי משפט כבר שנים.

האם נסראללה יכול לטפוח לעצמו על השכם בכך שהצליח להצית את הסערה סביב מיכל האמוניה, לגרום לוויכוחים פנימיים בלתי נגמרים בחברה הישראלית ואולי להביא לסגירת מפעל גדול ומשגשג בישראל?

כפי שהסברתי, מיכל האמוניה כפי שהוא נבנה ותוחזק היה מסוכן גם בלי נסראללה. גם רעידת אדמה או תאונה תפעולית יכלה לגרום לאסון. נכון שהאיום של נסראללה סייע להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי ועל כך אפשר לומר לו תודה. אבל חבל שלא השכלנו להתנהל בצורה יותר נבונה ולהיערך בזמן ולחסוך את כל הסערה הציבורית בשנה האחרונה ואת סגירת המפעל הצפויה.

כיצד ניתן לקבוע את נקודת שיווי המשקל שבין הסיכונים הסביבתיים הנובעים מייצור תעשייתי לבריאות הציבור?

זאת שאלה מורכבת. אין לי תשובה חד משמעית ואני חושב שזה לא שחור ולבן. האחריות היא של כולם. ניקח כדוגמא את בתי הזיקוק, המהווים את אחת הסכנות והמזהמים העיקריים במפרץ חיפה. כשהם נבנו, לפני קום המדינה, הערים חיפה ונשר, כפי שאנו מכירים אותן היום, לא היו קיימות. להיפך, אחת הסיבות להתפתחות הערים הללו (וגם של מקומות נוספים, לדוגמה, הקריות) הייתה הקמת מבני מגורים לעובדים של בתי הזיקוק ושל התעשייה בסביבה, חלקה תעשייה כימית.

עם השנים בנו עוד ועוד עד שהגיעו למצב הנוכחי בו בז"ן מוקפת בבתי מגורים ומסכנת אותם. האם זה אשמת בז"ן? אני לא חושב. אבל בסופו של דבר, התעשייה צריכה להתרחק מריכוזי אוכלוסייה כדי שלא תסכן אותה. מי ישלם על זה? שאלה טובה. צריך גורם ארצי עם ראיה ארוכת טווח וכוח ביצוע שישקלל את הפרמטרים השונים: בריאותי, סביבתי, כלכלי, תעסוקתי, תפעולי וכו' ויכין בהתאם תוכנית עבודה רב שנתית כולל פתרון מימוני ולבסוף יוציא אותה לפועל. זה תהליך מורכב, אבל אפשר לעשות אותו. אלא שקשה למצוא גורם כזה בישראל כיום.

אגב, המקרה של מיכל האמוניה הוא שונה, כי הוא הוקם בחטא והיווה סיכון כבר ביום בהקמתו.

לסיום, יש משהו אחרון שאתה רוצה להוסיף?

בסופו של יום, אני מצר על הפיטורים של עובדי חיפה כימיקלים בחיפה וחושב שזה לא היה צריך להגיע לכדי כך. אבל אני חושב שעשינו שירות לציבור בכתיבת 'דו"ח הפרופסורים' בהובלה שפרופ' קינן לקח על עצמו. הציבור צריך להיות מרוצה שמיכל האמוניה נסגר.

-----------

התייחסויות לראיון

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "מכל האמוניה נסגר בגלל סיכונים בלתי קבילים שנשקפו ממערך ייבוא האמוניה, ובעיקר מהאנייה הגדולה אשר הזרימה אמוניה בספיקה גבוהה, והן מסיבות סטטוטוריות. ההחלטה על סגירת המכל נתקבלה על-ידי המשרד בטרם פרסום "דו"ח המומחים", בשימוע שבוצע למפעל בדצמבר 2016. בכל מקרה, החזרתו של המכל לפעילות אינה עומדת על הפרק.

הערכות הסיכונים של פיקוד העורף ממכל האמוניה אינן תואמות את דוח המומחים. טענות כגון "המכל היה מסוכן מיום הקמתו" אינן נתמכות בשום הערכת סיכונים המבוצעת על פי הפרקטיקה המקובלת בעולם ולמעשה סותרות הערכות סיכונים כאלה כולל הערכות סיכונים מחמירות עדכניות שבוצעו לאחרונה. הגם שפיקוד העורף אינו מחייב מיגון מפני פגיעה ישירה, מתקיימות פעולות רבות אחרות לצמצום הסיכון הסביבתי מפני פגיעה אפשרית שכזו במכל האמוניה, כמו גם במקורות סיכון אחרים.

דוח המומחים לא נכתב בקריטריונים מדעיים מקובלים, אך לא ניתן לטעון כי דו"ח, המכיל טענות מדעיות רבות וחתום ע"י 10 אנשי אקדמיה ברובם פרופסורים מהטכניון, אינו דוח מדעי - מאחר והוא נתפס ככזה בעיני הקוראים. הוא אף נקרא בהתאם "דו"ח המומחים" או "דו"ח המדענים".  פרופ' שטנגר בעצמו התבטא בפני אנשי המשרד כי הוא ידע בעת החתימה על הדוח כי הוא מכיל "הגזמות פראיות ושקרים" לדבריו ובחר לחתום על הדוח "כי זו הייתה הדרך היחידה להעיף את המכל".

דיקן הפקולטה להנדסה כימית בטכניון,  פרופ' גדעון גרדר, שלח בחודש מארס 2017 מכתב לשר להגנת הסביבה בו הוא ממליץ כי חברת חיפה כימיקלים תייבא אמוניה באמצעות איזוטנקים. על המסמך חתומים גם ד"ר דן יצחקי, לשעבר סמנכ"ל בז"ן פיתוח ומר אלי חסדאי, לשעבר מנהל ההנדסה של חברת בייטמן. בשבוע שעבר התקיים כנס מדעי בטכניון בהובלת פרופ' גדעון גרדר ובהשתתפות טובי המומחים להערכות סיכונים ולמפעלי אמוניה בארץ ובעולם. בסיכום הכנס, הזכיר פרופ' גרדר את המכתב שכתב לשר להגנת הסביבה, וציין כי לאור הערכות הסיכונים ששמע במסגרת ההרצאות השונות והתייחסות המשתתפים בכנס, הוא מבין כעת כי חלופת האנייה הקטנה הינה בטוחה יותר ועדיפה על פני חלופת האיזוטנקים.

באשר לחלופות לייבוא האמוניה, בהערכות סיכונים מתקדמות הלוקחות בחשבון את כמות הנפגעים לאורך שנים, נמצא כי מערך ייבוא האיזוטנקים הוא מסוכן יותר באופן מובהק מייבוא אמוניה באנייה קטנה. הערכות סיכונים אלו הוצגו לעיריית חיפה ולפרופ' שטנגר ועד כה לא התקבלה חוות דעת הסותרת הערכות אלו.

המומחה ההולנדי שהוזמן על-ידי המשרד, מעולם לא טען שייבוא אמוניה באנייה קטנה בהזרמה ישירה למכלי האחסון הקיימים במפעלים אינה ישימה מסיבות טכניות. המומחה המליץ להגדיל את כושר האחסון (ב – 450 טון ולא ב – 1,000 טון כפי שציין פרופ' שטנגר) במפעל, על מנת לצמצם את משך השהות של האנייה ולהגדיל את הרציפות התפעולית. חלופות ייצור אמוניה מאוריאה או ייבוא חומצה חנקתית נבדקו ונמצאו כבלתי מתאימות לשימוש לייצור הדשנים.

איזוטנק מכיל 12.5 טון של אמוניה בלחץ גבוה בטמפרטורת הסביבה, בעוד אנייה קטנה אמנם מכילה 2,500 טון אמוניה אך בלחץ אטמוספרי בטמפרטורה של -33 מעלות צלזיוס. ריבוי האירועים באיזוטנקים של אמוניה, לא רק מהווה נטל על הנמל וכוחות החירום (כב"ה ומשטרה), אלא גם סכנת חיים לעובדי הנמל והמפעלים וכן מעלה את הסיכון בעת השינוע.

אנו מזכירים שוב כי דוח המדענים נכתב מבלי שבוצעה פניה אחת למשרד להגנת הסביבה, לחיפה כימיקלים או לפקע"ר ומבלי שנתקבלה התייחסות גורמים אלה טרם פרסום הדוח."

פרופ' שטנגר ביקש באופן חריג להתייחס לתגובת המשרד להגנ"ס: "תגובת המשרד להגנ"ס רצופה חצאי אמיתות ואי-אמיתות, אך זה אינו המקום להפרכת טיעוניהם. דוגמה קטנה לאמיתות טיעוניהם (כאן בקשר לדברי המומחה ההולנדי לגבי אנייה קטנה) ניתן לראות בכתבה של ערוץ 10. אני מצר על שהמשרד להגנ"ס עסוק במאבקי כוח ובדאגה לטייקונים במקום לדאוג לציבור."

--------

קישורים רלוונטיים:

1. ביה"ד לעבודה אישר את סגירת מפעל חיפה כימיקלים בצפון, 13.11.2017
2. "אם עיריית חיפה הייתה יודעת שניתן לקבל החלטה בלעדיה היא הייתה כבר מגיעה להסכמה", 14.09.2017
3. בג"ץ דוחה שוב את מועד ריקונו הסופי של מיכל האמוניה, 30.07.2017
4. מלחמה עד טיפת האמוניה האחרונה, 27.07.2017
5. מחלוקת קשה בין המדענים משני צידי המתרס בפרשת האמוניה, 19.07.2017
6. הממשלה אישרה את החלופות לאספקת אמוניה, 04.07.2017
7. מידע נוסף על חומרים מסוכנים | infospot