ביום עיון שהתקיים לפני שבוע בנושא פסולת בניין, נדונו סוגיות סביבתיות, רגולטוריות וכלכליות של הטיפול בפסולת בניין, על רקע ניסיונות החקיקה של חוק פסולת בניין בשנים האחרונות. לפני כחצי שנה עבר החוק בקריאה ראשונה בכנסת, אך אישורו מתעכב בשל פיזור הכנסת לקראת הבחירות.
לדברי אורי טל, מרכז פסולת יבשה באגף לטיפול בפסולת במשרד להגנת הסביבה, הבעיה המרכזית אותה החוק החדש מנסה לפתור היא השלכת פסולת בניין בשטחים ציבוריים - כלומר המקטע הבעייתי הוא מקטע איסוף ושינוע פסולת הבניין מאתר הבנייה לאתר הקצה. אתגר נוסף שהמשרד להגנת הסביבה מכיר בחשיבותו אך לא ברור כיצד הוא בא לידי ביטוי בחוק החדש ולכן מושך ביקורת מצד גורמים בתחום הוא הגדלת השימוש בחומרים ממוחזרים מפסולת בניין.
לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כיום קיימים 39 אתרים מורשים לקליטת פסולת בניין היכולים לקלוט כ-12 מיליון טון בשנה - פי 2 מכמות הפסולת הנוצרת ומסתכמת בכ-6.2 מיליון טון פסולת בניין בשנה (לפי נתוני 2017) מתוכם 1.5 מיליון טון פסולת בניין (25%), מושלכת בשטחים פתוחים.
למרות זאת, המשרד להגנ"ס ממשיך להשקיע בהקמה ושדרוג של פתרונות קצה וב-2019 ישקיע עוד 200 מיליון ₪ בתמיכה והסדרה של אתרים נוספים לפסולת בניין, כך שלדברי נציג המשרד, הנושא של זמינות אתרי קצה לקליטת פסולת בניין בפרישה ארצית מקבלת מענה.
בנוסף לדבריו יש להגדיל את השימוש בחומרים ממוחזרים המהווים כיום 14% בלבד, לעומת 46% בעולם, כאשר יעדי השימוש בחומרים ממוחזרים מפסולת בניין ב-OECD הם 70% לשנת 2020. מתוך 4.7 מיליון טון (75% מפסולת הבניין המגיעה לאתרים מורשים 16% - 1.1 מיליון טון (16%) מוטמנים ו-3.6 מיליון טון (50%) עוברים למפעלי מיחזור.
כתבות רלוונטיות לנושא:
החוק החדש מטפל בבעיית השלכת פסולת בניין פיראטית בכך שהוא יוצר קשר ישיר בין המתקן המורשה (אחד מ-39) לבין יצרן הפסולת (בד"כ הקבלן הבונה) ומדלג על המקטע הבעייתי כיום של המוביל.
לפי החוק החדש, המתקן המורשה יצטרך לספק ליצרן הפסולת את כל שרשרת הערך של הטיפול בפסולת: כלי אצירה לפסולת (מכולה), הובלה, העמסה ופריקה ולבסוף טיפול בפסולת במתקן המורשה.
לרשות המקומית יש חלק חשוב בתהליך – עליה לוודא שהשרשרת מתקיימת באמצעות פיקוח על המכולה שמרכזת את פסולת הבניין בכל אתר בנייה ומשמשת לשינוע שלו לאתר הקצה.
לדברי טל, בירושלים בוצע פיילוט לטיפול בפסולת בבניין שהצליח. המכולות לאיסוף פסולת בניין חויבו לעבור רישום במדור פסולת בניין בעירייה לפי מספר סידורי והגדרת תנאים כגון: מיקום הצבת המכולה, משך ההצבה וווידוא שהמכולה מסומנת כנדרש ובעלת אמצעי מעקב. כאשר הפקח מסייר בשטח ורואה מכולה, הוא סורק אותה בעזרת קורא אלקטרוני ומקבל את הפרטים הנחוצים.
במידה ונמצא כי המכולה חורגת מהזמן או מהמקום המתאים לרישום שלה, היא נגררת ומוחרמת עד שבעל המכולה מגיע לשחרר אותה בתשלום. האכיפה יעילה כי המכולה יקרה ובנוסף החרמתה מונעת את המשך עבודת השיפוץ. בהתחלה, מוסיף טל, מגרש ההחרמות בירושלים היה מלא במכולות, אך לאט לאט בעלי המכולות התרגלו.
החוק החדש יאפשר לרשות המקומית לגבות תשלום בגין רישום המכולה בתחילת התהליך וגם עבור שחרור המכולות המוחרמות.
טל הוסיף כי במשרד להגנת הסביבה בוחנים טכנולוגיות לניהול מכולות פסולת בניין. לדבריו, הוצגה להם טכנולוגיה, שנעשה בה פיילוט בלונדון, בדמות חיישן המוצב על המכולה, הנותן מיקום GPS, וזמני הרמה והורדה של הזרוע ההידראולית, כך שניתן לדעת מתי המכולה נפרקה והיכן. לדבריו כשהחוק יעבור המשרד יזרים כספים לביסוס המנגנון להקמת המערכת גם לרשות המקומית.
במהלך דבריו של טל עלתה ביקורת מצד הקהל על היבטים שונים של הצעת החוק לטיפול בפסולת בבניין:
הדברים נאמרו במסגרת יום עיון בנושא פסולת בניין ביוזמת המועצה הישראלית לבנייה ירוקה בשיתוף עם עמותת אדם טבע ודין, התאחדות בוני הארץ, קבוצת בני וצביקה ואיגוד המהנדסים.
-----
מסמכים רלוונטיים: