לאור סגירת השערים לפסולות בחו"ל (סין ועוד) ומצב ענף המיחזור בישראל הכולל סגירת מפעלים בשל חוסר כדאיות, פרסמה התאחדות התעשיינים נייר עמדה המנתח את האתגרים של ענף המיחזור המקומי ומציע פתרונות מעשיים ובהם: איסור על ייצוא פסולת למיחזור, תמיכה כספית  בתעשיית המיחזור, הקלה בהקצאת קרקעות לתעשיית המיחזור, ואפילו הקמת מנגנוני גידור לתעשייה זו החשופה לתנודתיות גדולה מול מחיר הנפט.

לטענת התאחדות התעשיינים, בשנים האחרונות הוזנח ענף המיחזור בישראל באופן שמציב בסימן שאלה שאיפות לאומיות לאיגום חומרים ומשאבים, ומחייב בחינה של פרקטיקות מדיניות מקומיות ובינלאומיות לנושא, כמו גם תועלות ועלויות של הגישות השונות. ואכן, לטענתם, בהתבוננות כוללת על מערך המשאבים הלאומי, נראה שתועלות המיחזור גדולות עשרות מונים על העלויות הכרוכות בקידומו של הענף, ונושאות בחובן יתרונות סביבתיים וכלכליים לא מבוטלים. זאת במיוחד במדינה כמו ישראל, ששואפת לעצמאות ונעדרת משאבי טבע רבים.

נייר העמדה של התאחדות התעשיינים מגיע גם על רקע האסטרטגיה החדשה לענף הפסולת שמוביל המשרד להגנת הסביבה בשנה האחרונה, אשר במוקד שלה איסור על הטמנת פסולת לא ממוינת, הקמת מתקני מיון להפרדת חומרי פסולת ברי מיחזור שיטופלו במפעלי מיחזור, ומנגד הקמת מתקני השבת אנרגיה מפסולת שייקלטו את הפסולת הנותרת שאינה ברת מיחזור.

החסמים של ענף המיחזור בישראל

נייר העמדה של התאחדות התעשיינים מונה מספר חסמים עיקריים בענף המיחזור:

1. קשיים בהקמת מתקני מיחזור: קושי באיתור וקבלת אישורים לקרקעות, מגבלות בתב"ע, היעדר תמיכה ועוד.
2. מחסור בחומר גלם – זרם פסולת יציב ואיכותי (מופרד): בלבול בין ההגדרות "שימוש חוזר" ומיחזור", היעדר פיקוח בהטמנה וייצוא פסולות.
3. כדאיות כלכלית נמוכה: תנודתיות במחירי חומר גלם ממוחזר וחומר גלם בתולי ועלויות גבוהות של הטמנת שאריות תהליך המיחזור.
4. ביקוש נמוך ולא יציב לתוצרי המיחזור בישראל, ובעיקר מגבלות הקשורות לתקינה בשימוש בחומר ממוחזר ודרישות קשיחות של יצרנים.

כתבות רלוונטיות לנושא:

1. קו המיחזור לבקבוקי פלסטיק הושבת מחוסר כדאיות כלכלית, 8.01.2019
2. סין מפסיקה לייבא פסולת למיחזור, 20.12.2017
3. כבל: "למצוא פתרון שימנע את סגירת מפעל "אביב", 26.11.2017
4. גפני: נחוקק חוק שיחייב העדפת תעשיית מיחזור בארץ, 9.11.2017
5. מידע נוסף על פסולת עירונית ביתית | infospot

הצעות לאישוש תעשיית המיחזור הישראלית

כיצד ניתן לשפר את מצבה של תעשיית המיחזור בישראל? התאחדות התעשיינים מציעה לנקוט במספר צעדים:

1. יצירת מסלול תמיכות ייעודי לתעשיית המיחזור ולמתקני טיפול בפסולת, מתקציבי הקרן לשמירת הניקיון. כולל פתרון בעיית הגדרת מפעלי מיחזור כמפעלי תעשייה בסיווג של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמונע מהם לקבל תמיכה ממשרד הכלכלה כמו יתר המפעלים.
2. הקלה במתן שטחים למפעלי מיחזור:
   1. ייעוד של חלקות מסוימות באזורי תעשייה בלעדית לתעשיית המיחזור, ותיעדוף להקצאות קרקע למתקני מיחזור.
   2. הקצאה בפטור ממכרז של קרקעות באזורי ביקוש לתעשיית המיחזור.
   3. הפחתה בשומות מנהל מקרקעי ישראל עבור תעשיית המיחזור.
3. איסור או הטלת מכסים על ייצוא פסולת פלסטיק המהווה חומר גלם איכותי לתעשיית המיחזור.
4. הקמת מנגנוני "גידור" כגון תשלום "דמי מיחזור" למפעלים, או מתן מענקים להשקעות בהרחבת/הקמת קווי מיחזור, כדי להקטין סיכונים מול מחירי נפט תנודתיים.
5. קידום שינוי בתקינה לעידוד שימוש בחומרים ממוחזרים בקרב יצרנים.

מדוע המשרד להגנת הסביבה לא תומך במפעלי מיחזור?

חשוב להדגיש כי האסטרטגיה של המשרד להגנ"ס כן כוללת תמיכה במתקני מיון פסולת ובמתקני קומפוסטציה למיחזור פסולת אורגנית, אך מפעלי המיחזור של מרבית זרמי הפסולת היבשה (פלסטיק, מתכת, נייר, עץ וכו') נותרו מחוץ לתוכנית האסטרטגית שפורסמה עד כה ואליהם בעיקר מתייחס נייר העמדה של התעשיינים.

המשרד להגנ"ס מכיר בצורך של מתן תמיכה למפעלי מיחזור, אך הצהיר כבר לפני כשנה שהוא ילמד כל זרם פסולת לעומק, יאפיין את הצרכים והבעיות הייחודיות, ויכין תוכנית פעולה תואמת, הכולל תמיכה ושינויי רגולציה במידת הצורך.

כך, המשרד להגנ"ס כבר פרסם לפני מספר חודשים שני מכרזי תמיכה בהקמת מתקני מיון לזכוכית ולרכישת גומי צמיגים ממוחזר. באופן דומה, המשרד ילמד ויטפל בתחום זרם הפלסטיק וזרם הגזם העירוני בשנת 2019. לאחר מכן, מדי שנה, המשרד ילמד ויטפל במספר זרמים מדי שנה.

מסמכים רלוונטיים: