חוק פסולת אלקטרונית סיכם לא מזמן שלוש שנות יישום ראשונות. הזדמנות מצוינת לבדוק מה מצבו. לכן הלכנו לשוחח עם מי שאחראי על יישום החוק בפועל – אמנון שחרור, מנכ"ל משותף במ.א.י - תאגיד מיחזור אלקטרוניקה לישראל, אחד משני גופי יישום מוכרים יחידים בישראל שקיבלו את אישור המשרד להגנת הסביבה. שאלנו אותו על העבודה עם הרשויות המקומיות, ההשוואה מול אירופה, התחרות הכה מדוברת בין שני גופי היישום המוכרים ועוד. הנה הדברים.

אמנון, האם מ.א.י עמדה ביעדי המיחזור של שנת 2016?

בהחלט. חשוב לציין שיעדי המיחזור ב- 2016 המשיכו לטפס על פי הגדרת חוק פסולת אלקטרונית והגיעו ל- 25% ממשקל הציוד האלקטרוני ש'הוכנס' לשוק על ידי היבואנים והיצרנים החתומים עם מ.א.י, מדובר על הישג חסר תקדים של הבאת יותר מ 17,000 טון של פסולת אלקטרונית, חשמלית וסוללות למיחזור מוכר על ידינו. הישג נוסף הוא שהצלחנו לייעל את תהליכי העבודה שלנו מעל המצופה, כך שבסיום השנה והשלמת המשימה הקשה שהוטלה על כתפינו, נותר לנו גם מעט כסף בקופה שחזר ליצרנים והיבואנים בהתאם להסכם עימם.

השאלה האמיתית היא כיצד יתמודד השוק עם עליית היעדים למיחזור בשנים 2017-2018 בהן דרישות האיסוף והמיחזור הופכות להיות מאתגרות במיוחד ומחייבות השקעה בתשתיות איסוף גדולות במיוחד. אין ספק כי דרישות האיסוף יחד עם דרישות הבקרה העולות, מייצרות צורך מיידי לעליית מחירים שנתית של כ 10%-15% בשנה הבאה כחלק מהגידול בעלויות האיסוף והגידול המשמעותי בהיקף הפסולת האלקטרונית אותה אנו נדרשים להביא למיחזור. מדובר על גידול של 5% מהציוד הנכנס לשוק בכל שנה, כדי לסבר את האוזן מדובר בגידול האיסוף בשנה הבאה ב 3,500 טון יותר בשנה זו, שהם שווי ערך לכ- 77,000 מכונות כביסה לשם הדגמה (אם היינו מעמידים אותן בטור מדובר על מרחק הנסיעה בין ירושלים לתל אביב). לאור כל הדרישות החדשות שמונחות לפנינו, אנו ממתינים בימים אלו להתייחסותו של המנהל מטעם המשרד להגנת הסביבה לתוכנית העבודה לשנת 2018 ובהתאם לכך נפעל על מנת לייצר את המתאם האופטימלי בין עלויות האיסוף והטיפול לבין העלות הנגזרת ליבואנים בגין כל מוצר שנכנס לשוק.

בשנים הקודמות היה נדמה שגופי היישום המוכרים לא מזדרזים להתקשר עם רשויות מקומיות ושבשורת חוק פסולת אלקטרונית נשארת נחלתם של בתי עסק. האם משהו השתנה?

צריך לזכור כי בחוק פסולת אלקטרונית זו הפעם הראשונה שרשויות נאלצו לבחור גוף מוכר כאשר הפרמטר המקובל במכרזים עירוניים, המחיר, איננו רלוונטי במקרה של גופי יישום שכן מדובר על מנגנון שיפוי עלויות ומדדי איכות בלבד – אתגר לרשויות. לקח לרשויות זמן להפנים ולגבש סט ערכים על בסיסו הן יכולות לבחור בין גופי יישום מוכרים. אני יכול לומר שכיום הרשויות הפנימו את התהליך, צוואר הבקבוק השתחרר וקצב הצטרפות רשויות לקיום החוק צובר תאוצה. אנחנו מאוד רוצים להתקשר עם רשויות מקומיות ומקדמים זאת במלוא המרץ. אנחנו חושבים שהן מקור חשוב לאיסוף פסולת אלקטרונית לשם עמידה ביעדי המיחזור בטווח הארוך שממשיכים לטפס מדי שנה, לכן פתחנו מתודולוגיה שיודעת לענות לצרכים שלהן באופן גמיש ושוויוני.

אני מזמין את הרשויות המקומיות לפנות אלינו. אני מזכיר לאנשי הרשויות המקומיות שהתקשרות עם מ.א.י חוסכת לרשות המקומית הרבה כסף מעבר לתועלת הסביבתית ועמידה בדרישות החוק. אנחנו גאים להיות גוף היישום המוכר הנותן שירות למספר הרב ביותר של תושבים בישראל בין היתר בערים : תל אביב, רמת גן, מודיעין, שוהם, כפר ורדים, עפולה, ירוחם, גבעת שמואל ועוד רבות אחרות בדרך.

בשונה מתהליכי יישום אחרים בישראל, כגון אריזות, אני מאמין שהרשות המקומית היא גורם ביצועי מוכשר ורב יכולות לביצוע אסדרה מלאה של איסוף ופינוי פסולת למיחזור, לכן אנחנו לא מכתיבים לרשות המקומית את שיטת הפעולה, בעיקר לאור העובדה שכל רשות היא בעלת מאפיינים אנושים, גאוגרפים ותפעולים שונים. לכן, מי שמכיר את התושבים הכי טוב ויודע מה הדרך הנכונה ליישום חוק פסולת אלקטרונית הם אנשי הרשות עצמה. בהתאם לכך, אנו נותנים להן תקציב שהוא תלוי תוצאות, נותנים להן ידע, ייעוץ ותמיכה, אך אנשי הרשות הם אלה שצריכים להחליט מה דרך הפעולה המיטבית עבורם ולקבוע את הסדר פינוי הפסולת תחת המסגרות הסבירות אותם אנו מציבים להן.

כשאתה אומר שרשות מקומית מרוויחה כסף מההתקשרות עם מ.א.י – איך זה עובד?

בוא ניקח דוגמא. מכונת כביסה מקולקלת נזרקת על ידי תושב למערום גזם ברחוב המיועד לפינוי. הרשות לא חתומה עם מ.א.י ומכונת הכביסה נאספת יחד עם הגזם ומגיעה לאתר מיון וטיפול בדרך להטמנה לצערנו. הרשות שילמה כמה מאות שקלים עודפים (300-600 ₪ לטון) על הפינוי המיותר של המוצר החשמלי הזה כולל היטל הטמנה או טיפול בגזם, וכל זה עבור טיפול שאינו סביבתי, בניגוד לחוק ועלה סכום כסף ניכר.

אבל אחריות המימון של פינוי מכונת הכביסה המקולקלת אמורה להיות מוטלת על גוף היישום המוכר בהתאם לחוק, ועל כן הרשות זכאית להחזר עלויותיה לנושא זה, אבל רק אם היא תמצא דרך יעילה שמכונת הכביסה תגיע למיחזור מוכר תחת מטריית הפיקוח של מ.א.י. כך שההפרש בין התשלום שהרשות משלמת על פינוי מיותר לעומת התשלום שהרשות מקבלת ממני מגיע למאות עד אלפי שקלים לכל טון שהיא לא מטמינה! עכשיו תכפיל את זה במכפלות הרלוונטיות לפי כמות התושבים ושאר מוצרי החשמל ותגיע לסכומי כסף גדולים שהרשות יכולה לחסוך ולממן בעזרתו שירותים של אסדרה פינוי ואיסוף פסולת אלקטרונית מהציבור.

אגב, לא מזמן חזרתי מכנס מקצועי בפריז של ארגון WEEELOGIC המאגד גופי יישום מוכרים בתחום הפסולת האלקטרונית ברחבי אירופה, ארגון בו מ.א.י חברה.  נחשפתי להיקפי המימון להן זוכות ערי אירופה מגופי יישום מקבילים, אין ספק שאנו נמצאים בקצה העליון של המדרג, ביחס לאירופה. זאת בעוד היבואנים והיצרנים בישראל משלמים פחות  מהממוצע באירופה, הדבר מעיד כי אין ספק שגופי היישום עושים מאמץ גדול מאוד לקדם את הפעילות ברשויות וניכר לצערי שבשלב זה "הפרה רוצה להניק יותר מאשר העגל רוצה לינוק".

עד כמה ישראל מפגרת אחרי אירופה בטיפול בפסולת אלקטרונית?

אירופה באמת מקדימה אותנו וחוקקה את חוק פסולת אלקטרונית כעשור לפנינו. אבל חשוב להבין שיש מאפיינים שונים לישראל ולאירופה. באירופה מתנהל שוק פסולת גדול ומשוכלל בו חברות כ- 25 מדינות עם יותר מ – 700 מיליון תושבים. שוק כזה מספק היתכנות כלכלית להרבה מפעלי מיחזור וטיפול בזרמים שונים של פסולת אלקטרונית אשר יכולה להתנייד בקלות בין מדינות ללא גבול ימי או מגבלות לוגיסטיות. בנוסף, בשוק כזה המדינות החברות יכולות לשתף ולהעביר בקלות משאבים, חומרי גלם, ידע ולנצל יתרונות לגודל לשם הקמת תשתיות מתקדמות וזה עוד לפני שהתייחסנו לתוכניות מימון נדיבות באירופה, בעוד שבישראל היקף הסיוע והמימון שניתנים לתעשיית המיחזור הם מזערים עד לא רלוונטיים.

אגב, זאת אחת הסיבות שמ.א.י הצטרפה לארגון האירופאי WEEELOGIC המאפשר לנו שיתוף ידע ופתרונות משולבים בעבור לקוחותינו בהם יצואני טכנולוגיה ישראלים הנדרשים לעמוד בדרישות הרגולציה האירופאיות גם במדינות זרות, שרות שכיום אנו יודעים לתת במ.א.י. תחת קורת גג אחת. לא פחות חשוב מכך, החברות בארגון WEEELOGIC מחברת את מ.א.י ואת היבואנים והיצרנים שחתומים עם מ.א.י לשוק הפסולת האירופאי המשוכלל.

בהקשר של פסולת אלקטרונית, שמענו לא אחת על אוזלת ידו של הרגולטור, המשרד להגנ"ס, המתקשה להשקיע את המשאבים הנדרשים ליישום חוק פסולת אלקטרונית. מה הדגש המשמעותי ביותר שהמשרד להגנ"ס צריך לטפל בו לדעתך? התחרות המדוברת בין 2 גופי היישום? האכיפה כנגד יבואנים ויצרנים? הרשויות המקומיות? זליגת הפסולת לשטחים?

בחודשים האחרונים עם כניסתם של בעלי תפקיד חדשים למשרד להגנת הסביבה, ביניהם הסמנכ"ל החדש גיא סמט ומנהלת אגף אחריות יצרן מורחבת המתחדש נועה מזרחי, ניכר שיפור מתמיד ומרשים בפעילות המשרד להגנת הסביבה בקביעת נהלים וסדרי עדיפויות ברורים. לצערי טרם מורגשת פעילות הרגולטור בחלק מהנושאים אותם ציינתי ונוספים. אבל אם אני צריך לבחור דגש אחד, זה יהיה קביעת דרישות וסטנדרטים אחידים המלווים באכיפה וביקורת לכל גורמי הטיפול והאיסוף כגון: ליבואנים ויצרנים של ציוד אלקטרוני, לבתי עסק המחזיקים בפסולת אלקטרונית תוך שימת דגש על גורמים ממשלתיים, רשויות המקומיות, מפעלי המיחזור, וכמובן גם לנו גופי היישום המוכרים נדרש וודאות ותוכנית אסטרטגית ברורה ומדויקת ליישום תהליכי המיחזור בישראל.

אני אולי אפתיע אותך שאומר שאין למ.א.י כל בעיה עם התחרות בענף ואנו מזמינים גופי יישום נוספים שיכנסו לענף האסדרה של מיחזור פסולת ואחריות יצרן מורחבת, אבל כל עוד יש דרישות אחידות, אכיפה וביקורת רציפה של המשרד להגנת הסביבה כפי שמתחיל להסתמן לאחרונה. אני חושב שאם השוק בוגר, ממוסד ועובד טוב ויש תחרות עניינית, אז היבואנים והיצרנים ודרכם הצרכנים משלמים פחות (בגלל התחרות) כך שזה מוריד את יוקר המחיה, הרשויות חוסכות כסף והציבור מרוויח טיפול יעיל וסביבתי יותר בפסולת אלקטרונית שלא מזהמת לו את מקורות המים והאוויר שהוא נושם. לשם אנחנו מכוונים.

אני מאחל שנה טובה לכולם.

---------

קישורים רלוונטיים:

1. תחרות והגברת אכיפה בפסולת אריזות ואלקטרונית, 15.05.2017
2. איפה הרגולטור של חוק הפסולת האלקטרונית?, 06.03.2017
3. ראיון עם איש המקצוע הבכיר בישראל בתחום הפסולת | גיא סמט, 20.11.2016
4. פסולת אלקטרונית: מה קורה כשהרגולטור לא מתערב? 27.09.2016
5. המשרד להגנת הסביבה ננזף בחומרה בכנסת, 16.06.2016
6. פסולת אלקטרונית | infospot

גופים לייעוץ ויישום חוק פסולת אלקטרונית: