לאחר יותר מ-30 שנה, השפד"ן (מכון טיהור שפכי גוש דן) הפסיק במהלך השנה האחרונה להזרים לים התיכון את הבוצה שנותרת מהטיפול בשפכי גוש דן. יותר מ-5 מיליון טון בוצה שהיו מוזרמים לים מדי שנה, הופכים כיום לדשן חקלאי במסגרת פרויקט המעכלים האנארוביים - אחד הפרויקטים הסביבתיים הגדולים בישראל.
לקראת טקס חניכת הפרויקט שאפשר את הפסקת הזרמת הבוצה לים, קיימנו ראיון עם מאיה יעקבס, מנכ"ל עמותת צלול שנאבקה במשך שנים בהזרמת בוצת השפד"ן לים. שמענו ממנה ניתוח של המאבק הממושך ומדוע גם היום, לאחר שהסתיימה הזרמת הבוצה, הישג סביבתי אדיר, היא לא מרוצה ומוצאת את עצמה שוב במאבק מול השפד"ן.
אך קודם, בוא נבין מה זה השפד"ן.
השפד"ן, כשמו, הוא מכון לטיהור שפכי גוש דן. האתר הוקם בחולות ראשל"צ בשנת 1969 בבעלות איגוד ערים דן. המכון אוסף אליו את מרבית שפכי גוש דן, כמות של כ-140 מיליון מ"ק של שפכים מדי שנה המיוצרים על ידי כ-2.5 מיליון תושבים מ-23 רשויות מקומיות.
בעזרת תהליכי שיקוע ופירוק ארובי (בנוכחות חמצן) השפד"ן מפריד בין המים לבין הבוצה המהווה כ-4% מנפח השפכים המקורי. המים ממשיכים לתהליך סינון חול טבעי באמצעות החדרתם לאקוויפר באזור חולי ושאיבתם לאחר מספר חודשים מעומק האדמה. לאחר שאיבתם הם משמשים להשקיית שדות חקלאיים בנגב.
הבוצה הנותרת כתוצר לוואי לתהליך הטיהור של השפכים, הייתה במשך יותר מ-30 שנה מוזרמת לים התיכון באמצעות צינור המגיע עד למרחק של כ-4 ק"מ מקו החוף ובעומק של כ-40 מטר.
במהלך שנת 2017, נכנסו לפעולה בהדרגה מערך של מעכלים אנארוביים (ללא נוכחות חמצן) שהופכים את הבוצה לדשן חקלאי סוג א' המשווק לחקלאים באמצעות חברת נגב אקולוגיה כתחליף לדשן כימי, פרויקט שהביא להפסקת הזרמת הבוצה לים התיכון.
מאיה יעקבס, מדוע עמותת צלול נאבקה בשפד"ן?
השפד"ן הוא אחד המתקנים הסביבתיים המובילים בעולם, האוסף ומטפל בשפכי גוש דן ומשיב אותם לשימוש חקלאי בנגב. אין ספק, פרויקט דגל סביבתי ברמה לאומית. אך לא ניתן להתעלם מכך שתוצר הלוואי של תהליך הטיפול בשפכי גוש דן, יותר מ-5 מיליון טון בוצה הוזרמו לים התיכון מדי שנה.
כך, לצד ההצלחה של השבת שפכי גוש דן לחקלאות, השפד"ן הפך למזהם הגדול ביותר במזרח הים התיכון. הבוצה המזוהמת אמנם הכילה חומר אורגני רב, עמוס בנוטריינטים, שמשכה דגה, אך הכילה גם חומרים מזהמים כגון מתכות כבדות. הזיהום מבוצת השפד"ן נפרש על ידי זרמי הים על פני עשרות ק"מ.
אספר לך אנקדוטה, לפני מספר שנים צלול ביקשה היתר לצלם סרטון של גולשי סאפ מסביב למוקד הזיהום – נקודת ההזרמה של הבוצה לים, במרחק 3.5 ק"מ מהחוף. אלא שמשרד הבריאות לא אישר את הדבר וטען כי לא ניתן להתקרב לאזור למרחק של יותר מ-2 קילומטר. אין ספק שמדובר בזיהום כבד שהשפיע על המערכת האקולוגית והימית באופן נרחב.
צלול טוענת שהזרמת הבוצה לים הייתה מוקד זיהום, אם כך, מדוע המשכתם לבקר את השפד"ן גם לאחר שהתקבלה ההחלטה להקים את פרויקט המעכלים האנארוביים שהביאו להפסקת הזרמת הבוצה לים?
השפד"ן אכן קיבל החלטה להקים את פרויקט המעכלים האנארוביים כדי להפוך את הבוצה לקומפוסט סוג א' לחקלאות ובכך להפסיק את הזרמתה לים. אך במשך שנים, גם אחרי שהוחלט על כך, הנהלת השפד"ן הצליחה לדחות שוב ושוב את הפרויקט ובמקביל להתחמק מתשלום היטל בגין היתר ההזרמה לים על ידי מניפולציות ותרגילים פוליטיים, שהובלו על ידי ארנון גלעדי, יו"ר השפד"ן וסגן ראש עיריית תל אביב מטעם הליכוד. גלעדי ניצל את קשריו הרבים במרכז הליכוד ובמפלגה והוביל להשתתפות רבים מחברי סיעתו במאמץ לדחיית תשלום ההיטל על זיהום הים.
כך, השפד"ן לא שילם את היטל הזיהום כנדרש בחוק למניעת זיהום ים במשך שנים, ולא שילם על הנזק החמור לסביבה ולאינטרס הציבורי לטבע נקי.
חשוב להבין, כל מפעל או ארגון המזרים שפכים, קולחין או בוצה לים מחויב בהיתר הזרמה לים שבצידו אגרה הנעה בין 5,000 ₪ ל-47,000 ₪ תלוי בסוג השפכים/קולחים/תמלחות. במקביל לאגרה, יש גם היטל הנקבע על פי כמות רכיבי הזיהום המוזרמים לים. כספי ההיטל עוברים לקרן למניעת זיהום ים ומשמשים את המשרד להגנ"ס לרכישת ציוד מתקדם המאפשר פעולות ניקוי ומניעה של זיהום ים.
כאמור, בשפד"ן הצליחו להתחמק מתשלום ההיטל בטענות שונות בעוד אנחנו טענו שההיטל ייצור תמריץ לקדם את פרויקט המעכלים האנארוביים מהר יותר, כי פתאום גרירת הרגליים תכאב בכיס. בשפד"ן ביטלו את דברנו.
לבסוף, לאחר הבג"ץ שהגשנו בשנת 2013 יחד עם המשרד להגנ"ס, השפד"ן נאלץ להתחיל לשלם את היטל ההזרמה לים, וראה איזה פלא, הפרויקט של המעכלים האנארוביים החל להתקדם. מדובר בסכום מאוד משמעותי - השפד"ן שילם לאורך התקופה מעל 54 מיליון ₪ לטובת היטל ההזרמה.
כרזה של עמותת צלול
התשלום של היטל ההזרמה לים זירז משמעותית את העבודות ליישום פרויקט המעכלים האנארוביים, הפך אותו לכדאי יותר כלכלית והוביל בסופו של דבר להישג ההיסטורי של הפסקת הזרמת הבוצה לים.
יש הטוענים כי תהליך הפיכת הבוצה לדשן מעביר את הזיהום מהים לקרקע, בה מצטברים המתכות הכבדות ושאריות התרופות וההורמונים שמגיעים לאחר מכן לגידולים החקלאיים. לא היה עדיף שזה יישאר בעומק הים?
עמותת צלול לא בחרה את שיטת הטיפול של המעכלים האנארוביים. אנחנו הצענו פתרונות אחרים, דוגמת שיטת הייבוש (Heat Dry) המיושמת בברצלונה. שאלת ההשפעה על בריאות האדם של נוכחות שאריות הורמונים ופרמצבטיקה בבוצה היא שאלה חשובה שמטרידה גם אותנו. אין ספק שצריך להתייחס לטענה ברצינות ולבדוק את ההשפעה על הקרקע והגידולים. משרדי החקלאות והבריאות עוקבים אחרי סכנות אלו ככל הידוע לנו עד היום, ולא נמצא הצטברות של החומרים הנ"ל בגידולים החקלאיים במידה המהווה סיכון לציבור.
לאחרונה המשרד להגנ"ס פרסם תזכיר חוק שיתיר טיפול תרמי (שריפה) של בוצה בתחנות כוח ומתקנים ייעודיים. מה עדיף, שריפה או הפיכה לדשן חקלאי?
העמדה הרשמית של 'צלול' היא נגד שריפה ובעד פתרון סביבתי יותר של שימוש חוזר, כמו השימוש בבוצה כדשן חקלאי, כמובן בכפוף לכך שהחומרים שנמצאים בדשן לא מזיקים לבריאות הציבור.
אנחנו טוענים שלהעביר את הזיהום מהים לאוויר זה לא פתרון טוב. אלא אם הבוצה באמת תתאים כחומר בעירה שמחליף דלק מזהם שנשרף גם ככה בתחנות כוח ומפעלים קיימים, תוך הקפדה על התקנת הטכנולוגיה המיטבית הטובה ביותר להפחתת פליטות לאוויר וודאות שהשימוש בבוצה לא תביא לעלייה בזיהום האוויר.
עכשיו, לאחר שהופסקה הזרמת הבוצה לים, אתם מרוצים?
כן ולא. אמנם הפסיקו את ההזרמה של הבוצה לים, וזה הישג סביבתי אדיר ש'צלול' לקחה בו חלק מרכזי, אך בינתיים נוצרה בעיה חדשה. במקביל להפסקת הזרמת הבוצה, ולאור המחסור במאגרי קולחין במדינת ישראל בכלל ובאופן ספציפי באגן נחל שורק, השפד"ן מזרים בשנתיים האחרונות מי קולחין באיכות שניונית לנחל שורק ומשם לחוף פלמחים ולים הפתוח. הכל כמובן בהיתר הרשויות, אבל שוב השפד"ן מנצל פרצה וגורם לזיהום סביבתי מבלי לשלם את המחיר.
יש בעיה בארץ של מחסור במאגרי מי קולחין, שפיתוחם באחריות רשות המים. השפד"ן מייצר כ- 140 מיליון קוב קולחין בשנה, מתוכם 120 מיליון קוב מוחדרים לאקוויפר, לצורך סינון חול טבעי ברמה שלישונית, לאחר מכן נשאבים וממשיכים להשקיית שדות החקלאות בנגב. אך הקיבולת של אזורי ההחדרה לאקוויפר מוגבלים כיום, ועד 20 מיליון קוב נותרים ללא מענה מדי שנה ומוזרמים לנחל שורק באיכות נמוכה (שניונית) ומשם זורמים לים.
השפד"ן מצאו פטנט. באופן אבסורדי מסתבר שעל הזרמת קולחין לנחל אין היטל הזרמה, כפי שיש על הזרמה לים, ולכן השפד"ן שוב לא משלמים על זיהום הים, רק כי הם מזרימים את מי הקולחין כמה ק"מ במעלה הנחל ולא ישירות לים.
אגב, ההשפעה של המפגע הסביבתי בנחל שורק וחוף פלמחים לא פחות חמור מההזרמה שהייתה לים. להפך. השפד"ן גורם לזיהום של נחל שורק, זיהום הסביבה החופית שליד שפך נחל שורק וזיהום מי הים בקרבת חופי רחצה. כל זאת תוך התחמקות מתשלום היטל הזרמה לים.
לפני כשנה, היה אירוע בחוף פלמחים בו המים נצבעו בגוון כתמתם וגרמו לצריבה אצל רוחצים בחוף הסמוך ומתקן ההתפלה בשורק הושבת למספר ימים. מסתבר שבעקבות ההזרמה של מי הקולחין של השפד"ן לנחל שורק, התפתחה אצה שגרמה לתופעת המים הכתומים. בינתיים ההזרמה נמשכת באין מפריע כבר שנתיים.
אנחנו כמובן מתנגדים לכך בכל תוקף.
מה הפתרון שאתם מציעים להזרמת הקולחין בשורק?
רשות המים צריכה לקדם מהר ככל האפשר הקמה של מאגרי קולחין שיפתרו את הבעיה לטווח ארוך. עד שזה ייקרה, אנחנו רוצים שיחזירו את ההזרמה של אותם מי קולחין שאין להם מענה, לצינור הימי, שם לפחות יש תשלום היטל הזרמה לים ופיקוח הדוק יותר והזיהום לא נמצא בקרבת החוף ובנחל.
מה המסר שהיית רוצה שנזכור מהמאבק של צלול בשפד"ן?
השפד"ן הוא דוגמה למאבק סביבתי ממושך בארגון שסרב לקחת אחריות על המפגע הסביבתי שהוא מייצר ולשלם בגינו את היטל הזרמה לים. ההיטל הוא המינימום הנדרש לעשיית צדק סביבתי אשר נותן מענה מסוים לאינטרס הציבורי. אנחנו טענו לאורך השנים שברגע ששפד"ן ישלמו את היטל ההזרמה הוא יהווה עבורם תמריץ לפעול להפסקת הזרמת הבוצה לים. הם טענו שזה לא ישפיע עליהם. אבל המציאות מלמדת אותנו שזה השפיע.
לכן חשוב מאוד שיהיו היטלי הזרמה לסביבה, ובפרט היטל להזרמת קולחין לנחלים – נושא שאנחנו מקדמים כעת. ההיטל מהווה אמצעי לתמרץ ארגונים לפעול להפחתת ההשפעה שלהם על הסביבה. חשוב לא לאפשר מוצא זול להזרמה ופליטה של מזהמים לסביבה. הטבע הוא של כולנו והזיהום מגיע בסופו של דבר דרך המערכת האקולוגית גם אלינו.
השפד"ן מסר בתגובה: "לגבי הזרמת מי קולחין באיכות שניונית לנחל שורק: עקב מחסור בשדות החדרה ועל פי צו הרשאה שניתן לשפד״ן על ידי רשות המים, המכון מזרים מי קולחין באיכות גבוהה אל נחל שורק. הגדלת הקיבולת של שדות אלו או מציאת שטחים חדשים, נמצאים בסמכות ובאחריות רשות המים ואנו פועלים מולם בנושא חשוב זה.
לגבי שאר הטענות שעלו בכתבה על ידי גברת יעקבס ועמותת צלול: המעכלים האנאירוביים הפכו את המכון לגוף סביבתי מוביל ומתקדם הממחזר 100 אחוז מהמים המגיעים אליו. הגיע הזמן להתקדם ולגבש אג׳נדה חדשה לעמותת צלול במקום להיטפל אל מקרי עבר שכבר אינם רלוונטים."
--------
כתבות רלוונטיות לנושא:
------------
חברות לטיפול בשפכים תעשייתיים: