דוח חדש של רשות המים מרחיב את ההבנה לגבי מצב הימצאות מזהמי PFAS במקורות המים בישראל. הנתונים על מקורות המים חשובים משום שמי שתייה הם מקור החשיפה העיקרי של מזהמי PFAS לבני אדם, וגם ריכוז PFAS נמוך במים מסוכן לבריאות הציבור.

עד כה, נראה כי השימוש בקצפי כיבוי המכילים חומרי PFAS בשל תכונותיהם המיוחדות, הם מקור הזיהום העיקרי. אך המיפוי של מקורות הזיהום נמשך.

במסגרת הדוח, מוצגים נתונים על סקרי PFAS ב-3 סוגי מקורות מים:

1. קידוחי הפקת מי שתייה במי תהום: מרבית הקידוחים שנבדקו נקיים, אך ב-16% נמצא PFAS בכמות נמוכה מהתקן, וב-6% נמצא PFAS בריכוז גבוה מהתקן וחלק מהקידוחים האלה נסגרו לשימוש.
2. מאגרי קולחין להשקיה חקלאית: ב-70% מהמאגרים שנבדקו נמצא PFAS, אך רק ב-10% מהמקרים הוא גבוה מהתקן.
3. זיהום מי תהום באתרים תעשייתיים: ב-22 אתרים נמצא זיהום PFAS שחורג מהתקן. מתוכם, ב-7 אתרים הריכוז גבוה ביותר מפי-1,000 מתקן מי השתייה – בהם מקור הזיהום הוא שימוש בקצפי כיבוי המכילים PFAS לצורך כיבוי שריפות או אימונים בחוות דלקים.

חשוב לציין שהממצאים בדוח רשות המים מתייחסים רק למקורות מים מסוימים, ובכתבות קודמות דיווחנו על ממצאים של סקרי PFAS במקומות אחרים: שפכי תעשייה, קולחי ובוצות מט"שים, תשטיפי מטמנות, ונחלים.

הדוח המלא מצורף בתחתית הידיעה.

כתבות רלוונטיות:

1. תנאים נוספים להיתר רעלים לחומרי PFAS, 11.11.2024
2. מגמות וחידושים בטיפול בזיהום קרקע ומי תהום, 15.1.2025
3. הנחיות חדשות לאיתור PFAS בדיגום קרקע מזוהמת, 22.07.2024
4. פורסמו דרישות PFAS לתעשייה, 04.07.2024
5. נמצא PFAS בקולחין שמשמשים להשקיה חקלאית, 4.7.2024
6. למידע נוסף על קרקעות מזוהמות | infospot

קידוחי מי שתייה: 78% נקיים, 16% נמוך מהתקן, 6% גבוה מהתקן

תרכובות PFAS עמידות מאוד לפירוק – ולכן מכונות גם "כימיקלים לנצח". הן נודדות למרחקים גדולים כמומסים במים ולכן יש סכנה שמוקדי זיהום יתפשטו ויצרו פלומות זיהום גדולות במיוחד. כיום פלומת זיהום אחת בארץ כבר הגיעה לכ-6 ק"מ.

כפי שדיווחנו בעבר, בשנת 2026 ייכנס לתוקף בישראל תקן מי שתייה עבור PFAS שיעמוד על 0.1 מיקרוגרם לליטר, וזה התקן שאליו מתייחס הדוח.

לפי הדוח, מתוך 465 קידוחי הפקת מי תהום שנבדקו עד כה, ב-78% לא נמצא PFAS. ב-74 קידוחים (16%) נמצא PFAS בריכוז הנמוך מתקן מי השתייה, וב-27 קידוחים (6%) נמדדו ריכוזים גבוהים מתקן מי השתייה.

שני הקידוחים שבהם נמדדו הריכוזים הגבוהים ביותר, פי 15 מהתקן, נסגרו. אלה הם רחובות רוזנמן ויקנעם 2. קידוחים אחרים עם ריכוזים חריגים פועלים רק בזמנים שבהם קיים צורך תפעולי דוחק לספק מים ברמה המקומית.

במהלך השנה הקרובה, עד כניסת תקן מי השתייה בשנת 2026, צפויים להיפסל כ-20 קידוחי הפקת מי שתייה בהם ריכוזי PFAS גבוהים מהתקן. רשות המים נערכת לתמוך בטיוב בארות ההפקה הבעייתיים, אך מציינת כי הטיוב אפשרי רק במקרים שבהם הפקה מהקידוח לא מחמירה את התפשטות הזיהום. לצד זאת, הרשות החלה לממן הקמה ותפעול של מתקני טיפול שנועדו לטפל בזיהומי PFAS בקידוחי חברת מקורות. בימים אלה מתכננת מקורות את מתקני הטיפול וכבר ערכה שני פיילוטים.

מאגרי קולחין לחקלאות: 30% נקיים, 60% נמוך מהתקן, 10% גבוה מהתקן

מלבד קידוחי ההפקה של מי שתייה, רשות המים בדקה גם 170 מאגרי קולחים המיועדים להשקיה חקלאית. ב-70% מהם נמצא PFAS, אך רק ב-10% הזיהום עולה על התקן למי שתיה – ובראשם קידוחי הפקה באזור עמק יזרעאל וחוף הכרמל. הזיהום הנרחב במאגרי עמק יזרעאל נגרם ככל הנראה על ידי מי שיטפונות מזוהמים שחדרו למאגרים, וכך המצב גם במאגרים נוספים. לכן רשות המים בוחנת לעומק כיצד משפיע נגר עילי על העברת PFAS למאגרי השקיה ולמי תהום. 

נכון להיום, אין ערך סף לריכוז PFAS במי השקיה ולכן הדוח משתמש בתקן מי השתייה. בימים אלה בוחנים את המשמעות של הימצאות PFAS במי השקיה חקלאית ומבררים אם בהכרח הימצאות PFAS בהם תעביר PFAS ליבול החקלאי ובאיזו כמות. בנוסף לכך, רשות המים מתכוונת להרחיב את הניטור של PFAS  במט"שים ומאגרי הקולחים.

מוקדי זיהום משמעותיים: נתב"ג, א.ת אשדוד, יבניאל

הדוח מפרט לגבי מספר מצומצם של מוקדי זיהום משמעותיים. בנתב"ג ובאזור התעשייה הצפוני של אשדוד נמצא זיהום בכל שרשרת המים שנבדקה: קידוחי הפקה, קולחי מט"שים, ומאגרי קולחים. כמו כן, בבז"ן, בבסיס רמת דוד ושוב בנתב"ג, נמצא ריכוז גבוה של PFAS בנגר עילי שנוצר במתחמים.

מוקד זיהום נרחב במיוחד שמקורו עדיין לא ידוע נמצא באזור יבניאל, בו הוא אותר ב-4 קידוחים ובמעיינות באזור לאורך כ-7 קילומטר.

זיהום PFAS חמור מקצפי כיבוי בחוות אחסון דלקים

בנוסף לקידוחי הפקת מי תהום לשתייה, ומאגרי קולחין להשקייה חקלאית, הדוח מתייחס גם לזיהום PFAS במי תהום כפי שנמדדו ב-3 השנים האחרונות במעל 300 קידוחי ניטור ליד 3 סוגים של אתרים תעשייתיים, שלפי סוג הפעילות שלהם, היו בעלי פוטנציאל לשימוש ב-PFAS: חוות דלקים, שדות תעופה, ומפעלי תעשיה.

לפי תוצאות הבדיקה, ב-22 אתרים (ליד כל אתר יש מספר קידוחי ניטור) התגלו ריכוזי PFAS משמעותיים, לפי הפירוט הבא:

• ב-7 מבין האתרים התגלה ריכוז PFAS שחורג יותר מפי 1,000 מתקן מי השתייה. כולם אתרי אחסון דלקים. במעט מבין האתרים יש תיעוד על שימוש בכמויות קצף גדולות לכיבוי שרפות וביתר האתרים הזיהום נגרם כנראה משימוש בקצפי כיבוי באימוני כיבוי אש. הדוח מציין כי בדיקה ראשונית של PFAS בוצעה בכל אתרי אחסון הדלקים המרכזיים בישראל, ולכן לא צפויים לגלות עוד זיהומים ברמת חומרה זו.
• ב-11 מבין האתרים, התגלה ריכוז PFAS שחורג יותר מפי 100 מתקן מי השתייה. הגבוה שבהם הוא שדה התעופה המפונה שדה דב, 5 נוספים הם אתרי אחסון דלקים, והיתר מפעלים שונים שחלקם מחזיקים קצפי כיבוי בכמות גדולה בשל סוג הפעילות שלהם, וחלקם משתמשים ב-PFAS בתהליך הייצור. רשות המים מציינת כי אין בידה מידע שלם על מפעלים שמשתמשים ב-PFAS, ולכן יש פוטנציאל לגילוי אתרים מזוהמים נוספים מסוג זה בישראל. מתבצע תהליך של איסוף המידע הרלוונטי מהמפעלים לצורך המשך הבדיקות.
• ב-4 מבין האתרים התגלה ריכוז PFAS שחורג עד פי 100 מתקן מי השתייה. שני שדות תעופה (נתב"ג והרצליה) ושני אתרים תעשייתיים.

האתר בו נמדד ריכוז הPFAS  הגבוה ביותר בקידוח ניטור מי תהום הוא בחוות הדלקים של החברה הממשלתית תש"א בקריית חיים, עם 1,768 מיקרוגרם לליטר. התוצאה הבאה לאחר מכן נמדדה בבית הזיקוק באשדוד עם 1,311 מקג"ל.

לפי הדוח, כדי לטפל בזיהום מי התהום ב-PFAS רשות המים דורשת מבעלי אתרים שבהם נמצא זיהום גבוה במיוחד במי התהום - לטהר את המים. אולם מנגד, הרשות מאפשרת לבעלי אתרים עם זיהום שלא מאיים להתפשט ולסכן מי תהום נוספים, לנהל את הסיכון בעצמם ולמנוע את התפשטות הזיהום מחוץ לשטחם, זאת בלי לחייבם לטהר את המים.

מיפוי שימוש ב-PFAS באתרים תעשייתיים שאינם חוות דלקים

כאמור רשות המים מציינת כי מתבצע תהליך של איסוף מידע לגבי מפעלים (שאינם חוות דלקים) שמחזיקים או משתמשים ב PFAS, כדי שאפשר יהיה לבדוק את מי התהום גם באזור שלהם.

זה המקום להזכיר כי לפני כחצי שנה המשרד להגנ"ס גיבש תמונה ראשונית של כמות המפעלים שמשתמשת ב-PFAS. לפי נתוני המשרד, יש בישראל כ- 220 מפעלים תעשייתיים שעשויים להשתמש בכ- 1,000 טון תרכובות PFAS כחומר גלם בהליך הייצור, וכ- 60 מפעלים בישראל עשויים להחזיק בכ- 2,000 טון של רכז קצפי כיבוי המכילים תרכובות PFAS.

בנוסף לכך קיימים כ-500 עסקים נוספים שמחזיקים נוזלים דליקים בכמות העולה על 10 טונות, ולכן סביר להניח שהם מחזיקים תרכיז קצף כיבוי המכיל תרכובות PFAS בכמות העולה על 100 ק"ג אשר טעון היתר רעלים.

בנובמבר האחרון פרסם המשרד להגנ"ס נוסח סופי של תנאים נוספים להיתר רעלים לחומרי PFAS. התנאים יחולו על מפעלים שעושים שימוש בחומרי .PFAS מטרת המסמך היא נקיטת צעדים למניעה ולהפחתה של פליטת PFAS לסביבה, באמצעות החלפה או צמצום השימוש בPFAS-, דרישות לתחזוקה ובקרה של ציוד המכיל חומרי ,PFAS טיפול בפסולת PFAS וחובות דיגום וניטור תרכובות PFAS בשפכי תעשייה.

לפי דוח רשות המים בימים אלה נשקלת הוספה של PFAS לרשימת המזהמים האסורים להזרמה לביוב במסגרת כללי שפכי מפעלים. הסיבה לכך היא שהטיפול במט"שים לא מתאים ל PFAS ולכן הם עלולים להגיע למי הקולחים ולבוצה שמשמשים בחקלאות. בד בבד נעשה ניטור במט"שים בניסיון למצוא PFAS ולהבין מה ההשפעה של הימצאותו במט"ש.

כרטיס ביקור: תרכובות פלואורואלקיליות PFAS

למי שלא מכיר, קבוצת המזהמים PFAS תרכובות פרא/פולי – פלואורואלקיליות כוללת כ-4,500 תרכובות שונות. בעשור האחרון גדלו המודעות והראיות המדעיות לכך שהחומרים הללו עלולים לגרום למחלות שונות, בהם סרטן ופגיעה במערכת החיסונית. בין היתר משום שחומרי PFAS מתקשים להתפרק בגוף ומצטברים ברקמות.

השימוש בחומרי PFAS החל בשנות ה-50 של המאה הקודמת במגוון יישומים, ובהם קצפים לכיבוי אש, מעכבי בעירה, אביזרים הבאים במגע עם מזון, תוספים דוחי שמן ומים למוצרי טקסטיל, כלי מטבח, אריזות ועוד. קצפים לכיבוי אש זוהו בעולם כאחד המקורות העיקריים לזיהום ב-PFAS, בין היתר משום שבשתיים מהתרכובות בקבוצה (PFOA PFOS) שהוכחו כרעילות גם בחשיפה לריכוזים מזעריים, נעשה שימוש נרחב בקצפי כיבוי. קצפי הכיבוי גורמים לזיהום קרקע, מי תהום, ומקורות מים לאחר אימונים ובדיקות של מערכות כיבוי.

---

מסמכים רלוונטיים: