המשרד להגנת הסביבה פרסם טיוטת תקנות להערות הציבור למניעת שריפת פסולת חקלאית (פסולת גזם ופלסטיק) בשטחים פתוחים. מטרת החוק למנוע זיהום אוויר ומפגעי ריח משריפת פסולת חקלאית באמצעות טיפול בפסולת: שימוש חוזר, מיחזור, השבה לאנרגיה וסילוק.

נזכיר, כי ביולי 2018 אושר התיקון לחוק שמירת הניקיון האוסר שריפת פסולת שטחים פתוחים, אך מאחר וקיים קושי למגר את התופעה באמצעות אכיפה נדרשת מניעה במקור של התופעה. לכן בתקנות  מוצע לקבוע כי כל פליטה של עשן, גזים, אבק וכו' משריפת פסולת חקלאית מהווה זיהום אוויר בלתי סביר וגורמת לריח בלתי סביר ולכן נחשבת לעבירה לפי חוק אוויר נקי ולפי חוק למניעת מפגעים.

הערות ניתן להעביר עד ה-14 במרץ באמצעות אתר קשרי ממשל.

ריסוק הגזם שישמש לחיפוי הקרקע

התקנות החדשות מורות על הדרכים החלופיות שעל יצרן פסולת הגזם לנקוט על מנת למנוע את השריפה, כאשר הדרך הרצויה ביותר היא ריסוק הגזם ושימוש בו לחיפוי קרקע בתוך השטח החקלאי. כמו כן, ניתן להשתמש בגזם בדרכים אחרות, למשל, ייצוב קומפוסט, ייבוש בוצה במתקני טיפול בשפכים, שימוש כרפד בבתי גידול לחיות משק, ועוד. כמו כן יש אפשרות לפינוי הגזם למתקן קומפוסטציה או עיכול אנארובי. בעדיפות נמוכה יותר מבחינה סביבתית, נמצאים מתקני השבה לאנרגיה (טיפול תרמי - שריפה תוך כדי הפקת אנרגיה), ובעדיפות הנמוכה ביותר -  הטמנה.

בנוגע לפסולת פלסטיק, מאחר ולא ניתן לעשות שימוש חוזר במוצרי פלסטיק במשק החקלאי על יצרן הפסולת לפנות את הפסולת לאתר טיפול תוך שבועיים ממועד האיסוף, כדי למנוע פיזורה בשטח אשר יוצרת מפגעים שונים.

כתבות רלוונטיות לנושא:

1. קנס של 630 אלף ₪ בגין השלכה ושריפת פסולת, 3.01.2019
2. מתוך 1,795 תלונות רק ב-63 מקרים יצא כונן לשטח, 4.12.2018
3. הצעת החוק לאיסור הבערת פסולת אושרה בכנסת, 22.07.2018
4. מידע נוסף על פסולת עירונית ביתית | infospot
5. מידע נוסף על  זיהום אוויר | infospot

דוח השפעות הרגולציה המוצעת על המשק RIA

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, בישראל מיוצרים מדי שנה כ-700,000 טון פסולת צמחית, בהם 450,000 טון פסולת אורגנית וכ-25,000 טון של פסולת פלסטיק משימוש חקלאי. אם מבוצע בפסולת זו טיפול מתאים, ניתן למחזר את הפלסטיק ובגזם ניתן לחפות קרקע לייצב בוצות וקומפוסט. מנגד, היעדר הסדרה עשוי לגרום להשלכתה ושריפתה באופן לא חוקי תוך יצירת זיהום סביבתי ובריאותי.

כיום לא קיימת בישראל הסדרה ייעודית וברת פיקוח לטיפול בפסולת חקלאית. מאחר שקיימים פערים באיכות התשתיות הפיזיות לטיפול בזרמי הפסולת, וכן היבטים משקיים כגון תנודות בשוק הפלסטיק העולמי המשפיעות באופן ישיר על יזמי מיחזור מקומיים, לעתים התרחיש הכדאי ביותר עבור החקלאי הוא להשליך או לשרוף את הפסולת בצורה לא חוקית.

בשנת 2017 התקבלו במשרד להגנת הסביבה יותר מ-5,000 פניות בנוגע למפגעי זיהום אוויר כתוצאה משריפות של פסולת, שיותר מ-50% מהן התרחשו בשטחים פתוחים. בשנים האחרונות התגברה באופן משמעותי התופעה, הגורמת לזיהום אוויר ולמפגעי ריח, המהווים סכנה בריאותית חמורה.

לכן קביעת אופן הטיפול הנאות בפסולת חקלאית במסגרת רגולטורית תייצר לראשונה נורמות ברורות להתנהלות, שיקבעו בין השאר מי האחראי לקיומה, ומהם מנגנוני הבקרה, הפיקוח והאכיפה.

קביעת טיוטת הרגולציה לוותה בתהליך "הערכת השפעות רגולציה", לפי החלטת ממשלה 2118 מיום 22.10.2014. במסגרת התהליך הוגדר שהרגולציה צריכה לתת מענה ל-2 שאלות עיקריות:

1. מהו האופן הנאות לטיפול בזרמי הפסולת החקלאית?
2. על מי תוטל החובה לטפל בפסולת?

3 חלופות לפינוי הפסולת החקלאית

שאלת אופן הטיפול הנאות תוגדר ברגולציה על פי מדיניות המשרד לטיפול משולב בפסולת לאור היררכית הטיפול הנכונה בפסולת. שאלת הטלת החובה מייצרת מספר חלופות, שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות.

הבסיס ליישומה של כל חלופה הוא טיפול ראשוני בפסולת בתוך החלקה החקלאית. זוהי חובתו הראשונית של החקלאי, כיצרן הפסולת, ולכן עליו לדאוג להפריד, לאסוף ולהכין את הפסולת ליציאה מחלקתו. אולם, הטלת האחריות על הטיפול בשלבים שלאחר מכן, שינועה לאתר טיפול ונשיאה בעלויות מסירתה יכולה להיעשות ב-3 אופנים שונים:

1. הטלת חובת הפינוי על יצרן הפסולת החקלאי כך שיהיה עליו להשלים את מחזור החיים של הטיפול בפסולת, ולוודא שינועה לאתר טיפול.
2. הטלת חובת פינוי הפסולת על הרשות המקומית: באמצעות הקמת תחנות ייעודיות לאיסוף הפסולת.
3. הטלת חובת הפינוי על יצרני הפלסטיק, במסגרת חוק אחריות יצרן מורחבת: הטלת חובת פינוי פסולת הפלסטיק על יצרן מוצרי הפלסטיק החקלאי.

החלופה שנבחרה היא הטלת חובת הפינוי על יצרן הפסולת החקלאי, בשל עדיפותה בכל הנוגע להוספת נטל רגולטורי ומידת ישימותה. עבור החקלאים הפועלים במסגרת המותר בחוק, חלופה זו מהווה תוספת זניחה של נטל רגולטורי, ולפיכך גם אם השפעתה תהיה מינורית, ישנה כדאיות ביישומה. בנוסף, בחלופה הנבחרת מגולמת קביעה עקרונית לפיה יצרן הפסולת הוא האחראי העיקרי לטיפול בה.

למרות הטלת האחריות לטיפול בפסולת על החקלאי, רואה המשרד תפקיד מפתח למעורבות הרשות המקומית בפתרון בעיית השריפות והטיפול הלקוי בפסולת חקלאית בשטחן. לכן, יוגדר בתקנות כי רשות מקומית תהיה רשאית לקבוע הסדרים לטיפול ולפינוי של פסולת חקלאית, באופן שחובות יצרן הפסולת החקלאית יחולו עליה ויקוימו על ידה.

------------

מסמכים רלוונטיים: