כולם יודעים שלוקח לפלסטיק שנים ארוכות להתפרק. אך בשילוב צפיפותו הנמוכה של פלסטיק ונטייתו לצוף במים הוא הופך לבעיה עולמית חוצת גבולות בסביבה הימית.

בנוסף לכך, מכיוון שחלק גדול מהפסלטיק שקוף, בעלי החיים בולעים אותו – חלקם מתים מכך וגם חלקיקי הפלסטיק הקטנים יותר, המיקרו פלסטיק, ממשיכים הלאה בשרשרת המזון עד שהם מגיעים לדגים שאנו אוכלים.

כולנו עדים להתגברות של פסולת הפלסטיק בחופים ובים, אך מה המצב האמיתי בישראל? האם אפשר לזהות את מקור הפלסטיק והסוג שלו? ואיך אפשר למנוע זאת?

המשרד להגנ"ס מפרסם דו"ח ניטור שנתי של כמות הפסולת בחופים שעונה על חלק מהשאלות ומאפשר לנקוט בצעדים לצמצום הבעיה.

תוכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה פועלת למזער את כמות הפסולת הימית בישראל ולפעול לניקיונם של החופים והים בהתאם למחויבות הבין-לאומית, לטובת הסביבה והציבור בישראל.

כתבות רלוונטיות:

1. 10.6 מיליון שקל לניקוי החופים, 20.07.2020
2. 55 מיליון ₪ יושקעו בניטור הים התיכון, 25.12.2018
3. דוח ניטור ים תיכון 2017: ירידה בזיהום ממפעלים, 20.02.2019

הפתרון והמחויבות הבינלאומית: ניטור שנתי

כמדינה החברה באמנת ברצלונה, מחויבת מדינת ישראל לתכנית ההפחתה האזורית מפסולת ימית וחופית. על פי תוכנית זו, חובה על המדינות החברות לנקוט שורה ארוכה של פעולות כדי למזער את ממדי תופעת הפסולת הימית ואת השפעותיה המזיקות על הסביבה הימית של הים ועל האוכלוסייה השוכנת לחופיו.

בהתאם לכך, ישראל מפעיל תוכנית לניטור הסביבה הימית במימון המשרד להגנ"ס, אשר מבוצעת ע"י החברה לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל). הניטור נועד לקבל הערכת מצב של הסביבה הימית ויצירת בסיס מדעי ארוך טווח לקבלת החלטות בנוגע להגנה על הסביבה הימית, כולל אכיפה, שמירה על המערכת האקולוגית וניהול הסביבה הימית.

לאחרונה, פורסם דוח הניטור הלאומי של פסולת ימית לשנת 2019, שבו בפעם הראשונה נוטרה הפסולת הימית גם באילת. דוח הניטור הלאומי מבוצע השנה הרביעית ברציפות.

מקורות לפלסטיק בים: ספינות, חופים, ניקוז ושפכים

על פי דוח ניטור הפסולת הימית לשנת 2019, הרכב הפסולת העיקרי שנדגם בחופים ובקרקעית הים הוא פלסטיק (יותר מ 75%) ובפרט שקיות ואריזות.

רוב חלקיקי המיקרו-פלסטיק הצף שנמצאו בניטור, בין 50% ל-80%, היו בצבע לבן או שקוף. פלסטיק לבן או שקוף הוא בעל פוטנציאל גבוה יותר לגרום נזק אקולוגי בשל הנטייה של בעלי חיים לבלוע אותו, שכן הוא דומה לסוגי המזון הצפים בים.

בדיגום חופים שבוצע בשנת 2020, בתקופת הקורונה, הופיעו פרטי פסולת חדשים כגון מסכות וכפפות, שלא נצפו לפני כן.

לפי הדו"ח, הפלסטיק בים מגיע מ-3 מקורות עיקריים:

1. פסולת מספינות
2. פסולת ממקור יבשתי שזורם לים דרך נחלים, מערכות שפכים ומערכות ניקוז
3. פסולת שנשארה בחוף

שליש מהפסולת מחו"ל

הניטור של הפסולת נחלקה למספר סוגים:

1. ניטור פסולת חופית
2. ניטור פסולת בקרקעית הים במדף היבשת 20-80 מטר
3. ניטור פסולת הקרקעית הים העמוק מ- 200 מטר ועד 1,700 מטר
4. ניטור מיקרו פלסטיק צף, ומיקרו פלסטיק בקרקעית הים

מרבית הפרטים שנאספו בדיגום היו פסולת משנית )פסולת מקורית שנשברה או התפרקה) בגדלים 2.5-50 ס"מ. על חלק קטן מפריטי הפסולת הופיע ברקוד או מידע שאפשר ניתוח המקור, שהראה כי שני שליש מכלל הפסולת מקורה מישראל ושליש מקורה מחו"ל.

ריכוז גבוה של פסולת בעומק 200-500 מטר, כנראה מספינות

ריכוז גבוה במיוחד של פסולת פלסטיק נמצא בעומק מים של 500-200 מטר (10,000-4,000 פרטים לקמ"ר). בדוח נאמר כי בהיעדר הסבר אחר מניח את הדעת, ניתן להניח כי המקור העיקרי של פסולת הפלסטיק בקרקעית הוא כלי שיט העוברים באזור זה וזורקים זבל מהסיפון.

הפסולת במים רדודים: מניקוז גשמים ונחלים

סמוך לחוף, ריכוזי הפסולת היו נמוכים משמעותית ונצפתה עלייה בריכוז הפסולת לאחר עונת הגשמים. לכן, מעריך הדוח, שבניגוד למקור הפסולת העיקרי בחופים, שהוא המתרחצים, עיקר ההשפעה בים הרדוד היא מפסולת הערים הזורמת בתעלות הניקוז עם מי הגשמים והנחלים הזורמים לים.

בעיית הפסולת שמגיעה בניקוז ידועה, ואנו מתריעים עליה מדי שנה, במיוחד לקראת הגשם הראשון שאוסף איתו את כל הפסולת והשמנים שהצטברו בקיץ ומזרים אותם לים דרך מערכות הניקוז העירוניות.

אך זו הפעם הראשונה שניטור מסודר מצביע על כך שניקוז הגשמים והנחלים הוא התורם העיקרי לפסולת במים הרדודים, ולא פסולת המבקרים בחופים.

פחות פסולת בחוף בהשוואה לעולם

הדוח מלמד כי באתרים החופיים נדגמו 1,000-400 פרטי פסולת בחתך של 100 מטר חוף, כמות הנמוכה מהממוצע העולמי. ייתכן והפער נובע מפעולות הניקיון השוטף של החופים בישראל, לרבות החופים הפתוחים, גם במסגרת תוכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה, שבמסגרתה המשרד תומך ברשויות החופיות בכ-10 מיליון שקל.

הים התיכון לעומת ים סוף באילת

לפי הדו"ח, ממצאי חלקיקי הפסולת הצפה מצביעים על הבדל משמעותי בין אילת לים התיכון. גם באילת וגם בים התיכון ניתן למצוא חלקיקי פלסטיק קטנים מ-5 מ"מ, אך באילת לא ניתן למצוא חלקיקי פלסטיק גדולים יותר.

מקורם של חלקיקי הפלסטיק הגדולים מ-5 מ"מ הם בפסולת שמתפרקת לאורך זמן ביבשה, לדוגמה בגדות של נחלים, ואז נשטפת לים באירועי גשם.

חלקיקים קטנים מקורם בעיקר מפלסטיק ששהה זמן רב במי הים, שכן חלקיקים אלה מוסעים מרחוק על ידי זרמים. היעדר נחלים שזורמים למפרץ אילת יכולה להסביר את היעדר המיקרו-פלסטיק שם.

בדומה לקרקעית הים, גם הפסולת הצפה בים תיכון ובים סוף, מורכבת בעיקרה מחלקי שקיות ואריזות (כ-70%), ורובה בגודל מיקרו-פלסטיק (0.3-5 מ"מ).

באילת פועלים לצמצם הפלסטיק בחופים

בשנה שעברה (2019), יחד עם עיריות נוספות, עיריית אילת יצאה בקריאה "די לפלסטיק בים האדום", כחלק משמירה על משאבי הטבע של אילת ולצד פעולות הסברה, ניקיון ואכיפה לאורך החופים.

בשיתוף פעולה עם מפעילי החופים ובהובלת היחידה האזורית לאיכות הסביבה בשיתוף עמותת הברים והמסעדות, תוכננו פעולות הסברה בעסקים לאורך החופים, למניעת השימוש בקשי פלסטיק חד פעמיים.

בנוסף תכננה העירייה לקדם תיקון לחוק העזר העירוני לאילת, במסגרתו ייאסר שימוש במוצרי פלסטיק חד פעמיים בחופי הים, לרבות מכירה בפלסטיק בתחומי החופים.

המלצות: להיערך לגשמים, לנטר מיקרו פלסטיק

דו"ח הניטור מציע מספר המלצות בעקבות הממצאים:

• להמשיך בניקוי החופים ולנסות להוסיף איסוף פרטים קטנים מ-2.5 ס"מ.
• לנקות את הנקזים, אפיקי הנחלים ואגני הנחלים לאורך השנה ובעיקר לפני עונת הגשמים.
• להוסיף מלכודות פסולת במוצא הנקזים, למניעת הגעת הפסולת לים באירועי גשם.
• ליצור מנגנון להקטנת השימוש בשקיות ואריזות פלסטיק.
• להוסיף ניטור מיקרו-פסולת בחופים .
• לבחון שיטה כמותית מהימנה יותר לניטור מיקרו-פלסטיק, למשל באמצעות סורק ותכנת למידה עצמית.

התייחסויות

השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל: "רגל אדם לא דרכה במעמקי הים, אבל בעיית הפסולת שלנו מורגשת שם וניכרת. הפסולת שאנחנו משאירים בחוף נמצאת בחופים, צפה במי הים ומצטברת בקרקעית. תופעת הפסולת בים ובחופים היא בעיה גלובלית, ופוגעת בחופי העולם כולו. הפתרון טמון בשילוב בין אחריות אישית של כל אחת ואחד מאתנו, לבין פעולות ניהול פסולת שיבצעו רשויות החוף וכן בשיתוף פעולה של כלל ארצות הים התיכון".

---------

מסמכים רלוונטיים: