בשנת 2006 נחתם הסכם הגישור בין המועצה התעשייתית נאות חובב (רמת חובב לשעבר) ומפעליה, משרדי הממשלה וארגוני איכות הסביבה. בזכות הסכם הגישור, התאפשרה הקמת קריית ההדרכה של צה"ל, זאת לאחר השקעות של כ– 2 מיליארד ₪ בתחום הסביבתי. 

לרגל שנת העשור לתהליך הגישור, המועצה תקיים כנס מקצועי בנושאי תעשייה, סביבה ושיח ציבורי. לקראת כנס נאות חובב לתעשייה וסביבה, שוחחנו עם אמנון בן דהן, מנכ"ל המועצה התעשייתית נאות חובב, על התהליכים שהביאו למהפכה בנאות חובב, על התעשייה במפרץ חיפה, רגולציה סביבתית ועוד. הנה הדברים.

אמנון, מה היה מסלול הקריירה שהוביל אותך לתפקיד מנכ"ל המועצה התעשייתית נאות חובב?

אני יליד באר שבע, המתגורר כיום במיתר. יש לי תואר שני במנהל מדיניות ציבורית ותואר ראשון בגיאוגרפיה ולימודי הסביבה. הקמתי וניהלתי במשך כ- 14 שנים את היחידה האזורית לאיכות סביבה בנגב  המזרחי, המספקת שרותי איכות סביבה לרשויות המקומיות בשטחה: מועצה אזורית תמר (בה א.ת מישור רותם ו-מפעלי ים המלח), ערד וירוחם.

לאחר מכן, נשאבתי להיות חבר בצוות הכנת התוכנית הלאומית האסטרטגית לפיתוח הנגב שאושרה בממשלה ב 2005 והתמקדה בפיתוח אזורי הנלווה להעתקת מחנות צה"ל לנגב. אני הייתי אחראי על תחום התשתיות, התיישבות והיבטים סביבתיים. התוכנית הזאת היא אבן היסוד לשינוי שחל בנאות חובב בפרט ובנגב בכלל.

לאחר מכן, עבדתי כיועץ עצמאי (שותף בחברה פרטית) במשך 3 שנים ואז ניגשתי למכרז לתפקיד מנכ"ל המועצה התעשייתית נאות חובב, תפקיד אותו אני ממלא מאז שנת 2011.

כלומר, עסקת בסוגיה של רמת חובב הרבה לפני שהתחלת לעבוד במועצה. תחשוף בפנינו קצת "מאחורי הקלעים" של תהליך העתקת קריית ההדרכה של צה"ל לצומת הנגב שהובילה לשדרוג רמת חובב והפיכתו לפארק אקו תעשייתי נאות חובב

הרעיון שלנו, בתוכנית הלאומית לפיתוח הנגב, היה לנצל את העתקת מחנות צה"ל לנגב בשביל לפתח את הנגב, ולא לייצר כיסים של בסיסים צבאיים איכותיים המנותקים מסביבתם. לכן, התוכנית פיזרה את מחנות הצבא ל – 4 אזורים, כאשר כל מחנה אמור לשמש כמנוף לפיתוח האזור בו הוא נמצא:

1. העתקת בסיס חיל האוויר מלוד לנבטים – נגב מזרחי.
2. העתקת קריית ההדרכה מצריפין לצומת הנגב (9.5 ק"מ מרמת חובב) – נגב מרכזי.
3. העתקת יחידות התקשוב ממרכז הארץ לפארק ההיי טק הסמוך לאונ' בן גוריון – מטרופולין באר שבע.
4. העתקת קריית המודיעין מגלילות לאזור לקיה, בין שוקת לעומר – ליצירת אשכול היי טק.

כשהגענו להציג את התוכנית למנכ"ל משרד ראש הממשלה אז, אילן כהן, אמרו לנו "התבלבלתם", צומת הנגב זה 9.5 ק"מ מאזור התעשייה רמת חובב, שהוא מזוהם ומזהם ולכן אי אפשר להביא לשם חיילים.

לא נבהלנו והתעקשנו לא לשנות מקום ולא להתעלם מהבעיה. הגישה שלנו הייתה שאסור שפיתוח הנגב ייעצר בבאר שבע, ושאם לא נפתור את בעיית רמת חובב כעת, היא תהווה חסם אזורי לתמיד. אם יש בעיה, בוא נפתור אותה. השיבו לנו שזה בלתי אפשרי.

על מנת להבין את המצב לאשורו, נפגשתי עם ד"ר צור גלין, מי שכיום מנהל את אגף איכות האוויר במשרד להגנ"ס ואז היה מנהל היחידה הסביבתית ברמת חובב. הוא אמר לי שהוא סמוך ובטוח שרמת הסיכון לא חוצה יותר מ 4-5 ק"מ, ולכן לדעתו אין מניעה מלהקים את קריית ההדרכה בצומת הנגב שנמצאת במרחק 9.5 ק"מ.

הוא גם סיפר לי שהם בדיוק נמצאים בתהליך של פרישת תחנות ניטור איכות אוויר. שאלתי למיקום המיועד של תחנות הניטור. הסתבר שאחת התחנות מתוכננת לאזור אשלים. הצעתי וביקשתי שיסיטו אותה וימקמו אותה בצומת הנגב, במקום המיועד לקריית ההדרכה, על מנת לוודא שאין שם בעיה של זיהום אוויר. התחנה אכן מוקמה בצומת הנגב והראתה שאין שום ערך שחורג מהתקן. התוצאה הזאת נתנה אור ירוק לתכנון מרכז ההדרכה במקום ומאוחר יותר אפשרה מתן היתר אכלוס.

כל זה התרחש במקביל להליך גישור בין המפעלים, למועצה התעשייתית, למשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, שהביא להפחתה ניכרת בזיהום שיוצרים המפעלים במקום.

אתה יכול להרחיב בנושא תהליך הגישור המפורסם?

היו הרבה חיכוכים בין המועצה, למפעלים למשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות. עלה רעיון לעשות גישור. הגישור פירק לגורמים את כל הבעיות. אני חושב שגם המפעלים הבינו שהם לא יכולים להמשיך להתנהל כפי שהיה עד כה והם הכניסו את היד עמוק לכיס, והשקיעו בפתרונות סביבתיים כסף רב.

אחת הבעיות המרכזיות הייתה מציאת "פתרון קצה" לשפכים התעשייתיים. בעולם, נהוג להזרים את השפכים התעשייתיים לנהרות לאחר טיפול קדם. אצלנו נדרש פתרון יבשתי ומה שקרה עד אז זה שהשפכים התעשייתיים הוזרמו לטיפול בבריכת אידוי משותפת, בהן נוצר קוקטייל של שפכים תעשייתיים, המהווה מפגע סביבתי, מפגע ריח בלתי סביר ועוד.  כחלק מהגישור הוחלט שכל מפעל יטפל בעצמו בשפכים שלו, ולכל מפעל תהיה בריכת אידוי נפרדת כך שלכל צינור ולכל מפגע סביבתי יש כתובת.

אנחנו מכירים את המהפכה שנאות חובב עוברת בשנים האחרונות תוך התמקדות בנושא של איכות סביבה ובאמת יש לכם הרבה במה להתגאות (מרכז מבקרים, שביל אופניים, בוסתן אקולוגי, שיקום בריכות אידוי, הקמת מערך סולארי, מערך ניטור איכות אוויר מתקדם ועוד). מה האתגרים והתוכניות שלכם לשנים הקרובות וכיצד אתם מודדים הצלחה?

שמנו לעצמנו יעד לפני שנתיים להכפיל את כמות המועסקים בנאות חובב תוך 5 שנים על ידי הכנסת עוד מפעלי תעשיה תוך שימור ושיפור ההישגים הסביבתיים שלנו. אנחנו מתמקדים בלהביא מפעלים שנכון שהם יהיו פה, כי יש להם סינרגיות עם מפעלים אחרים במקום. אני מלווה באופן אישי כל יזם שמקים אצלנו מפעל ומהווה עבורו 'One Stop Shop' באינטראקציה עם המועצה, עד שהוא מקים את העסק.

כל זה, תוך הקפדה על כך שכל המפעלים אצלנו יעמדו בתקנים הכי מחמירים של איכות הסביבה, ויש לזה עלות לא מבוטלת למפעלים. אנחנו לא מכניסים אלינו בעיות חדשות מבחינה סביבתית.

אחת ההוכחות להצלחה שלנו, היא שיזמים מתדפקים אצלנו על הדלתות, מבלי שעשינו פעולות שיווק. הם רואים מקום מאורגן ומסודר, עם תדמית חיובית והם רוצים להצטרף להצלחה.

הפכנו מחסם לפיתוח הנגב לעוגן כלכלי לפיתוח הנגב. לבנות דירות וקניונים זה נחמד, אבל רק תעסוקה איכותית באזור, כמו שמייצרת התעשייה, תאפשר לאנשים לקנות דירה ולבלות בקניון.

אחת ההתמודדויות של התעשייה בישראל היא עם הקהילה הסמוכה שהשפעתה גדלה בעידן הרשתות החברתיות והמודעות הסביבתית הגוברת. כיצד אתם מנהלים את הקשר עם הקהילות באזורכם?

התוכנית האסטרטגית שלנו עוסקת בכמה רבדים, שאחד המשמעותיים שבהם הוא בין המועצה  לקהילה. אנחנו עושים הרבה פעילויות עם הקהילה, עם ציבור העובדים ושיתופי פעולה עם הרשויות המקומיות סמוכות. חשוב לנו להיות מחוברים לתושבים סביבנו.

כחלק מההכרה בחשיבות של הנושא, אנחנו מעסיקים במועצה רכז ניו מדיה, שמנהל את אתר הפייסבוק של המועצה ואתר האינטרנט שלה, בשביל להיות מחוברים גם בערוצים האלה.

מה דעתך על המצב של התעשייה במפרץ חיפה? מה הפתרון? האם נראה את התעשייה הישראלית עוברת לדרום? האם ניתן להעתיק את המודל שלכם למקומות נוספים בארץ?

חד משמעית, אני חושב שמודל של מועצה תעשייתית נטולת אינטרסים פוליטיים יכולה להביא חלק מהפתרון למשבר של מפרץ חיפה. המצב שם כיום הוא שהרשויות מאוגדות באיגוד ערים לאיכות סביבה, אבל אין סמכות מוניציפלית אחת שבידיה כל המשאבים והסמכויות.

הארנונה של המפעלים במפרץ חיפה הולכת לרשויות המקומיות השונות, שמשקיעות כל אחת כראות עיניה בהוצאות השוטפות. רק חלק מהארנונה הולך לאיגוד הערים לאיכות סביבה. אצלנו כל הארנונה של המפעלים עוברת לטיפול במקום עצמו, במפגעי עבר, באיכות סביבה, בעובדי המקום ופיתוח המקום.

מועצה תעשייתית היא גוף שיודע להיות רגולטור מקומי. מצד אחד השוט שמפקח ובא בדרישות ומצד שני זה שנותן את האמצעים להתפתח ולהתקדם. הרבה גופי תעשיה באים אלינו ולא לרשות מקומית כי הם יודעים שאנחנו ניתן מענה לצרכים של המפעל, ולא רק נגבה ארנונה בכדי להשתמש בה במקום אחר.

אני חושב שמודל כזה יכול להתאים למפרץ חיפה ומקומות נוספים.

עסקים ומפעלים רבים מתלוננים על נטל הרגולציה המכביד עליהם, בינהם הרגולציה הסביבתית שהתגברה בשנים האחרונות. הם טוענים כי הדבר מביא להעברת קווי ייצור לחו"ל. מה עמדתך בנושא זה?

אני לא חושב שזה רק עודף רגולציה ובטח שלא רק רגולציה סביבתית. הבעיה יותר רחבה, והיא שאין מספיק פנאי וקשב בשלטון לפתרון הבעיות של התעשייה.

למשל, אין משרד ממשלתי ייעודי המיועד רק לתעשייה, אלא כחלק ממשרד הכלכלה והתעשייה, ובמשרד הזה אין שר כבר שנה, גם השר הקודם, היה רק חצי שנה בתפקיד. זה תקלה. אמנם להתאחדות התעשיינים יש לובי, אבל לטעמי הוא לא מספיק. לתעשייה יש המון בעיות, במגוון תחומים (יצוא, תעסוקה, רגולציה ועוד) והיא צריכה לקבל הרבה יותר סיוע. צריך לפתח את התעשייה היצרנית.

זה אינטרס לאומי לעודד את התעשייה בישראל שמייצאת ומכניסה כסף למדינה, מפתחת ידע ויכולות ומגוונת את מנועי הצמיחה של המשק.

מה עמדתך בקונפליקט המובנה בו עוסק תחום איכות הסביבה, מצד אחד הרצון לאיכות חיים חומרית גבוהה יותר המובילה לייצור מוגבר וזיהום סביבתי מול הרצון לבריאות וסביבה נקיים?

סביבה וכלכלה הולכים יחד. כולם מבינים את מאמר חז"ל: "תן דעתך ולא תקלקל ותחריב עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך". מה שנקלקל בדור הזה אנחנו מחריבים לדורות הבאים.

אין למפעל זכות קיום אם הוא לא מקפיד על איכות סביבה. אף אחד לא רוצה לחיות במקום שבו נמצאים מזהמים שמפריעים לעתיד הקיום של התושבים באזור. ברגע שמבינים את החשיבות, זה נהיה חלק מההשקעות הבסיסיות של מפעל.

לתפיסתי, לכל בעיה סביבתית יש פתרון.

יש משהו אחרון שאתה רוצה לומר לקוראים של  infospot?

אני שמח שנפל בחלקי להיות חלק מהמהפכה הסביבתית שקרתה פה בנאות חובב ובנגב ושזכיתי להיות מנכ"ל של מקום שהיה חסם בעבר ומתהווה כעוגן וזרז לפיתוח הנגב. זה כיף ברמה האישית כמי שליווה ברמת התכנון וכעת ברמת הביצוע. מדהים לראות איפה היינו פעם ואיפה אנחנו היום.

----------

קישורים רלוונטיים:

1. ראיון עם איש המקצוע הבכיר בישראל בתחום הפסולת, 20.11.2016
2. ראיון עם מנכ"ל אקוסול | מתקן השריפה בנאות חובב, 15.02.2016
3. ראיון עם מי שמוציא לפועל את המדיניות הסביבתית ברשות המקומית, 01.09.2015
4. ראיון עם עורך הדין הסביבתי הבכיר שחצה את הקווים, 07.02.2016
5. ראיון עם מתאם בכיר בארגון הבריאות העולמי [WHO], 03.05.2015
6. ראיון עם מדען סיני בכיר המתמחה בזיהום אוויר, 16.05.2016