מסמך טיוטה שפורסם להערות הציבור על ידי רשות החשמל בוחן את כדאיות שימור יחידות הכוח הפחמיות 4-1 באתר "אורות רבין" בחדרה. מדובר בבדיקה מקיפה של מתווה השימור, העלויות הישירות והעקיפות והתועלת למשק הישראלי כתוצאה משימור היחידות. הבדיקה נעשתה בעקבות החלטת הממשלה להשבית את היחידות עד יוני 2022, על אף שאורך החיים ההנדסי שלהן הוא עד שנת 2033.

כתבות רלוונטיות:

1. ניתוח החלופות להפסקת השימוש בפחם, 08/9/2019
2. לשקול מחדש את שימור היחידות הפחמיות בחדרה, 19/8/2019
3. חברת החשמל מציגה את המעבר מפחם לגז בחדרה, 15/7/2019
4. היסטוריה: יופסק השימוש בפחם לייצור חשמל בישראל, 06/9/2018
5. למידע נוסף על זיהום אוויר | infospot

הרקע: הפסקת השימוש בפחם והשבתת היחידות עד 2022

כזכור, בהמשך למדיניות הממשלה להוביל להפסקת ייצור החשמל באמצעות פחם, הוחלט בשנת 2016 לסגור את יחידות 4-1 שבאתר הייצור "אורות רבין" בחדרה, על אף שאורך החיים ההנדסי שלהן הוא עד שנת 2033.

לפי התוכנית, את היחידות שייסגרו יחליפו יחידות ייצור חדשות המופעלות על גז, לצד המשך הפעלתן של יחידות 5-6 הפחמיות החדשות יותר, שמחוברות לאמצעים להפחתת פליטות (סולקנים, ממיר קטליטי ועוד), שמתוכננות להיסגר גם הן, עד שנת 2025. כל זאת בתחנת הכוח בחדרה.

כששר האנרגיה, יובל שטייניץ הודיע בזמנו כי עד שנת 2022 יושבתו 4 היחידות הפחמיות, הוא ציין כי יתבצע שימור "רטוב" שלהן כך שיוכלו לפעול מחדש במידת הצורך. אלא שבהמשך עלו סימני שאלה בנוגע לשימור, כולל קריאה של איגוד ערים שרון כרמל לפרק את היחידות באופן סופי.

מנכ"ל איגוד ערים שרון-כרמל, ניר סהר, ציין כי יש לפרק ולגרוט באופן סופי את יחידות 1-4 היות ושימורן, גם אם לצרכי חירום, יחייב את הפעלתן למשך חודשים אחדים בשנה על מנת לשמור על כשירותן. "הפעלה כזו משמעותה פליטות מזהמות לאוויר - מתחנת כוח פחמית, בעוד שכבר קיימות אלטרנטיבות של הפקת אנרגיה באמצעות גז טבעי ואנרגיות מתחדשות. תחנות הכוח הפחמיות מזהמות עשרות מונים יותר ולא בכדי פעילותן כמעט והופסקה לחלוטין במדינות מערביות. על הממשלה לשנות את עמדתה ולסגור את יחידות 1-4 באופן סופי ובכך למנוע זיהום אוויר ולשפר את איכות חיי התושבים".

כעת, פנה השר שטייניץ לרשות החשמל לקבלת עמדתם לגבי שימור יכולת ההפעלה של היחידות 1-4, עד תום משך החיים ההנדסי שלהן. בהמשך לפנייה פרסמה רשות החשמל מסמך להערות הציבור ובו בחינה מקיפה של המתווה, העלויות והתועלות למשק החשמל הישראלי. תמצית המסמך בכתבה שלפניכם.

ביטוח למקרה חירום של מחסור בגז טבעי

פרויקט שימור היחידות נועד לשמש כ"ביטוח משקי" למקרה של הפסקה ממושכת באספקת גז טבעי על רקע אירוע ביטחוני, אסון טבע או אירוע חירום אחר. התרחיש שנלקח בחשבון הוא הפסקת האספקה במהלך אירוע החירום עצמו וכן תהליך התאוששות שעשוי להימשך כשנה אחת במהלכה לא תהיה אספקת גז טבעי.

המטרה היא לאפשר שימוש ביחידות 4-1 לאורך כל תקופת המחסור בגז, וליצור בעזרתן חשמל באמצעות פחם במקום ייצור חשמל באמצעות סולר ביחידות אחרות, שהיא החלופה הנוספת למצבים כאלה. השימוש בפחם נותן מענה למצב שבו לא ניתן יהיה לייבא דלקים, כולל סולר, וחיסכון כספי בעלות סל הדלקים המשקי.

מתווה ראשון מסוגו בעולם לשימור יחידות פחמיות

לשם שימור היחידות הציעה חברת החשמל מתווה שימור ייחודי, ראשון מסוגו בעולם מכיוון שלא נמצא מידע על יחידות ייצור פחמיות שהוכנסו לשימור או מתוכננות להיכנס לשימור בדרך זו.

על פי המתווה, אחת לחצי שנה תופעל כל אחת מהיחידות 4-1 במשך שבוע. בדרך זו ניתן יהיה לבדוק את אמינותן של היחידות ולשמור על הכשירות שלהן. החזרה משימור תימשך בין שבועיים לארבעה שבועות. 

על פי רשות החשמל, תוכנית השימור מצריכה השקעת משאבים גם בהכנת היחידות לתקופת השימור, וגם בתחזוקה השוטפת במהלך התקופה, כולל שמירה על מלאי הפחם ועוד.

עלות מול תועלת

רשות החשמל ביצעה ניתוח עלות-תועלת המתייחס למכלול ההוצאות וההשקעות הנדרשות לפרויקט, כולל עלויות עובדים ותפעול, וכן עלויות חיצוניות כמו עלות פליטת מזהמים. נתונים אלה נבחנו מול הפתרון החלופי ליחידות אלה – סגירתן.

סך עלויות השימור העודפות מסתכם בכ־4 מיליארד ₪, על פי הפירוט:

• עלות ישירה של 1.1 מיליארד ₪ לפי הפירוט:

• עלות עקיפה של 1 מיליארד ₪, בשל הגברת זיהום האוויר הנובע מייצור חשמל בפחם במקום גז במהלך הבדיקות התקופתיות הנדרשות לצורך השימור. 
• עלות עקיפה נוספת של 1.9 מיליארד ₪, בשל הגברת זיהום האוויר הנובע מייצור חשמל מפחם במקום סולר.

האם לוקחים בחשבון נזקי זיהום אוויר?

לפי הדוח, ככל שההנחה היא כי לא צפוי מחסור בסולר בתקופת החירום, התועלת הצפויה היא כ־2 מיליארד ₪. כלומר, אם ניקח בחשבון רק את העלות והתועלת הישירים ונתעלם מהעלויות העודפות מזיהום אוויר, מדובר בחסכון משקי של כ־0.9 מיליארד ₪.

עם זאת, במידה ולוקחים בחשבון את עלויות השפעת זיהום האוויר הנובע משימוש בפחם, התמונה מתהפכת, כך שעלות פרויקט השימור מסתכם בכ־2 מיליארד ₪.

בדוח מציינים כי עלול היות מצב שבו במהלך תקופת החירום ייווצר מחסור בסולר למשק החשמל, ואז יש לבחון גם את העלות של אי אספקת חשמל למשק – חישוב שלא נלקח בחשבון בעבודה זו.

מבחני רגישות

העבודה מציגה ניתוחי רגישות לכדאיות השימור בהתחשב בסיכוי הצלחת החזרה משימור, באורך תקופת המחסור בגז, עלות הסולר, שיעור הפטור מבלו הצפוי בתקופת המחסור בגז ובמתאר תרחיש החירום.

מניתוחי הרגישות עולה כי סטיות סבירות בערכי הפרמטרים המרכזיים של המודל אינן משנות מהותית את מסקנות הניתוח.

למשל, כאשר בוחנים את כלל העלויות למשק, השימור אינו משתלם גם אם צפוי כי תקופת המחסור בגז תימשך 12 שנים (עד סוף אורך החיים ה'טבעי' של היחידות).

עם זאת, אם יהיו שינויים בגובה הפטור על הבלו או במתאר תרחיש החירום, המסקנות עשויות להשתנות. למשל, פטור של פחות מ־50% על הבלו יהפוך את הפרויקט לכדאי.

אין כדאיות לשימור, אולי לתקופת ביניים, וחלופות נוספות

פרויקט השימור הוא, כאמור, ייחודי מסוגו בעולם, ולכן הוא כרוך בסיכונים לרבות סיכוי לאי הצלחתו בזמן אמת. בנוסף לכך, עם לוקחים בחשבון גם את ההשפעה של פרויקט השימור על פליטות גזי החממה (שלא נלקחו בחשבון בחישוב לעיל) כדאיות הפרויקט פוחתת עוד יותר.

יחד עם זאת, רשות החשמל מציינת כי ייתכן שקיימות תועלות נוספות שלא ניתן לכמת אותן, כמו האפשרות לאספקת חשמל בחירום והשפעתה על המשק.

רשות החשמל סיכמה כי בהתאם לניתוח שבוצע, שלא כלל את הערכת אי אספקת חשמל, לא ניתן להצביע על כדאיות כלכלית בפרויקט השימור, ומומלץ לבחון מולו חלופות אחרות. אך, היות ועלות פרויקט השימור נובע בעיקר מעלות שנתית נצברת (ולא השקעות הון ראשוניות גדולות), ייתכן וקיימת כדאיות לשימור היחידות לתקופת ביניים עד לביצוע פעולות נוספות.

המסמך פתוח להערות הציבור עד ה־10 בספטמבר 2020 בשעה 12:00. 

---

מסמכים רלוונטיים: