"ההצעה להעביר את כל נושאי היעדים ופקיעת החוק להחלטת ממשלה זו באמת כמו קוסמטיקה לפוחלצים. זה לא שינוי מינורי, זה שינוי מז'ורי", כך צוטט יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שר האוצר כיום, כשסירב להצעה להעביר את עקרונות חוק הגיוס בהחלטת ממשלה במקום להעבירו בחוק ראשי, והוביל אותנו לבחירות השניות בשנת 2019.

יתכן שאת ההשראה לדימוי של "קוסמטיקה לפוחלצים" בדברו על ניסיון לקדם מדיניות בהחלטת ממשלה ולא בחקיקה, קיבל השר ליברמן מעשרות שנים של החלטות ממשלה כושלות בתחום האקלים. במשך עשורים ישראל השתמשה בכלי של החלטות ממשלה כאמצעי היחיד כמעט לקידום צעדי מדיניות אקלימיים. אך שלא במפתיע ההחלטות הללו נותרו מסמך די חסר משמעות.

בהחלטות הממשלה בעניין הפחתת פליטות גזי חממה נקבעו יעדים נמוכים מאד ביחס לשאר מדינות העולם המפותח, ואף בהם לא עמדה מדינת ישראל. גם בהחלטות ממשלה שעיגנו את יעדי המעבר לאנרגיות מתחדשות – לא עמדנו. החלטת הממשלה בעניין היערכות והסתגלות לשינוי אקלים אמנם הובילה להקמת מינהלת חשובה בתוך המשרד להגנת הסביבה, אך בהיעדר תקציב או סמכויות המינהלת לא הצליחה להביא להיערכות משמעותית.

כתבות רלוונטיות:

1. חוק האקלים אושר בוועדת השרים. תהליך החקיקה ממשיך, 09.5.2022
2. הבנקים בישראל חשופים לסיכוני אקלים של 19 מיליארד ₪, 25.5.2022
3. לקראת מס פחמן: הממשלה בודקת כיצד להקל על אוכלוסיות מוחלשות, 18.5.2022
4. חוק חדש יחייב תסקיר אקלימי של תוכניות ממשלתיות, 23.02.2022
5. מידע נוסף על שינוי אקלים | infospot

החלטות ממשלה לא עובדות

למעשה, החלטת הממשלה בנושא היערכות לשינוי אקלים התקבלה בשנת 2009, אולם גם כעבור למעלה מעשור מאז היא לא יושמה. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן קבע באופן חד משמעי בדוח מיוחד כי "ל-84% מהגופים הציבוריים אין כלל תכנית להתמודדות עם משבר האקלים. ישראל היא מהמדינות המעטות בעולם שעדיין אינה פועלת על בסיס תוכנית היערכות לאומית מתוקצבת ומאושרת, זאת אף שהיא מצויה באזור בעל סיכון מוגבר, ולפיכך חשופה עוד יותר לסיכונים של שינויי האקלים".

המסקנה ברורה: החלטות ממשלה לא עובדות. הן לא עובדות כי מעמדן הנורמטיבי נמוך בין היתר. במילים פשוטות, בעוד שהממשלה חייבת לפעול בהתאם לחוקים שאושרו בכנסת ואפשר לפנות לבית משפט אם היא אינה נוהגת כך, הרי שהפרה של החלטות ממשלה לא מספקת עילה לפיקוח שיפוטי. כשם שהממשלה החליטה לעשות, היא יכולה להחליט שלא לעשות. מעבר לכך, החלטות ממשלה אינן כוללות בהכרח את התקציב הנדרש ליישומן והן אינן מחייבות את הממשלות הבאות. כמובן שהחלטות ממשלה נועדו לכישלון מראש בנושא שמחייב התייחסות מערכתית ומדיניות יציבה וארוכת טווח, כמו שינוי האקלים.

המדינות המפותחות מאמצות חוק אקלים

אין זה מקרה שהרוב המוחלט של מדינות OECD וחלק ניכר ממדינות העולם בחרו לאמץ חוק אקלים ככלי קריטי להתמודדות עם הנושא. אם ישראל חפצת חיים היא חייבת להצטרף למועדון המדינות המפותחות הללו ולאמץ חוק אקלים. הוא לא יבטיח רק היערכות למשבר אקלים והפחתת פליטות מזהמים אלא גם יגן על הכלכלה הישראלית בעת המעבר העולמי לכלכלה דלת פחמן, וכן יצמצם את אי השוויון בנושא וישפר את היערכותה האסטרטגית של ישראל לאיומים הביטחוניים והלאומיים הצפויים באזור.

לכן חשוב כל כך ששתי הצעות חוק האקלים, הן ההצעה הממשלתית שאותה מקדמת השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג והן הצעת החוק הפרטית, השאפתנית יותר, בהובלת ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) ובשיתוף אדם טבע ודין לא יישארו "הצהרות חוק" אלא יהפכו לחקיקה מחייבת בישראל. מדובר בסוגיה דחופה שכן אנו נשרכים הרבה אחרי העולם המפותח.

אבני היסוד של חוק האקלים

כמובן שהכותרת "חוק אקלים" אינה מספיקה ואסור להעביר חוק אקלים רדוד וריק מתוכן, אבל הצעות החוק שעל השולחן כיום, גם אם אינן מושלמות, הרי שהן מכילות כמה אבני יסוד שיובילו למהפכה במעמד המשפטי של משבר האקלים וביכולת של הציבור להבטיח שהממשלה מגנה על זכויותיו כדלקמן:

1. עיגון יעד ארוך טווח בחקיקה: איפוס פליטות עד שנת 2050 ויעד ביניים לשנת 2030 (27% הפחתת פליטות גזי חממה בהצעת חוק הממשלתית, 45% בהצעה הפרטית). עיגון היעדים יתן כלים משפטיים להתנגדות לפרויקטים שיביאו לעליה משמעותית בפליטת גזי החממה של ישראל. הצעת החוק הפרטית כוללת גם יעד ביניים לשיעור השימוש באנרגיות מתחדשות שתומך אף הוא במהלכים כאלו.
2. מנגנון ממשלתי מתכלל שהופך את ההיערכות וההפחתה למשימה לאומית שכל משרדי הממשלה שותפים לה ולא רק דגל שנושא המשרד להגנת הסביבה. הצעת החוק הפרטית כוללת הוראות המתייחסות באופן מפורש גם למנגנונים תוך משרדיים (דוגמת 'ממונה אקלים משרדי') שנועדו לגרום להפנמה שנושא האקלים אמור להיות מטופל בראייה מתכללת של כל משרדי הממשלה, כפי שכיוון הנשיא האמריקאי ביידן בצווים הנשיאותיים שפרסם בנושא עם כניסתו לתפקיד.
3. חובת תסקיר סיכון אקלימי: בהצעת החוק הפרטית החובה הזו רחבה יותר וכוללת התייחסות לכל תכנית, החלטה או רגולציה ממשלתית. חובה זו תקשה על פרויקטים עתירי פחמן להתקדם ולקבל אישורים ללא ביקורת פנים ממשלתית, ציבורית ומשפטית, ותחייב שקיפות בנושא.
4. חובה כלל ממשלתית לתוכניות הפחתת פליטות: על כל משרד ומשרד להכין תכנית להפחתת הפליטות בתחומים שעליהם הוא אמון. מדובר בנושא קריטי משום שברור שללא מחויבות אמיתית של משרדים כגון משרד האנרגיה, התחבורה, החקלאות, הבינוי והשיכון ועוד, לא נוכל לעמוד ביעדי ההפחתה.
5. חובה כלל ממשלתית להכנת תוכניות היערכות: בהיעדר חובה זו שתחול באופן מלא גם על משרדים כגון משרד הביטחון, משרד הבריאות, המשרד לביטחון פנים, המשרד לשת"פ אזורי , השלטון המקומי ועוד – לא נהיה ערוכים אסטרטגית להשלכות הצפויות.
6. מנגנוני בקרה ושקיפות: מנגנונים אלה יכללו ועדת מומחים עצמאית, דיווח לכנסת, דיווח לציבור, תהליכי שיתוף ציבור. כלים אלה יאפשרו ביקורת ציבורית ופרלמנטרית שתביא ליישום החובה הממשלתית ולא תאפשר לממשלה לפעול בניגוד לדרישות החוק ולהצהרות המדיניות שלה. הצעת החוק הפרטית כוללת גם התייחסות מפורשת לתוספת התקציבית הנדרשת ולחובה לאמוד את המשמעות התקציבית של כל תוכנית כדי למנוע ניסיון לסכל את מטרת החוק ולהמשיך במדיניות עסקים כרגיל בשל העדר תקציבים ייעודיים לנושא.

חוק האקלים הוא כלי אסטרטגי למדינה

עיגון אבני יסוד אלה בחקיקה ראשית בישראל הוא לא דבר של מה בכך. יש לו מתנגדים רבים, החל מתעשייה שנסמכת על דלקים פוסיליים וכלה במשרדי ממשלה שלא רוצים להשתנות ולהתעדכן. אבל זהו צו השעה. משבר האקלים כבר אינו תיאוריה לעניין תרחישים עתידיים. הוא קורה כאן ועכשיו לנגד עיננו והשפעותיו ילכו ויחמירו. ימים לוהטים יותר ויותר, אירועי מזג אוויר קיצוני, הצפות, שיטפונות, איי חום עירוניים, נזקי עתק לחקלאות המקומית, מחלות חדשות, עליה באירועי אלימות, שריפות והסלמה במתיחות האזורית בשל משאבים שהולכים ומתדלדלים – אלו רק חלק מההשפעות של משבר האקלים באזורנו.

היערכות מתאימה יכולה לעשות את כל ההבדל בין קטסטרופה לאומית שתוביל לתסיסה חברתית ולפגיעה חמורה במיוחד בשכבות מוחלשות לבין השפעות מתונות, שניתן להתמודד עימן, ובעיקר – שניתן להמשיך לשגשג ולצמוח גם לצידן. חוק האקלים הוא הכלי שישראל חייבת כדי להבטיח את האינטרסים האסטרטגיים, הכלכליים, הסביבתיים והחברתיים שלה בעשורים הקרובים, ועל כל נבחרי הציבור להניח בצד מחלוקות פוליטיות ושיקולים קצרי טווח ולהתגייס למטרה קריטית זו.

איך עושים את זה נכון? על זה נדבר בוועידת המשפט והסביבה הרביעית שתתקיים בנתיבות ב-1 ביוני.

מחברת המאמר, עו"ד תמי גנות רוזנשטרייך, סמנכ"לית אדם טבע ודין, תנחה את מושב צדק אקלימי מקומי וכלים כלכליים, בוועידת משפט וסביבה